|
פרק 7
רצתי לשני כי הייתי חייבת לספר לה!
רצתי מהר,מהר,מהר הכי מהר שאפשר
אבל הגעתי לבית שלה ושכחתי שהיא הלכה לסבתא שלה
נורא התבאסתי אז רצתי הכי מהר שאפשר לבית של סבתא שלה
ואז כשהגעתי הדלת כבר הייתה פתוחה.
החלונות היו שבורים.
הגעתי למטבח וראיתי גופה מתה,כנראה שזה היה של סבתא שלה,ובגופי עלתה צמרמורת מזעזעת!!!
"אני מרגישה כמו בסדרה SCS רק שעכשיו זה אמיתי,זה באמת!!!!" אמרתי לעצמי.
הסתקרנתי וכל פעם קראתי בקול:"שני? שני? איפה את? שני?!?!"
היה בלאגן גדול,המחשב נפל הטלויזיה גם כן,השידה והמזנון ממש הכל!
עברתי בין חדר לחדר,חדר ועוד חדר
עד שהגעתי לחדר אחד יחיד שהיה בצד והדלת היתה סגורה ועל הדלת היה כתוב בשלט:
"חדר אורחים" מכיוון שחיפשתי בכל החדרים ידעתי שבחדר הזה נמצאת שני.
פתחתי אותו לעט לעט כאילו זה סרט ואז מצאתי את שני יושבת על כיסא,ישנה אפשר לומר.
אז אמרתי "שני קומי! קומי!!!" אבל היא לא ענתה.
הסתכלתי על השידה והיה שם מן מכתב,ישר לקחתי אותו ופתחתי וקראתי,,היה כתוב בו:
"הכנסתי לה סם ולא בטוח שהיא תחיה"
הסתרתי את האף והפה על ידי היד והתחלתי לבכות!!!
הוצאתי מהתיק שלי את הנייד והתקשרתי למשטרה ולאמבולנס
המשטרה הגיע מהר והראתי להם את המכתב הם קראו את זה פעם אחרי פעם ולקחו את המכתב איתם.
הם ניסו לבדוק תביעות ידיים על כל הרהיטים שנזרקו על הרצפה,והאמבולנס לקח את שני ופינה את הגופה של סבתא שלה.
בכיתי הרבה,עוד ועוד...
ואיזו שוטרת אחת הסיעה אותי לביתי.
הגעתי לביתי וניגבתי את הדמעות ישר שפתחתי את הדלת וסגרתי..בטיל עליתי לחדרי.
"איזה עולם מבאס!!!!" אמרתי לעצמי ונשכבתי על המיטה גנבתי איזו כרית וחיבקתי אותה.
"אם היא לא תחיה לא יהיה יותר שני,לא יהיה יותר חברה חכמה וטובת לב! לא תיהיה שום...שום.." והתחלתי שוב לבכות.
אחותי כמובן לא שאלה כלום,ולא אמרה כלום,ולא שמעה כלום כי היא הייתה על המחשב ושמעה מוזיקה.
רציתי ללכת לשני,רציתי לחבק אותה ולהגיד לה שהיא חברה טובה מאוד! רציתי ללכת אליה.
אבל לא יכולתי כי היה מאוחר.
חשבתי לעצמי בטח ההורים שלה נורא מבואסים ועצובים כי רק לפני זמן קצר היא היתה בבית החולים.
טוב אז הינה שבוע חדש הגיע ויום ראשון לא הסתדר לאמא שלי ללכת לבית החולים,
גם יום שני לא הסתדר,וגם יום שלישי,אבל ביום רביעי היא אמרה אולי...אבל בסוף לא,וביום חמישי זה הסתדר!
הלכתי לשני,אבל לפני זה הרופאים באו ואמרו לי:
"יש מצב ש..."
| 
