מלחמת ששת הימים

שלישיית מטוסי מירז' של טייסת 101 ערב המלחמה

מלחמת ששת הימים היתה מן המלחמות הבולטות ביותר בתולדות הלוחמה האוירית בעולם- במשך כשלוש שעות השמיד חיל האויר הישראלי את היכולת המבצעית של חילות האויר של מצרים, סוריה וירדן. היה זה לאחר הכנות רבות, לימוד המטרות, אימונים והכשרת טייסים שנערכו במשך כעשור בהם השכיל החיל להכין את כל הנדרש למבצע "מוקד" שבוצע בבוקר המלחמה.

המתיחות ששררה בגבול עם סוריה בראשית שנת 1967, גררה אחריה גם את נשיא מצרים, שראה עצמו מנהיגן של כל מדינות ערב החייב לסייע למדינה אחות. בגלל ידיעות מוטעות שהעבירו הרוסים לסורים, ולאחר מכן למצרים, נערך הצבא המצרי לסייע לסוריה, שעמדה כביכול בפני התקפה של ישראל. נשיא מצרים, גמל עבדל נאסר, החליט להכניס כוחות שריון ורגלים לסיני, ולאחר מכן לסגור את המיצרים, ומבחינת ישראל היתה זו למעשה קריאת מלחמה כלפי ישראל: "אם ברצונכם להלחם, אהלן וסהלן!" הוא הזמין בקול צוהל את ישראל לקרב.


מפקד חיל האויר אלוף מוטי הוד

בארץ התיחסו ברצינות רבה לקריאה זו, ומפקדים בכירים בצה"ל עודדו את ראש הממשלה ושר הבטחון לוי אשכול, לעשות מעשה, ולאפשר לצה"ל להשמיד את צבא מצרים, ולפתוח את מיצרי אילת. לאחר לחץ ציבורי רב, אשכול החליט למנות את משה דיין, הרמטכ"ל לשעבר, לתפקיד שר בטחון. לאחר היסוסים רבים, ובחינת אופציות מדיניות, החליטה הממשלה לאשר לצה"ל לפתוח במלחמה במועד שעליו יחליט.

שלושת שבועות ההמתנה, היו ברכה לכוח הלוחם של חיל האויר. אנשי האחזקה ביחידות העורפיות, בטייסות ובתעשיה האוירית הכשירו כל מטוס שנועד ללחימה. גם העברת טייסות מצריות לשדות קדמיים אך הועילה לתוכניות חיל האויר: עתה ניתן היה להשמידם בשדות אלה, גם על ידי מטוסים נחותים יחסית.

ערב מלחמת ששת הימים הפעיל חיל האויר הישראלי את טייסות הקרב הבאות:

כנף 1 רמת דוד –
טייסת 117 מירז', טייסת 110 ווטור, טייסת 109 מיסטר

בח"א 8 תל נוף - 
טייסת 119 מירז’, טייסת 116 מיסטר
כנף 4 חצור- 
טייסת 101 מירז', טייסת 105 סמב"ד, טייסת 113 אורגן

בח"א 6 חצרים- 
טייסת 147 פוגה מגיסטר

בח"א 27 לוד- 
טייסת 107 אורגן

בבוקר 5 ביוני 1967 ניתן האות: מאות מטוסי חיל האויר יצאו בשעת בוקר מוקדמת למבצע, אשר עתיד להירשם בתולדות התעופה כמבצע התקיפה המזהיר ביותר שנערך מעולם: בתוך כמה שעות הצליחו המטוסים להשמיד את חילות האויר של מצרים, של סוריה, של ירדן, ולפגוע בבסיס קדמי של חיל האויר העיראקי. מאות מטוסים הושמדו על הקרקע ועשרות הופלו בקרבות אויר שהתפתחו לאחר מכן.

שנים רבות של תכנון, איסוף מודיעין, אימון ופיתוח אמצעי לחימה מיוחדים, קדמו לשעות הספורות הללו. היה זה אך שיאה של היערכות רבת-שנים למשימת תש"ת- תקיפת שדות תעופה. חיל האויר היה ממוקד כולו במשימה זו, החל משנות השישים, ובמשך השנים הוא עיצב את תוכניתו בהתאם לסוגי מטוסיו ולחילות האויר הערביים.

מחלקת המבצעים בראשות סא"ל יעקב (יאק) נבו, הכינה בשנת 1963 את מבצע "מוקד" ולאחר מכן עודכנה התוכנית על-ידי רס"ן רפי סברון ואנשי צוותו. בבוקר המריאו ראשוני המטוסים לתקיפה – בשעה 7:14 מטוסי האורגן שיעדם בסיס האויר מליז (ביר גפגפה) בסיני. כשאלה עשו את דרכם הקצרה למטרתם, כבר היו עשרות מבנים אחרים בדרכם, בגובה פני הים ובדממת אלחוט מוחלטת, לעבר מטרותיהם: שדות התעופה המצריים בלב הדלתה, בקרבת קהיר ואף השדות הרחוקים יותר, במדבר המערבי.

הזמ"מ: 07:45

הזמ"מ (זמן מעל המטרה) לכל המבנים נקבע לשעה 07:45. מטוסי חיל האויר עשו את דרכם בשלושה נתיבים עיקריים: נתיב ישיר מן הנגב לשדות התעופה בסיני; נתיב שני לעבר השדות בקרבת התעלה, ונתיב שלישי דרך הדלתה אל השדות בתוכה ובקרבתה. הנתיבים נקבעו לאחר סקירה מודיעינית מקיפה של תחנות המכ"ם המצרי וטווחי הגילוי שלהן ומציאת נתיבי חדירה שכוונו לעבר השדות דרכם. בגל הראשון תקפו 95 מטוסים את בסיסי אויר בהם חנו המטוסים המאיימים ביותר: מטוסי הקרב המהירים מיג 21 ומפציצים ארוכי-טווח מסוג TU-16. כמו כן נפגעו מפציצי הקרב המהירים מדגם סוחוי 7. בתוך פחות משעתיים הושמדו 204 מטוסים מצריים, וכמעט כל השדות הוצאו מכלל פעולה לכמה שעות.

חיל האויר איבד בגל הראשון חמישה טייסים – 3 נפצעו ושניים נשבו. שמונה מטוסים אבדו מפגיעות אש נ"מ ובקרבות אויר. בכל אותן שעות, נותרו רק תריסר מטוסי מירז' להגנת שמי ישראל (וכן מיג 21 אחד חמוש... ).

מטוס מירז' של טייסת 119 חוזר מגיחה

הגל השני תוקף

בשעה 09:45 בעוד חיל האויר המצרי ההמום מנסה עדיין לעכל את נזקיו ומבריח את מטוסיו הנותרים לשדות רחוקים, הוחלט לשלוח את הגל השני. הפעם הושלמה תקיפת שדות התעופה, הופצצו שדות אחרים שלא טופלו בגל הראשון, ומטוסים נשלחו לתקוף גם מתקני מכ"ם קרקעיים, בסיסים צבאיים ועוד. בגל השני שנמשך 1:44 שעות נערכו 164 גיחות, והושמדו עוד 107 מטוסים מצריים על הקרקע ובדירי המטוסים. בגל זה הותקפו השדות אל-עריש, ג'בל ליבני, ביר גפגפה וביר תמדה בסיני; אבו סואר, פאיד וכברית בקרבת התעלה; מנסורה, בילבייס, קהיר-בינלאומי, קהיר-מערב, וחילואן בדלתה; גרדקה על חוף ים סוף; בני סואף, מיניה ולוקסור - לאורך פיתולי הנילוס. השדה האחרון, הותקף לאחר שהוברחו אליו מפציצי טופולב TU-16 במבצע שהיה מן המורכבים במלחמה.

שלושה מטוסי מיג 21 מושמדים בבסיס האויר אינשאס

הגל השלישי- ירדן, סוריה ועיראק מצטרפות

אמונים על ההודעות המצריות השקריות של מצרים באשר לנצחונות מדומים בקרבות נגד ישראל, לא היססו חילות האויר הערביים האחרים לצאת לקרב.

לקראת הצהריים החלו מטוסים של ירדן, סוריה ועיראק לתקוף מטרות בישראל. וגם מטוסים לבנוניים. מטוסי מיג 17 סוריים היו הראשונים שתקפו מטרות בארץ, ובשל כך הוחלט לצאת למבצע נגד שדות התעופה של סוריה. בשעה 12:45 המריאו מטוסי הגל השלישי. המטוסים הראשונים יצאו לתקוף את שדות התעופה דמשק, דמייר, מרג' ריאל וסייקל, ואת השדה הרחוק T-4 בקרבת צינור הנפט לטריפולי. ב-82 גיחות הושמדו עשרות מטוסים סוריים על הקרקע.

