תפילת הדרך 

: 

שֶתּוֹלִיכֵנוּ לְשָלוֹם 
וְתַצְעִידֵנוּ לְשָלוֹם.

 וְתִסְמְכֵנוּ לְשָלוֹם.

 וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָלוֹם.

 וְתַגִיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ -
לְחַיִּים וּלְשִמְחָה וּלְשָלוֹם

(ואם דעתו לחזור מיד אומר) וְתַחְזִירֵנוּ לְשָלוֹם

 וְתַצִּילֵנוּ  מִכַּף כָּל אוֹיֵב
וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַדֶּרֶךְ,
             וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנִיּוֹת
הַמִתְרַגְּשוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם

וְתִשְלַח בְּרָכָה בְּכל מַעֲשֵה יָדֵינוּ, 

וְתִתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְעֵינֶיךָ
וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ

וְתִשְמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ.

כִּי אֵל שוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אתה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שוֹמֵעַ תְּפִלָּה: 


וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקים:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹקים זֶה 
וַיִקְרָא שֵם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:
לִישוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה':
הִנֵּה אָנֹכִי שֹלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְמָרְךָ בָּדֶּרֶךְ
וְלַהֲבִיאֲך אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶר  הֲכִינוֹתִי:

תפילת הדרך

  התפילה ומשמעותה

המקום המוגן יותר עבור בני אדם, הוא סביבתם הטבעית, כלומר הבית או העיר. אבל כשאדם ניתק מהעיר, מחבריו ומשכניו, ויוצא לדרך, הוא נחשף לסכנה מסויימת. אם יותקף יהיו פחות אנשים שיוכלו לבוא לעזרתו. ואם יפגע, עד שילקח לבית חולים יעבור זמן רב יותר. ולכן תקנו חכמים את תפילת הדרך. כשנתבונן בנוסח התפילה, נמצא שהתפילה נאמרת בלשון רבים, והדבר אינו במקרה. מבחינה רוחנית, ההתנתקות מהציבור היא שורש הסכנה שבדרך, ולכן היוצא לדרך צריך עד כמה שיותר לשתף את עצמו עם הציבור, ועל ידי כך תפילתו תתקבל יותר. ומאחר שכבר אנו עומדים בתפילה לפני הבורא, ומבקשים שהדרך תעבור לשלום, מוסיפים לבקש מה' שגם יצליח את דרכינו (ברכות כט, ב, ל, א).