תרשים נמל התעופה חיפה
[1]נמל התעופה חיפה הוא נמל תעופה השוכן בכניסה המזרחית לעיר חיפה, סמוך לנמל הקישון. הנמל משרת בעיקר את התעופה האזרחית, אך משמש גם בסיס צבאי של חיל האוויר הישראלי (בח"א 21) ומשרת מעט את התעופה הצבאית.
הנמל משמש הן כנמל תעופה פנים-ארצי, ממנו ניתן לטוס לאילת, ושדה דב והן כנמל תעופה בינלאומי ממנו יוצאות טיסות צ'רטר וטיסות פרטיות ליעדים קרובים, כגון: לרנקה, פאפוס, רודוס, כרתים, עמאן וכו'. בשנת 2008 עברו בנמל כ-65 אלף נוסעים בכ-14 אלף טיסות ארציות ובינלאומיות.[2]
בנמל ממוקמות גם שתי חברות תעופה קטנות "ארובט" ו"כנפי פז" המפעילות מטוסים קלים. החברות מספקות שירותי תעופה שונים, ביניהם: לימודי טיס, השכרת מטוסים, טיסות בשמי הארץ, צילום אוויר והשכרת מוניות אוויר לישראל ולמדינות שכנות.
בעבר היו בנמל שלושה מסלולי המראה, אך כיום קיימים רק שני מסלולים המאונכים זה לזה, ומתוכם רק מסלול אחד, הארוך מבין השניים, משמש להמראות ולנחיתות. אורך המסלול הפעיל הוא 1,278 מטר (4,193 רגל).
הנמל נקרא על שם אורי מיכאלי (סרמן), ממייסדי תחום התעופה בארץ ישראל.
חברת להק תעופה מפעילה קו מסוקים לאסדות קידוח של חברת נובל אנרג'י מנמל התעופה בחיפה.
[עריכה]בסיס חיל-האוויר
בסיס חיל-האוויר (בח"א 21) מאכלס את שלוחת חיפה של המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר, בית ספר תיכון שנועד להכשיר בני-נוער מגיל 14 לשירות כטכנאים בחיל האוויר לכשייתגייסו, וכן את בית הספר למקצועות הטכניים (ביסל"ט), בסיס הדרכה שנועד להכשיר חיילים לשירות כטכנאים בחיל האוויר.
על פי ההערכות עתיד הבסיס לסגור את שעריו ולעבור דרומה במסגרת "חיל האוויר דרומה".
הנמל הוקם על ידי הבריטים בשנת 1934 והיה לשדה התעופה הבינלאומי הראשון בארץ ישראל. השדה שימש גם את חיל האוויר המלכותי הבריטי ואת חברת הנפט המשותפת לעיראק ובריטניה (APS).
ב־1936 נפתחו קווי טיסה סדירים לביירות ולקפריסין. ב־1938 נפתח קו טיסה סדיר ליעדים באירופה ובהם איטליה. בנוסף, פעלו בנמל טיסות שכר אזרחיות ליעדים נוספים מחוץ לישראל. בשנה זו נחתו בחיפה שליש מהטיסות המגיעות לארץ.
ב־1940 הופסקו הטיסות האזרחיות עקב מלחמת העולם השנייה, שם השדה שונה ל- RAF Haifa ושימש את חיל האוויר המלכותי הבריטי. בשנת 1948, עם סיום המנדט הבריטי השדה נסגר ונפתח מחדש על ידי מדינת ישראל הצעירה כנמל התעופה חיפה והטיסות בו חודשו.
בשנת 1995 הוחלט על פיתוח שדה התעופה של חיפה כשדה בינלאומי. הפרויקט הוכנס לתמ"א 15 (תוכנית מתאר ארצית לנמל תעופה בינ"ל נוסף - תמ"א/15א) והוכר על ידי ממשלת ישראל כפרויקט בעל חשיבות לאומית שיקודם בנוהל מזורז. באפריל 1998 נחנך טרמינל חדש ובו מוענקים שירותים שונים ביניהם: ביקורת גבולות, מכס וחנויות פטורות מכס.
ב-31.12.2001, אמר שר התחבורה, ד"ר אפרים סנה, כי "הפיכתו של שדה התעופה חיפה לבינלאומי תעניק תנופה עסקית, כלכלית ותיירותית אדירה לחיפה". השר סנה הנחה את אנשי משרדו לבדוק שתי חלופות: האחת, הפעלת שדה בינלאומי מהמסלול הנוכחי. והשנייה, הפעלתו ממסלול אשר יוארך ל-2400 מטר, מהם 500 מטר בתוך הים. על פי תוכניות משרד התחבורה באותה עת, היו אמורים ההליכים הסטטוטוריים להרחבת השדה להסתיים בשנת 2006 והשדה המורחב היה אמור לפעול החל משנת 2009. לאחר הרחבתו ישרת השדה עד 3 מיליון נוסעים בשנה.[3]
הרחבת מסלול ההמראה לכיוון הים כדי תאפשר למטוסי נוסעים כגון בואינג 737 ובואינג 757 לנחות בשדה התעופה. כך ששדה התעופה יוכל לשרת טיסות לאירופה, ואולי אפילו לארצות הברית, במידה ויורחב מספיק כדי שיקבל מטוסי נוסעים גדולים, דוגמת הבואינג 777 או הבואינג 767.
בשנת 2007 הציע משרד האוצר למקם את שדה התעופה במקום חלופי במגידו.
"בכנס "בונים תשתית לישראל", שנערך בפארק אבניו במתחם שדה התעופה בנתב"ג בחודש אפריל 2010, אמר שר התחבורה ישראל כץ: "קיבלנו החלטה להארכת המסלול בשדה התעופה בחיפה, בעוד 316 מטר, שתבוצע בקרוב, וזה ייתן פתרון תעופתי לעשר או עשרים השנים הבאות".
תוספת זו תביא את המסלול לאורך של כ- 1,594 מטרים (5,229 רגל).