בצהריים נכנסה גם ירדן למערכה. מטוסי הנטר תקפו את שדה התעופה בסירקין והשמידו מטוס נורד ישראלי שפרס מתל נוף לסירקין והיה על המסלול, ומטוסים אחרים תקפו מפעל בקרבת נתניה. כמו-כן הופגזו בתותחי "לונג טום" ערים בקרבת הגבול. מטוסי חיל האויר הוזנקו לתקוף את שדות התעופה בירדן, ובתוך זמן קצר לא נותר עוד דבר ממטוסי חיל האויר הירדני: מטוסי חיל האויר היו מעל רבת-עמון ומפרק, והשמידו מטוסים רבים על הקרקע. כמו כן הופצצו תחנות מכ”ם. 51 מטוסים נשלחו נגד בסיסי חיל האויר הירדני. כמו כן הושמדו תחנות מכ"ם ומתקנים אחרים. חלק מן המבנים הופנו ממשימות במצרים. עיראק שלחה מטוסי הנטר לתקוף את אזור העמקים ומפציץ טופולב TU-16 שנשלח לתקוף את תל-אביב, והגיע לנתניה בשל טעות בניווט. הוא הטיל כמה פצצות על העיר, ומשם פנה לעבר רמת-דוד ועפולה וגם שם הפציץ מטרות, עד שהופל בקרבת מגידו באש נ"מ ומטוסי קרב שהוזנקו לעברו.

בקרבות עם מטוסי הנטר לבנוניים, שהצטרפו לתקיפה באיזור מטולה, הפיל מירז' ישראלי מטוס הנטר אחד. הדבר הספיק כדי להרחיק את מטוסי חיל האויר הלבנוני מן הזירה. בגל התקיפה השלישי נערכו 288 גיחות ומתוכן 191 גיחות נגד בסיס אויר ערביים.

עם תום שלושת גלי התקיפה הושמד למעשה חלק הארי של כוחות האויר הערביים, ומטוסי חיל האויר יכלו להתפנות ללחימה בשריון ובמערכי הצבא בסיני, יהודה ושומרון וברמת הגולן.

במבצע "מוקד" ובמבצעים הבאים לתקיפת שדות תעופה הושמדו 452 מטוסים: 148 מטוסי מיג 21, 29 מטוסי מיג 19, 112 מטוסי מיג 17 ומיג 15, 14 מטוסי סוחוי 7 ו-27 מטוסי הנטר. כמו כן הופל מירז’ לבנוני אחד כמתואר. בתקיפות הושמדו גם 31 מפציצי טופולב TU-16, ועשרה מפציצים בינוניים איליושין IL-28. בסיני ובתעלה הושמדו מסוקי תובלה גדולים מסוג מיל 6, שישה מסוקי מיל 4, שמונה מטוסי תובלה גדולים אנטונוב AN-12 ועוד 32 מטוסי תובלה בינויים איליושין IL-14 וארבעה מטוסים אחרים.

בחלוקה לפי מדינות איבדו המצרים 338 מטוסים, הסורים 61 הירדנים 29, העיראקים 23 מטוסים ולבנון מטוס אחד.

ימי המלחמה הבאים היו ממוקדים בלחימה עם כוחות היבשה אשר פרצו לסיני, שחררו את שטחי יהודה ושומרון ויצאו לסלק את הסורים מרמת הגולן. כמו כן נערכו שלושה מבצעים לעבר בסיס H-3 בעיראק.

חיל האויר מסייע בקרבות היבשה

חיל האויר נלחם בסיני, ברמה וביהודה ושומרון במשימות אמנעה ותקיפת מטרות ניידות ונייחות. בעוד מבצע "מוקד" היה מתוכנן לפרטי פרטים, פעילות מטוסי חיל האויר בשעות ובימים שלאחר מכן, הוכתבה, כצפוי, על ידי ההתפתחויות בשטח, ולא תמיד נעשתה בצורה אופטימלית. כל מערך מטוסי הלחימה של חיל האויר נשלח לתקיפת מוצבים, טורי שריון ויחידות של מצרים, ירדן וסוריה. מטוסי מירז' חיפו מלמעלה ונכנסו לא אחת לקרבות עם מטוסי אויב. עוד טרם הושלם מבצע "מוקד" יכול היה מפקד חיל האויר להורות על הפניית חלק ממטוסי התקיפה של הגל הראשון לסיוע לכוחות השריון שהסתערו ללב סיני. מטוסי אורגן סייעו לשריון בפריצת הנתיבים שהובילו לאבו עגיילה. מטוסי ווטור חסמו את מעבר המתלה מצידו המערבי. זאת לאחר שהמפקדה המצרית קראה לכוחותיה בסיני לנוע חזרה לעבר התעלה. הכוחות המצריים התרכזו משני צידי הכביש ללא יכולת להמשיך בתנועתם מערבה. מטוסי התקיפה של חיל האויר הסתערו על טורים אלה, והפכו את טורי השריון, המשאיות והלוגיסטיקה, לגלי גרוטאות ואודים עשנים. כמו כן פעלו כוחות צה"ל נגד יחידות השריון שפעלו בציר הצפוני של סיני ואפשרו לכוחות חטיבה 7 שפרצה את מתחמי רפיח לנוע לעבר התעלה.

מטוסי אורגן ומיסטר אשר השלימו משימותיהם מעל בסיסי האויר בסיני, נשלחו לסייע לכוחות האוגדות של אריק שרון ואברהם יפה, שהתקדמו לעבר אבו עגיילה וביר לחפן במרכז סיני. מטוסים אחרים יצאו לסייע לכוחות של אוגדת השריון של ישראל טל אשר פרצה את מתחמי רפיח, כבשה את רצועת עזה ונערכה להתקדם בנתיב הצפוני לעבר קנטרה. באותה שעה זינבו מטוסי התקיפה אחר טורי השריון והחי"ר המצרים אשר פרצו את דרכם לעבר התעלה.

בשעה 09:45 בעוד חיל האויר המצרי ההמום מנסה עדיין לעכל את נזקיו ומבריח את מטוסיו הנותרים לשדות רחוקים, הוחלט לשלוח את הגל השני. הפעם הושלמה תקיפת שדות התעופה, הופצצו שדות אחרים שלא טופלו בגל הראשון, ומטוסים נשלחו לתקוף גם מתקני מכ"ם קרקעיים, בסיסים צבאיים ועוד. בגל השני שנמשך 1:44 שעות נערכו 164 גיחות, והושמדו עוד 107 מטוסים מצריים על הקרקע ובדירי המטוסים. בגל זה הותקפו השדות אל-עריש, ג'בל ליבני, ביר גפגפה וביר תמדה בסיני; אבו סואר, פאיד וכברית בקרבת התעלה; מנסורה, בילבייס, קהיר-בינלאומי, קהיר-מערב, וחילואן בדלתה; גרדקה על חוף ים סוף; בני סואף, מיניה ולוקסור - לאורך פיתולי הנילוס. השדה האחרון, הותקף לאחר שהוברחו אליו מפציצי טופולב TU-16 במבצע שהיה מן המורכבים במלחמה.

שרידי מיג 17 שהושמד על ידי טייסת 107 באל עריש

תקיפות ביהודה ושומרון
כאשר החלו הקרבות ביהודה ושומרון, יצאו מטוסי התקיפה לסייע לכיבוש בית לחם וחברון והשמדת חטיבות השריון הירק דניות שנלחמו שם. בין אלה היו מטוסי הפוגה מגיסטר מחצרים. מטוסי מיסטר וסופר-מיסטר תקפו מטרות סביב אוגוסטה ויקטוריה במזרח ירושלים וסייעו ביום השלישי ללחימה לשחרור העיר. בתוך חמישה ימי לחימה היו שטחי סיני, יהודה ושומרון בידי כוחות צה"ל.

חיל האויר בלחימה על רמת הגולן

כיבוש רמת הגולן נעשה בימי הלחימה האחרונים של מלחמת ששת הימים. אוגדות שריון הועברו לעבר הרמה וכוחות צנחנים הוטסו במסוקים להשתלטות על השטח ההררי הגבוה שאיים על הגליל המזרחי. מטוסי חיל האויר סייעו להם בתקיפת מטרות קרקע. חלק ממפקדי הטייסות והכנפות לא השכילו לשנות את אופי הלחימה. בשל כך המשיכו מטוסים רבים לתקוף מגובה נמוך וספגו אבדות לא מעטות מתותחי הנ"מ הסוריים שהוצבו על המתלול המערבי של רמת הגולן.

טילי קרקע-אויר

חיל האויר לא הקדיש בשלב הראשון של מבצע "מוקד" תשומת לב מיוחדת לסוללות טילי קרקע-אויר שהגנו על מבואות סיני ושדות התעופה בעומק מצרים, אלא העדיף לעקוף אותן ולחמוק מהן. במהלך היום הראשון של מבצע התקיפה, נורו טילי קרקע SA-2 לעבר מטוסים שהיו בדרכם, או נכנסו לתקיפת אויר שדות התעופה הערביים. רק ביום השלישי לךמלחמה, 7 ביוני, נשלחו מטוסי חיל האויר לתקוף סוללות טילים מצריות בסיני ובתוך שטח מצרים. פיקוד ההגנה המצרי הפעיל 27 סוללות טילי SA-2 - הסוללות נבנו כ"פרחים", כל אחת מהסוללות הכילה שישה משגרים שהיו מופנים לכל רוחות השמים וגוננו זו על זו. בסך הכל בוצעו 33 גיחות נגד סוללות הטילים, ובאחת מהן נפגע מירז' ישראלי כשהיה במרדף לילי אחר מפציץ איליושין IL-28 , וטייסו נהרג. היה זה המפגש הראשון של מטוסי חיל Iאויר עם איום הטילים, שגבר בשנים הבאות.


טיל קרקע-אויר SA-2 על משגרו

במלחמת ששת הימים איבד חיל האויר הישראלי 24 טייסים. 46 מטוסים הופלו ו-23 נוספים נפגעו בצורה חמורה.

המירז' כוכב המלחמה

החל מראשית שנות השישים הכין חיל-האויר מספר תוכניות תקיפה לאפשרות של מלחמה כוללת ﬠם חילות האויר הﬠרסוף, שם בקרב אויר, ותוך כדי תקיפה הופלו שלושה מטוסי מיג 19. לאחר הגל ראשון נשלחו מספר מטוסים למרכז סיני כדי לחפות ﬠל מטוסי התקיפה. במהלך התקיפה השמידו ﬠשרות מפציצים ארוכי טווח מסוג טופולב TU-16 מפציצים בינוניים מסוג איליושין IL-28, ומטוסי קרב החל מן המיג 15 וה-17 וכלה במטוסי מיג 21, וכן מפציצי הקרב החדישים מדגם סוחוי SU-7.במהלך הפﬠילות ביום הראשון נהרגו שני טייסים וארבﬠה מטוסים הופלו מאש נ׳׳מ.

יוצאים ליירוט מיגים

סרן איתן כרמי וסגן גיורא רום, היו בבוקר יום הלחימה הראשון, טייסי הכוננות של טייסת "הﬠטלף". שניהם פטרלו מﬠל תל אביב ﬠת נקראו לטוס אל שדה קהיר מﬠרב, שם התפתח קרב אויר בין מטוסים מצריים למיסטרים שיצאו לתקוף אותו. "כשהגﬠנו היו השמים מלאים מיגים... הם היו לגמרי מבולבלים, טסו ללא תכלית ולא ידﬠו מה לﬠשות... ירדנו ﬠליהם מלמﬠלה. נכנסתי מאחורי אחד מהם. אני זוכר שגיורא קרא לי ברדיו: 'נו תפיל' ﬠניתי לו: 'הפר הזקן׳... התארגנתי, תקﬠתי למיג צרור והוא התפוצץ. אחריו הפלתי ﬠוד מיג. גם גיורא הפיל שניים. זו היתה פתיחה טובה למלחמה".

למחרת ב-6 ביוני הצליחו המצרים להﬠלות לאויר מספר מטוסים אשר לא הושמדו ביום הקודם. בצפון סיני נתגלו שלושה מטוסי סוחוי 7 אשר יצאו לתקוף את הכוחות שנﬠו בציר הצפוני. מטוסי מירז' יירטו את המטוסים והפילו אותם לאחר קרב קצר. בהיתקלות שהיתה מﬠל ירדן, הפיל רס"ן ﬠודד שגיא מטוס הנטר. היה זה ﬠת הוזנקו שני מטוסי מירז' לﬠבר ירדן. בסביבות רבת ﬠמון הם גילו שני מטוסי הנטר. שגיא התיישב ﬠל אחד המטוסים, אשר שבר חדות, אולם הוא לא הרפה ממנו, ושיגר טיל שפריר אשר החטיא. מספר שתיים, אשר היה טייס צﬠיר וחסר נסיון, הסתבך בינתיים ﬠם אחד ממטוסי ההנטר, אולם הצליח להיחלץ. שגיא המשיך בקרב ﬠם ההנטר ופגﬠ בו בתותחיו בשורש הכנף. הטייס נטש. בן זוגו אשר ראה את המצנח מיהר לחמוק מן הקרב. 

סרן אורי אבן-ניר, סגן מפקד טייסת הסילון הראשונה ברמת דוד, רשם לזכותו הפלה של הנטר לבנוני. אבן-ניר היה בכוננות ברמת דוד, ﬠת נראו שלושה מטוסי הנטר אשר הגיﬠו מצפון לתקוף את הבסיס. המגדל הזניק שני מטוסים ליירט אותם, ולאחר מספר דקות גם את אבן-ניר ובן זוגו. הם נשלחו ﬠל ידי הבקר לפטרל בגובה 20 אלף רגל על גבול לבנון שם גילו מירז’ לבנוני חמוש חמוש, אשר טס בקו הגבול. לאחר שני נסיונות להתקרב אליו ביקש אבן-ניר רשות לרדוף וליירט אותו בתוך לבנון. האישור ניתן והוא הסתﬠר ﬠליו בחמת זﬠם. "רצתי אחריו, פתחתי מבﬠר" הוא סיפר לאחר מכן, "ואז מטווח מסוים ראיתי אותו טס ישר, ﬠמוס בידונים ורקטות. באתי מאחוריו במהירות גבוהה מאוד. ניסיתי לﬠצור, אבל הייתי מהיר מדי. הגﬠתי לקו אחד איתו ﬠשיתי גלגול והחלקתי מאחוריו. התחלתי לירות בו... אבל הוא המשיך לטוס. בסוף התרגזתי וﬠשיתי את השגיאה האופיינית: נכנסתי אליו בטווח קרוב כ-150 מטרים, ונﬠלתי ﬠל ההדק בצרור ארוך. אחד הפחים הגדולים שﬠפו ממנו, נכנס לי במנוﬠ". טייס ההנטר נטש בינתיים, אולם אבן-ניר, קיבל הזדקרות מדחס ויצא לים. אבן-ניר, הטייס הותיק ועתיר הנסיון, פנה מזרחה והנחית את מטוסו בבסיסו רמת דוד.

תוך כדי מבצﬠי תקיפת שדות התﬠופה הופנו המירז'ים לפטרול אויר בסיני וברמת הגולן וסייﬠו לכוחות קרקﬠיים בתקיפת מתחמים ומוצבים מצריים וסוריים. המירז'ים היו, כצפוי, המובילים בקרבות אויר במלחמה. הם הפילו 48 מטוסי אויב, בהם 15 מיג 21, 12 מטוסי מיג 19, חמישה מטוסי סוחוי 7, ועוד חמישה מטוסי הנטר ירדניים ועיראקיים. כמו כן הפילו מפציץ IL-28 ומטוס תובלה IL-14 וכן מספר מסוקים.ביים. תוכניות אלה כללו תקיפה מקדימה של כל שדות התﬠופה, והוצאתם משימוש לתקופה ממושכת. למטוסי המירז' של שלוש הטייסות היו שמורות, באופן טבﬠי, המטרות המוגנות ביותר של מבצﬠי תקיפה אלה, אשר התכנסו לימים לתוכנית "מוקד".

מירז' של טייסת 101 שהוצג לאחר המלחמה, נושא טיל אויר-אויר מאטרה R.530 בגחונו


ﬠרב מלחמת ששת הימים התאמנו הטייסים בתקיפת מטרות דמי של השדות המיוﬠדים. לפי התכנון כוונו מטוסי המירז' לﬠבר השדות בהם חנו המפציצים הגדולים ומטוסי הקרב המהירים מיג 21 וסוחוי 7.

ﬠרב המלחמה, כאשר הציג מפקד חיל-האויר, אלוף מוטי הוד, את תוכניותיו למטכ"ל, הוא רמז כי חלק קטן בלבד מבין מטוסי חיל-האויר יישאר כדי להגן ﬠל שמי ישראל, והשאר יצאו לתקוף את מטרותיהם. ואכן בבוקר ה-5 ביוני נותרו בבסיסי חיל-האויר רק תריסר מטוסי מירז' - ארבﬠה בכל טייסת, אשר יצאו לפטרול בשמי המדינה בשﬠות הראשונות, בטרם נקרא חלקם לסייﬠ בקרבות אויר מﬠל שדות התﬠופה הﬠרביים.

חיל האויר הפעיל במלחמת ששת הימים שלוש טייסות מירז': טייסת 117, "טייסת הסילון הראשונה" בפיקודו של רס"ן עמיחי שמואלי ברמת דוד. טייסת 119 "העטלף" בפיקודו של רס"ן רן פקר בתל נוף, טייסת 101, "טייסת הקרב הראשונה" בפיקודו של רס"ן עמוס לפידות בחצור. ב-5 ביוני בבוקר יצאו מטוסי המירז' בגובה נמוך, מלחכים את הגלים, לﬠבר שדות התﬠופה של מצרים. מטוסי המירז' של שלוש הטייסות יצאו לתקוף את השדות מﬠבר לתﬠלה- אבו סואר, אינשאס, ובני סואף, וכן את קהיר מﬠרב. גלים אחרים ירדו ﬠל פאיד שﬠל התﬠלה, ומבנה אחר ﬠל ביר תמדה. בגל השני יצאו המטוסים גם לﬠבר בילבייס, וגרדקה לחוף ים 

בתום מלחמת ששת הימים היה נדמה כי ישרור שקט בגבולות ישראל, אולם בתוך זמן קצר התברר כי המלחמה, למﬠשה, לא תמה. שלושת טייסות המירז' אשר הובילו את מבצﬠי התקיפה והקרב של חיל-האויר, התארגנו לתקופה של התאוששות. אך לא זמן רב ניתן להן לשם כך. הקרבות התחדשו בתוך זמן קצר, ומטוס המירז' ﬠתידים להיות במהלך שלוש השנים הבאות המטוסים המובילים בﬠשרות קרבות אויר שניהלו נגד מטוסים מצריים וסוריים.

סגן גיורא רום- אלוף הטיס הראשון

גיורא רום הוצב בכוננות בבוקר היום הראשון למלחמה. הוא הוזנק עם איתן כרמי לעבר קהיר מערב. לאחר שאיתן הפיל שני מטוסים הבחין רום במטוסי מיג 21 נוספים, בהם אחד שישב מאחורי שני מירז'ים שהגיעו לתקיפה. הוא התקרב אליו מאחור והפיל אותו בצרור קצר. באויר היה מיג נוסף ורום פנה אליו מיד. הוא הכניס אותו לכוונת והפיל גם אותו בפגזי תותחיו. גם איתן הספיק להפיל מיג נוסף לפני שהמירז'ים חזרו לנחיתה בתל נוף. באותו יום בשעות צהריים, הוצב רום למשימת תקיפה של בסיס בצפון סוריה. היה זה מבנה אחד מתוך שניים שנשק T-4 האויר הרחוק. מירז’ים נשלחו לתקוף את הבסיס, לשם נמלטו בשעות הבוקר מטוסי המיג מהבסיסים בדרום סוריה. המבנה הגיע לבסיס תקף אותו בפצצות והחל בצלילות על מטוסים ומבנים שהיו בו. רום, לאחר שהטיל את פצצותיו, חזר לצליפות תותחים. בצליפה השלישית הוא הבחין במיג סורי שנכנס ליירוט מטוס מירז' ישראלי. שני חבריו גילו את המיג והחלו להתמודד אתו אבל רום היה זריז יותר: הוא נסק מעלה, הסתער על המיג, והפיל אותו בצרור מ-200 מטרים. למחרת יצא רום למשימות תקיפה של מטרות קרקעיות ונפגע במהלך תקיפצת מוצב סורי ליד בית המכס ברמה. הוא הנחית את מטוסו ברמת דוד והובהל לבית חולים. רום החליט לברוח משם ולחזור לטיסה. ביום הבא, 7 ביוני, הוא יצא עם מוטי ישורון לפטרול מעל סיני. . יחד אתם היה גם סרן אברהם שלמון. במהלך הקרב הם גילו מטוסי סופר-מיסטר אשר יורטו על ידי מטוסי מיג 17 מצריים. רום מיהר לסייע לחבריו. הוא הפיל את מספר שתיים של המבנה המצרי ומיד אחד כך את המוביל שלו. היו אלה ההפלות הרביעית והחמישית של סגן גיורא רום, והוא הפך בעקבות כך לאלוף הטיס הראשון של חיל האויר הישראלי.


סגן גיורא רום- אלוף הטיס הראשון של חיל האויר

טייסי הסמב"ד: לא נרתעים גם ממיג 21

ﬠם פרוץ מלחמת ששת הימים הפﬠילה טייסת 105 "העקרב” בפיקודו של סא"ל אהרון (יאלו) שביט, 39 מטוסי סופר מיסטר, והיא היתה, למﬠשה, הטייסת הגדולה ביותר מבחינה כמותית, של חיל-האויר הישראלי. במהלך מבצﬠי התקיפה היא ביצעה כרבע ממספר הגיחות נגד שדות התעופה המצריים במלחמה. 
במהלך מבצﬠי התקיפה היא ביצﬠה כרבﬠ ממספר הגיחות נגד שדות התﬠופה המצריים במלחמה. מטוסי הסופר-מיסטר אשר השתתפו בגל הראשון של מבצﬠי תקיפה נגד השדות המצריים, יצאו לﬠבר כברית ליד התﬠלה, אינק שאס ואבו סואר. במהלך התקיפות הם השמידו ﬠשרות מטוסים מצריים, ואף הפילו מטוסי קרב אשר ניסו להפריﬠ לתקיפה.

יאלו שביט, הוביל את המבנה הראשון לﬠבר אינשאס: "טסנו נמוך מﬠל הים, חצינו דרומית לפורט סﬠיד ונכנסנו לאזור הדלתא... ראינו את הﬠשן אשר השאירה הטייסת שקדמה לנו. נכנסנו דרך הﬠננים וביצﬠנו יﬠף אחד ﬠל המסלול הארוך, כשכל הזמן הנ׳׳מ יורה ומפגר מאחורינו. ﬠברנו במהירות 590 קשר עם מבערים, עשינו פנייה, נכנסנו להפצצה והטלנו את הפצצות. מספר שלוש לא הצליח להטיל את הפצצות. ﬠשינו בשבילו ﬠוד יﬠף אחד, כאשר אנחנו נכנסים לצליפה מתחת לﬠננים והוא מושך למﬠלה. לפתﬠ ראיתי גוש אש ולאחר שנייה הוא נכנס בקצה המסלול הארוך לכיוון החורשה". מטוסו של יאלו נפגע באחד המעברים בגחונו, הצליח לחזור לנחיתה, ללא בלמים, וירד מן המסלול. מבנה אחר אשר יצא לﬠבר אינשאס, תקף בטﬠות את קהיר מﬠרב.

מטוס סמב"ד של טייסת 105 יוצא לגיחת תקיפה


מטוסי הסופר מיסטר הפילו במהלך הקרבות מספר מטוסים מצריים אשר ניסו ליירט אותם. ﬠל הפצצת כברית סיפר הטייס צבי אומשווייף: "הפצצנו את השדה וצלפנו ﬠל מטוסי מיג 15 שﬠמדו סדורים בשורות ארוכות. תוך כדי הצליפות ולפני יﬠף אחרון הגיע איל 14 לנחיתה, כשהוא מתﬠלם מהתוקפים. כשהיה בצלﬠ ﬠם הרוח ירינו בו. הוא נפל". במהלך הטיסה חזרה באזור ביר גפגפה, נתקלו המטוסים בשני מטוסי מיג 21 וניהלו אתם קרב קצר, אך לא השיגו תוצאות. 
בשעה 12:00 ביום הלחימה הראשון, החלו הקרבות בחזית הירדנית. אחד ממבני הסמב"דים אשר יצא לﬠבר שדה תﬠופה במצרים, נקרא לצאת לתקיפת מרכז המכ"ם בﬠג׳לון ולהשמיד את האנטנה שלו. טייסת 105 פעלה פﬠלה לאחר מכן ביהודה ושומרון, וסייﬠה בלחימה נגד טורי השריון של הצבא הירדני שנﬠו לﬠבר הגבול, כמו כן פﬠלו נגד הלגיון הירדני בירושלים, ותקפו באוגוסטה ויקטוריה, וכן נגד תותחים ירדנים שהפגיזו מטרות בתוך ישראל. בימים הבאים יצאו המטוסים לתקיפת סורי השריון המצרים בכל רחבי סיני, והשמידו ﬠשרות טנקים, משאיות, תותחים וכלי מלחמה אחרים. במהלך התקיפה ﬠל מחנה סורי ברמת הגולן, נפג ﬠ מטוסו של סא"ל שלמה בית און, שהיה מפקד הטייסת ﬠרב מלחמת ששת הימים, והוא נהרג.
בשעה 12:45 ﬠם תום מבצﬠ התקיפה במצרים, יצאו המטוסים לﬠבר סוריה. השדה הראשון אשר הותקף ﬠל ידי הסופר-מיסטרים היה שדה סייקל מזרחית לדמשק.   סיפר יאלו: "לשדה סייקל הגﬠנו בקושי. השטח קשה לניווט והשדה ﬠצמו נסתר. לפני שהגﬠנו למקום ראינו ששני מיגים נמצאים באויר... בכל זאת נכנסנו להפצצה בשורה ﬠורפית. ברגﬠ שנכנסנו להפצצה, ראינו מיג אחד חותך אותי מלפנים.  הסתכלתי אחורה וראיתי מיג שני יושב ﬠל מספר ארבﬠ. היינו צריכים לﬠבור מיד מהתוכנית של תקיפת אויר-קרקﬠ לקרב-אויר. השלכנו בידונים בגובה נמוך מאד, ורצינו להיכנס לקרב. אבל בסוף מסלול ראיתי מיג אחד בורח. הוצאתי מﬠצורי אויר בגובה נמוך ולקחתי אותו כהמשך להפצצה, ואז הגברתי את המהירות. המיג הזה התפוצץ מתחתי. כשחיסלתי אותו הוריתי למספר שתיים שייקח את שלוש כבן זוג, ואני ומספר ארבﬠ, נהיה זוג. למספר שתיים הוריתי שייקח את המיג שﬠבר אותי, ואני יצאתי ﬠם מספר ארבﬠ להתקפת המיג השני. התיישבתי למיג ﬠל הזנב והוא התחיל להשתולל בפראות - הוא ﬠשה תמרונים ושבירות בגובה נמוך, אבל בסופו של דבר הכנסתי בו שלושה צרורות וחיסלתי אותו. הוא התפוצץ באויר, הטייס קפץ, אבל המצנח שלו לא נפתח. כל הקרב היה בגובה 1000 עד 1200 רגל רגל. 'אחד, כל הכבודו׳ שמﬠתי פתאום את מספר שלוש. היכן אתה?׳ שאלתי. 'ביציﬠ', הוא ﬠנה... בﬠוד אני פונה לארגן את המבנה, שמﬠתי את בן זוגי מודיﬠ שהוא יושב יציב ﬠל מיג 21. "לחץ על ההדק!׳ קראתי לו. תשובתו היתה ׳אה, נפלה לו כנף!׳. זה היה המיג השני שהופל באותה גיחה".

בסך-הכול ביצﬠה הטייסת ביום הלחימה הראשון 128 גיחות בהן תקפה 11 שדות תﬠופה במצרים, סוריה וירדן. במבצﬠי התקיפה השמידו הסמב"דים 51 מטוסי מיג 21 לדגמיהם, וכן 20 מפציצי איליושין IL-28.

ווטורים נגד הטופולבים
במהלך המלחמה הפעיל חיל האויר טייסת  אחת של מטוסי ווטור - טייסת  110 שכונתה לימים "טייסת אבירי הצפון" מבסיס רמת דוד. היא הפעילה מטוסי ווטור משלושה דגמים. מספר ימים לפני ה-5 ביוני, יצאו מספר מטוסים מרמת דוד דרומה, ונחתו בחשאי בבסיס חיל האויר בתל נוף. מטוסים אלה נועדו לפעול נגד שדות התעופה הרחוקים בלב מצרים, וקודמו לפנים כדי לחסוך את הדלק החיוני בטיסה מצפון הארץ ללב הדלתא של הנילוס.
מטוסי הווטור פעלו במלחמה נגד מטרות ייחודיות: השדות בהם  המאיימים, המפציצים ארוכי הטווח מסוג טופולב TU-16, המפציצים הבינוניים מסוג איליושין IL-28 ומטוסי הקרב מיג 21 וסוחוי 7. את המבנה הראשון של הווטורים הוביל מפקד הטייסת, סא"ל לוי צור, לעבר השדה המצרי הגדול בני סואף בדרום הדלתא, שם חנו מפציצי הטופולב ארוכי-הטווח. מבנים אחרים יצאו לעבר בסיס האויר המצרי אבו-סואר משם הופעלו מפציצים ומטוסי קרב. הטיסות כולן נערכו בגובה נמוך ובדממת אלחוט מלאה. עם הגיעם למטרותיהם הטילו המטוסים את הפצצות על המסלולים, ולאחר מכן פנו ליעפי צליפה בתותחים לעבר המטוסים אשר חנו ברחבות החניה או בדירים פתוחים גדולים.



ווטור של טייסת 110 בגיחת הפצצה ושת"פ עם טנקי סנטוריון

זמן קצר לאחר המבנה הראשון, הגיע מבנה נוסף של ווטורים של השדה באבו סואר, שהתגלה כאגוז קשה במיוחד לפיצוח. מבנה של ארבעה מטוסי ווטור, אותם הובילו סרן שלמה קרן ז"ל ועמו סגן שבתאי בן שוע, סרן בן ציון זהר כמספר שלוש, וסגן מיכאל דביר, יצא לתקוף ביום הלחימה הראשון את בסיס האויר המצרי אבו-סואר בלב מצרים. היה זה אחד השדות המוגנים ביותר במצרים ולכאן נשלחו מספר מבנים להשמדת המטוסים, עד שניתן היה להכריז עליו כ"שדה סגור". כשהגיעו ארבעת המטוסים ליעדם כבר היה הבסיס אפוף עשן שחור מפגיעת המבנים הקודמים באותו הבוקר. הזוג הראשון משך מעלה והתכונן לצלול לעבר המסלולים, עת נתגלו ארבעה מטוסי מיג  שפטרלו מעל הבסיס ופנו ליירט את המטוסים הישראלים. 21 המטוס הראשון צלל לעבר המטרה, בעוד מספר ארבע מתריע על המטוסים המצריים. כאשר התכונן הזוג השני להכנס לתקיפה בעוד הוא המשיך להעסיק את המיגים. מספר ארבע צלל לעבר המסלול, והטיל את פצצותיו. סרן זהר חמק פעם אחר פעם ממטוסי הקרב המצריים ותוך כדי כך הוא חזר לעבר השדה והטיל את הפצצות שלו, ונסק שוב מעלה. המיגים לא הצליחו לפגוע באף אחד ממטוסי המבנה, ומטוסי הווטור השלימו את משימתם ויצאו מן האיזור צפונה, לעבר פורט סעיד. בדרך נתקל המבנה בסוללת טילי קרקע-אויר SA-2. הסוללה היתה פגועה מתקיפה של מבנה קודם. תוך כדי טיסה הלך הדלק במיכלי הווטור של סרן זהר ואזל. הטייס המנוסה הכיר היטב את יכולות מטוסו, כיבה מנוע אחד, המשיך בטיסה והנחית את מטוסו בבסיסו ברמת דוד. על פעולותיו במהלך גיחת התקיפה על אבו סואר, זכה סרן בן ציון זהר לצל"ש. מטוסי הווטור תקפו באותו היום גם את בסיסי האויר הגדולים, אינשאס וקהיר מערב, שם חנו מפציצי הטופולב Tu-16, מפציצי IL-28 ומטוסי קרב מיג 21. בין המטוסים אשר יצאו לעבר בני סואף, שהיה מן השדות הרחוקים ביותר של מצרים, היה הווטור של סגן יעקב טל. "את בני סואף גילינו לפי העשן שהתמר ממנו לאחר שמבנים קודמים ביקרו בו. זרקנו את הפצצות בחלקים המעטים אשר עוד נותרו בלתי פגועים. צלפתי על מכ"ם, מיכלית דלק ועמדות נ"מ. נראו מטוסים רבים פגועים, מקומטים ובוערים", הוא סיפר לאחר הגיחה.ביצﬠה כרבﬠ ממספר הגיחות נגד שדות התﬠופה המצריים במלחמה. מטוסי הסופר-מיסטר אשר השתתפו בגל הראשון של מבצﬠי תקיפה נגד השדות המצריים, יצאו לﬠבר כברית ליד התﬠלה, אינשאס ואבו סואר. במהלך התקיפות הם השמידו ﬠשרות מטוסים מצריים, ואף הפילו מטוסי קרב אשר ניסו להפריﬠ לתקיפה.

ווטור למשימות ל"א

בבוקר ה-5 ביוני המריאו מרמת דוד שני מטוסים מדגם ווטור IIN דו-מושביים למשימה עלומה בשמי סיני וחופי מצרים. את המטוס הראשון הטיס סא"ל יואש (צ'אטו) צידון ואת המטוס השני, "פנטומס", כינויו הטיס רס"ן אדם צבעוני ועמו הנווט מספר מנחם עיני. מטוס אחד יצא לעבר החוף הצפוני של סיני ושייט בגובה בינוני במקביל לקו החוף. המטוס השני התרחק לעבר החוף הצפוני של מצרים, וטס לאורך שפך הדלתא.

אותה עת היו עשרות מטוסי לחימה של חיל האויר הישראלי, טסים בגובה נמוך ובדממת אלחוט מלאה, לעבר שדות התעופה המצריים בסיני ובדלתא של הנילוס. שני המטוסים הפעילו בבת אחת את מערכות ה"יבלת" ולפתע החוירו מסכי המכ"ם בתחנות הבקרה שהציבו המצרים באל עריש, בצפון סיני ובמבואות התעלה. המטוסים המשיכו בפעולתם עוד שעה ארוכה עד צאת אחרון המטוסים הישראלים, שהשלימו את משימתם בטווח המערכות המצריות. היתה זו הפתיחה החשאית של מבצע "מוקד" לתקיפת שדות התעופה המצריים, אשר הקנה לחיל האויר הישראלי עליונות בלתי מעורערת בשמי סיני ומצרים, ולאחר מכן גם בשמי מדינות ערב האחרות, משך כל ימי המלחמה.

גיחה ארוכה ללוקסור

לקראת הצהריים התברר כי בין מטס אחד למשנהו, המצרים הצליחו להבריח מספר מפציצי טופולב לשדה קהיר בינלאומי- השדה אזרחי של קהיר. מיד כוונו לשם מבנים של מטוסי ווטור. גם השדות הרחוקים יותר בראס באנס ולוקסור הותקפו באותו היום. מבנה של סרן שלמה קרן, ועמו סרן הרצל בודינגר (לימיםמפקד חיל האויר), ועמו רפאל יעקב עם הנווט שבתאי בן שוע, סגרו סופית את שדה לוקסור לאחר שהשמידו שמונה מפציצי TU-16 שנמלטו לשם, וכן שמונה מטוסי תובלה מסוג אנטונוב AN-12. עד שעת הצהריים חוסלו למעשה כל המפציצים ארוכי-הטווח של חיל האויר המצרי, והאיום על האוכלוסיה האזרחית בישראל ועל מטרות חשובות אחרות, הוסר.

מטוסי הווטור תקפו באותו היום גם שדות התעופה בירדן ובסוריה. מטוסים ראשונים יצאו לגיחות אמנעה וסיוע לכוחות היבשה שכבר החלו לפעול בסיני, ותקפו טורי שריון באיזור א-תמד. לקראת הצהריים יצאו מטוסי הווטור לעבר בסיסי האויר קהיר מערב, לוקסור, ראס באנס וביר תמדה במצרים, בעוד מטוסים אחרים הצפינו לעבר בסיס האויר H-3 בעיראק. מעל דמייר בסוריה, נפגע מטוס הווטור של סגן אברהם וילן, והוא נטש ונשבה.

בליל הלחימה הראשון הופנו מטוסי ווטור נגד תותחים ושריון ירדני אשר נע על הכביש העולה מיריחו לעבר ירושלים. כמו כן חזרו לתקוף שדות תעופה ערביים, שנותרו פעילים לאחר תקיפות היום הראשון. ביום הלחימה השני, כאשר סכנת טילי הקרקע-אוירSA-2 נעשתה מוחשית יותר, נשלחו מטוסי ווטור נושאי מערכות "יבלת" לפעולה נגד מכ"ם הטילים. שני מטוסים המריאו מרמת דוד, ופעלו שעה ארוכה באיזור קהיר לחסימת מערכות המכ"ם של טילי הקרקע-אויר.

ווטורים נלחמים בסיני

למחרת נשלחו מטוסי התקיפה לעבר שדות הקרב בסיני. הם תקפו את השריון המצרי בצירי התנועה ובמערכי הלחימה. כמו כן זנבו אחר הכוחות אשר נסוגו בכל הצירים לעבר תעלת סואץ. מטוסי ווטור יצאו גם לתקיפת מטרות ברמת הגולן ובמצרים. במהלכן תקפו גם סוללות טילי קרקע-אויר SA-2.

בשלושת ימי הלחימה האחרונים הופנו מטוסי הווטור לעבר רמת הגולן. הם תקפו עמדות ומוצבים סוריים, וכן את יחידות השריון אשר פעלו על הרמה. כמו כן תקפו יעדים שונים בהם עמדו לפעול כוחות צנחנים אשר הונחתו במסוקים בדרום הרמה. במבצעי תקיפה אלה שלמו המטוסים מחיר יקר בנפגעים. זוג מטוסי ווטור יצא נגד כוח שריון שחצה את הירדן לעבר יהודה ושומרון. המטוסים צללו על שיירה משורינת. אחד המטוסים נפגע אך טייסו הצליח למשוך אותו חזרה לבסיסו שם נחת על גחונו. מטוס נוסף נפגע לאחר מכן והמבנה הוחלף על ידי מבנה אחר שהגיע לאיזור.

במהלך מלחמת ששת הימים נכנסו מטוסי הווטור מספר פעמים לקרבות אויר עם מטוסי קרב של האויב. לעתים מול מטוסים שהיו עדיפים מהם במהירותם או כושר התמרון שלהם. הם התמודדו מול המיג 21 וגם נגד מטוסי מיג 17, וכן נגד מטוסי הנטר ירדניים ועיראקיים.

מבצעים לעבר עיראק

מבצעי התקיפה של חיל האויר הישראלי נגד בסיס האויר H-3 במערב עיראק, היו מן הטראומטיות ביותר במלחמת ששת הימים. ערב מלחמת ששת הימים התקבלו ידיעות על מטוסי הנטר ירדניים המופעלים בעיראק. שדה אחר אשר היה בין מטרות התקיפה של חיל האויר הישראלי היה בסיס האויר חבניה, משם הופעלו מפציצי הטופולב הגדולים. לאחר הפצצת בסיס האויר מפרק ורבת עמון בירדן, הועברו לעיראק מספר מטוסי הנטר שחמקו מהתקיפה הישראלית. התקיפה הראשונה נערכה ב-5 ביוני בשעת צהריים כאשר המשימות הגדולות נגד מטרות במצרים היו בסופן, הוציאה מחלקת המבצעים פקודה לתקיפת הבסיס העיראקי. בתקיפה היו אמורים להשתתף מטוסי ווטור של טייסת 110. בשל המרחק הרב, הטיסה היתה על מגבלות הדלק של המטוסים ולכן תוכננה גיחה חפוזה- הטלת חימוש, צליפה וחזרה. את מבנה מטוסי הווטור הוביל סרן גדעון מגן, מטייסי הווטור הותיקים. יחד עמו במטוס היה הנווט המנוסה, סגן אלכסנדר ענבר. מספר שתיים סגן יעקב טל, מספר שלוש סגן רן גורן וסגן דניאל אילן, מספר ארבע. ארבעת המטוסים המריאו במועד. במהלך הדרך התגלתה תקלה במטוסו של אילן ומגן הורה לו לחזור לנחיתה. המטוסים יצאו מערבה והתכוונו לטוס בגובה נמוך אולם בגלל קשיי נווט נאלצו להגביה, וככל הנראה נתגלו על ידי הבקרה הסורית והעיראקית. לאחר ניווט קשה גילו את השדה בו היו מפציצי טופולב, מטוסי תובלה ומטוסי קרב. כאשר הגיעו המטוסים הישראלים לקרבת השדה היו כבר מטוסי מיג 21 עיראקיים באויר. מיד לאחר גילוי המטוסים הישראלים בדרכם לבסיס האויר. הבחין מגן בשני מטוסי הנטר שהיו בהמראה. הוא תקף בפצצות את מרכז המסלול ושני ההנטרים נפגעו והתפוצצו. המיגים ניסו ליירט את הווטורים, בעוד אלה חומקים מהם, מטילים את הפצצות ומתרחקים. המשימה הושלמה למרות ההפרעות מצד המיגים וההנטרים, ושלושת המטוסים מיהרו להפנות את חרטומם מערבה ולחזור לשטח ישראל. התוצאות היו טובות: חלק מן המסלול הראשי היה מושבת, שישה מטוסי מיג 21 מטוסי הנטר ומטוס תובלה אחד, הושמדו על הקרקע.

ווטור של טייסת 110 נושא מיכלי דלק

4 ווטורים ושני מירז’ים לעיראק

לאחר השמדת חיל האויר המצרי, ביקש נשיא מצרים מראשי השלטון בעיראק להגביר את הלחץ ולשלוח מטוסים לתקיפת מטרות בישראל. העיראקים שלחו שישה מטוסי הנטר נוספים לבסיס H-3. עם תום המשימות נגד בסיסי האויר של סוריה וירדן, החליטה מפקדת חיל האויר להפנות מבנה נוסף כדי להשמיד את המטוסים שזה מקרוב באו. באותו יום תקף מפציץ טופולב את נתניה ואת בסיס האויר ברמת דוד. המטוס הופל מעל שדה מגידו - ובדרכו מטה הוא התרסק על מאהל במחנה עמוס ו-14 חיילי צה"ל נהרגו. לקראת המבצע הבא, הוחלט לצרף לווטורים ליווי של מטוסי מירז'. את מבנה הווטורים הוביל רס"ן סימי סער, טייס ווטור מנוסה ועמו סגן רן צור. מספר שלוש היה סרן בן ציון זהר (סימקין) ומספר ארבע הרצל בודינגר. את שני מטוסי המירז' הוביל סרן יהודה קורן ועמו סרן פסח שרגא. המטוסים, עמוסים בפצצות ודלק, טסו למשימה שהיתה למעשה על מגבלות הדלק שלהם. גם הפעם ההוראה היתה להטיל את הפצצות, לצלוף במהירות ולחמוק חזרה הביתה מיד. כאשר הגיעו ששת המטוסים הישראלים לאיזור מערב עיראק, ראו מטוסי מיג 21 והנטרים מפטרלים בגבהים שונים בשמי האיזור. הווטורים התרוממו מעט לפני הטלת הפצצות ונכנסו לטור עורפי לצלילת הפצצה. במהלך ההפצצה נראה הנטר אחד מסיע אולם הוא הועף מן המסלול מהדף הפצצות. הבעיה היתה מטוסי המיג שפטרלו למעלה. גם הנטרים פנו לעבר הווטורים. טייסי המירז' היו זריזים. יהודה קורן הגיע אל מאחורי אחד ההנטרים, ירה בו ותוך כדי כך קיבל הזדקרות מדחס. הוא כיבה את המנוע, צלל מטה והצליח להניע אותו. רן צור כבר היה בנתיב ההפצצה, כאשר אחד ההנטרים נכנס מאחוריו. זהר היה מאחוריו והזהיר אותו. רן חמק מעלה. ההנטר הלך אחריו, וזהר היה השלישי בטור. הוא פתח באש מארבעת תותחי ה-30 מ"מ הפיל את ההנטר וזה צלל מטה והתרסק. היתה זו ההפלה הראשונה, והיחידה בעולם, שנרשמה לזכות מטוס הווטור. בינתיים נפגע מטוס הנטר אחר, אשר הצליח לנחות על המסלול. לזהר היתה משימה לבצע. הוא פנה חזרה לעבר המסלול ונערך להפצצה. קורן הבחין באחד המיגים המנסה לזנב בווטורים המפציצים. הוא הרחיק את שאר המטוסים ופוצץ אותו בצרור קצר באויר. שוב הזדקרות מדחס, אולם הפעם קורן היה מוכן יותר. הוא הצליל את מטוסו, הניע מחדש והצטרף לחבריו המתרחקים מערבה. הטייסים דווחו לאחר הגיחה על פגיעות במסלול, בשני הנטרים והשמדת שני מיגי 21 וארבעה הנטרים.

גיחה שלישית טראגית

מבצע התקיפה של בסיס H-3 לא הסתיימו. האיום מצד מפציצי הטופולב והאיליושין עדיין היה מוחשי. ב-7 ביוני נשלחו מבנים נוספים לעבר הבסיס במערב עיראק. הפעם הוחלט לצרף למבנה הווטורים מבנה בן ארבעה מטוסי מירז', נושאי פצצות. הם היו אמורים להקדים את הווטורים, להטיל את שתי הפצצות שנשאו מתחת לגחונם, ולנסוק כדי לחפות ולהגן על המטוסים שיבואו אחריהם. את מבנה הווטורים הוביל סרן שלמה קרן ועמו אלכס ענבר כנווט. מספר שתיים היה אל"מ יחזקאל סומך, מפקד בסיס רמת דוד, אשר עשר שנים לפני כן, הקים את טייסת הווטורים והיה מפקדה. סרן יצחק גלנץ היה מספר שלוש וסגן אבשלום פרידמן מספר ארבע. את מבנה המירז'ים הוביל סרן עזרא (בבן) דותן, ועמו סרן גדעון דרור. סרן דוד פורת היה מספר שלוש ורס"ן ראובן הראל מספר ארבע. בשעה 10:30 לערך המריא מבנה הווטורים ואחריו המירז'ים. אלה הגיעו ראשונים לבסיס והטילו את הפצצות לפני שנסקו מעלה כדי לחפות על מבנה התקיפה. במהלך הנסיקה הבחין סרן דרור בהנטר שערך פניה רחבה. הוא התישר מאחוריו ופגע בו בצרור מהיר. דרור לא הבחין בהנטר שני, שטס מאחוריו ופגע במטוס המירז' שלו. דרור נטש את מטוסו ונשבה. גורלו של ההנטר השני לא שפר: בבן שהבחין בקרב שניהל דרור, התישר מאחורי ההנטר השני והפיל אותו בצרור תותחים. "פגענו במטרה ואז שניים-שלושה ק"מ מהשדה ראינו שהיו הנטרים באויר. לא ידענו כמה, אולם יותר מארבעה - שישה או שמונה" סיפר לאחר הקרב יחזקאל סומך, "המירז'ים החלו להתקדם במהירות, הטילו את הפצצות שלהם ואנו היינו צריכים לבצע את המשימה שלנו. באותו רגע המוביל איבד את הקשר. הכל נמשך לפי התכנון". הווטורים הגיעו לאיזור השדה, והתישרו בטור כדי להתחיל בהטלת הפצצות לעבר המסלול. קרן וענבר נכנסו לנתיב ההפצצה כאשר מטוס עיראקי הצליח לפגוע בווטור שהטיסו ולהפיל אותו. המטוס התרסק מספר קילומטרים מחוץ לשטח השדה. הווטורים הנותרים השלימו שני יעפי הפצצה ולאחר מכן גם יעפי צליפה מהירים. הנטר נוסף נכנס לקרב עם הווטור של יצחק גלנץ והפיל אותו. גלנץ נטש ונחת על הקרקע בשלום.ללא חימוש, קצרים בדלק החלו הווטורים לנתק מגע ולחמוק מערבה. באויר נותרו רק שלושה מירזים ושני ווטורים - שלושה מטוסים לא שבו מהגיחה.

בשלוש ההתקפות על בסיס H-3 הושמדו 12 מטוסי מיג 21, חמישה הנטרים, שלושה אIL-28 טופולב אחד ושני מיג 17.

מיסטרים תוקפים ומתמודדים

במלחמת ששת הימים הופעלו 35 מטוסי מיסטר בשתי טייסות קרב: טייסת 109 “טייסת העמק" ברמת דוד, וטייסת 116 "הכנף המעופפת" בתל נוף.

מטוסי הטייסות יוﬠדו לתקיפת בסיסי חיל האויר המצרי בסיני, וכן הבסיסים בקרבת התﬠלה. ﬠם הפﬠלת מבצﬠ "מוקד" יצאו שישה מבנים ראשונים לﬠבר פאיד ואבו סואר. מטוסים אחרים תקפו בביר תמדה שם השמידו מטוסי מיג 17 ומיג 15, מטוסי תובלה IL-14 ומסוקי מיל 4. בביר גפגפה הושמדו מסוקי הענק מיל 6 ומטוסי מיג 21. באותה שﬠה כבר תקפו המיסטרים את הבסיס בכברית, שם נורו לעברם טילי SA-2. במהלך מבצעי התקיפה הפך בסיס פאיד ל"בסיס הבית" של טייסת 116- מבנה אחר מבנה הם תקפו את המקום עד אשר הוצאו מטוסי המיג 19 המיג 21 והסוחוי 7 מכלל שימוש.

מיסטר של טייסת 109 ממריא מרמת דוד

באחת התקיפות נפגﬠ מטוסו של מפקד הטייסת, רס"ן יונתן שחר, והוא נטש וחולץ ﬠל ידי מסוק סופר פרלון במבצﬠ מיוחד. מטוסי המיסטר נשלחו לפﬠולה בשﬠות אחר-הצהריים נגד שדות התﬠופה של ירדן, ולאחר מכן גם נגד השדות הסוריים. במרג' ריאל הם תקפו מטוסי מיג 17 ובשדה דמשק הם השמידו מטוסי מטוסי מיג 21. במהלך מבצﬠי התקיפה ביום הראשון אבדו ארבﬠה מטוסי מיסטר ואחרים נפגﬠו. בימים הבאים פﬠלו המטוסים הותיקים בכל גזרות הלחימה: בסיני הם תקפו מטרות קרקﬠיות באזור ביר לחפן וקסיימה, ובאזורי יהודה ושומרון הם פﬠלו נגד השריון הירדני שנﬠ לﬠבר גבול ישראל. החל מן ה-8 ביוני יצאו מטוסי המיסטר לפﬠול נגד הכוחות הסוריים ברמת הגולן, ואף הפילו בקרבות אויר שני מטוסי מיג 17 ומטוס הנטר ירדני.

בסך-הכול אבדו במהלך מלחמת ששת הימים שמונה מטוסי מיסטר. ﬠם תום הלחימה הוחלט לרכז את מטוסי המיסטר בטייסת 116. טייסת 109 הצפונית ﬠמדה לקלוט את מטוסי הסקייהוק והיא הﬠבירה את מטוסיה לטייסת האחות. טייסת 116 בתל נוף היתה טייסת המיסטר היחידה בפרוץ מלחמת ההתשה.

אורגן לﬠבר הבסיסים בסיני ובתעלה

בפרוץ מלחמת ששת הימים, הופﬠלו בחיל האויר שתי טייסות של מטוסי אורגן: טייסת 107 “ראש הנמר" בפיקודו של רס"ן יעקב טרנר שהופעלה מלוד, וטייסת 1123 “הצרעה" בפיקודו של רס"ן יעקב סלנט, שהופעלה מחצור.

במסגרת מבצﬠ "מוקד" לתקיפת שדות התﬠופה המצריים, שולבו מטוסי האורגן לפעולה נגד השדות הקרובים בסיני, וכן השדות ליד תﬠלת סואץ. האורגנים יצאו ראשונים לﬠבר הבסיסים באל ﬠריש שם הופﬠלו מטוסי מיג 17, ביר גפגפה (מיג 21) וג’בל ליבני (מיג 15) וביר תמדה (מטוסי תובלה ומסוקים).מטוסים אחרים יצאו לﬠבר הבסיסים בפאיד, והשדות בכברית ואבו סואר מﬠבר לתﬠלה, שם הופﬠלו מטוסי יירוט וקרב מתקדמים יותר מדגם מיג 19, מיג 21 וסוחוי 7.



אורגן של טייסת 113 שפעלה מבסיס חצור

במהלך התקיפות במבצﬠ "מוקד" נפגﬠו ארבﬠה מטוסי אורגן, בהם מטוס אחד אשר הצליח לפגוﬠ במיג 21 לפני שנפגﬠ מאש נ׳׳מ. ﬠם תום הפﬠילות נגד השדות במצרים יצאו האורגנים לתקוף את השדות הירדניים בﬠמאן ומפרק, וכן שדות תﬠופה בסוריה. ביום הלחימה השני ובימים שלאחר מכן יצאו טייסי האורגנים לתקוף מטרות קרקﬠ של המצרים בסיני, ופﬠלו בכל הצירים בהם נﬠו כוחות אלה. האורגנים פﬠלו גם נגד טורי שריון של חטיבה 8 הירדנית שנﬠו ליד שכם, וכן יצאו לתקיפת שריון וחי"ר של הסורים אשר פﬠלו ברמת הגולן. במהלך המלחמה נפגﬠו תשﬠה מטוסי אורגן מאש נ"מ ומטוס נוסף נפגﬠ בקרב אויר.

פוגות יוצאות לקרב

מטוס הפוגה מגיסטר, הוא מטוס אימון דו-מנוﬠי סילוני, אשר נוﬠד להכשרת טייסים בשלבים המתקדמים של קורס הטיס. כמו ההרברד לפניו הוא אינו מטוס לחימה המתאים לפﬠולה באזורים מוגנים היטב, או בזירות בהן מופﬠלות מﬠרכות נ׳׳מ מונחות מכ"ם. למרות האמור, התﬠורר ﬠרב מלחמת ששת הימים צורך במתן סיוﬠ לכוחות היבשה של צה"ל, אשר נערכו לפריצת מתחמי רפיח. מטוסים אחרים של חיל-האויר, המתאימים יותר למשימה זו, לא היו זמינים אותה ﬠת מאחר שﬠסקו בהשמדת חיל-האויר המצרי. מנגד, לא רצו מפקדי חילות היבשה של צה"ל, למרות הצﬠה של מפקד חיל-האויר, להמתין לסיוﬠ אוירי, והﬠדיפו לצאת לקרב גם ללא סיוﬠ. בשל כך החליטה מפקדת חיל-האויר מספר שבוﬠות לפני המלחמה, להקצות חלק ממטוסי הפוגה מגיסטר של בית הספר לטיסה, לסיוﬠ לכוחות היבשה בפﬠולות היום הראשון. יתרה מזאת, גם בימים הבאים, ﬠת השיג חיל-האויר שליטה ללא ﬠוררין בשמי הזירה, נמצאו המטוסים הקטנים מתאימים לפﬠולה באזורי יהודה ושומרון וגם מול הסורים ברמת הגולן.

מתוך כ-45 מטוסי פוגה מגיסטר אשר היו בבית הספר לטיסה, 30 מטוסים הוכנו וחומשו. הפסים האדומים זוהרים, הוסרו מן החרטום, הכנפיים והזנב. הם חומשו בשני מקלעים מסוג בראונינג 0.3 בחרטומם, וניתן היה לחמש אותם בשתי פצצות קלות או שמונה רקטות אויר-קרקע מתחת לכנפיהם. יחד עם כך, למטוסים האלה לא היה שריון הגנה לטייס, למנועים או מיכלי הדלק. כמו כן הם לא מצוידים בכסאות מפלט, וכל נסיון להיחלץ בגובה נמוך היה בעייתי מאד.

טייסת ההדרכה 147 הוסבה למשימות תקיפה ובין טייסיה היו בוגרים צעירים ממגמת הקרב ולידם טייסים ותיקים מימי מלחמת העצמאות. כמפקד הטייסת נתמנה רס׳׳ן אריה בן-אור שהיה אותה ﬠת מפקד טייסת מתקדם של בית הספר.מספר שבוﬠות לפני המלחמה החלו טייסי "טייסת הפוגות" להתאמן בטיסות בגובה נמוך, ובהפﬠלת מﬠרכות החימוש שנשא המטוס. כמו כן למדו הטייסים שיטות מילוט מן המטוס (שהיה, כאמור, חסר כיסא מפלט והנטישה ממנו בגובה נמוך היתה בﬠייתית במיוחד). בבוקר ה-5 ביוני, יצאו רביﬠיות אחדות, ובהן חניכי השלב המתקדם, לטיסות באזורי האימון ליד הגבול. טיסות אלה נוﬠדו להונות את מאזיני תחנות המﬠקב המצריות לחשוב, שיום אימונים שגרתי נפתח בבית הספר לטיסה ובחיל האויר. במטוסים היו מדריכי בית הספר שניהלו תקשורת כאילו היו בטיסות הדרכה. טייסים במטוסים אחרים השמיעו קריאות האופייניות למטוסי קרב הנמצאים באימון שגרתי. בשעה שהתחילה המלחמה נחתו מטוסים אלה בחצרים וחלקם הצטרף למטוסים שיצאו לתקיפת מערכי האויב.

תוקפים מערכי שריון

המטוסים החומים-כחולים יצאו כבר ביום הראשון לתקיפת מערכי השריון ועמדות החי"ר בפתחת רפיח ובאיזור רצועת עזה. מספר מטוסים אבדו בלחימה ואחרים חזרו פגועים לנחיתה. את הרביﬠייה הראשונה הוביל רס׳׳ן אריה בן אור, ורביﬠייה אחרת הוביל סמ"ט סרן ארנון לבנת. כדי לחמוק מגילוי מוקדם מדי, יצאו המטוסים בגובה נמוך ביותר ובמבני קרב פתוחים. בקרבת המטרה הם התרוממו מﬠלה, התהפכו וצללו לﬠברה, שיגרו את הרקטות ולאחר מכן חזרו לצליפה ﬠל מטרות מזדמנות. במבצﬠי התקיפה הראשונים נהרגו ארבﬠה טייסים, בהם סרן ארנון לבנת, סג׳׳מ מתי בירנבוים, שנפגﬠ בהתקפה ﬠל סוללות נ׳׳מ ליד אל ﬠריש, סרן רפאל אלישﬠ שאיבד את השליטה בהגאי המטוס מפגיﬠת נ׳׳מ בתקיפת מﬠרכי שריון באום כתף, וסרן שבתאי בן אהרון שהופל באש נ"מ. ﬠל מותו של סרן לבנת, סופר בספר שיצא לזכרו מפי אחד מאנשי המבנה: "ארנון יצא בכיוון קצת יותר מדי צפוני, וכיוון זה הוביל אותנו ישר לﬠבר מתחם הג׳יראדי. הודﬠתי לו: 'אתה מוביל אותנו לאותו כיוון!׳. ארנון השיב: ׳כן, אני מתקן.' ראיתי אותו לוקח ימינה. כﬠבור כמה שניות שמﬠתי את קולו שלו, בלי התרגשות: 'מספר אחת נפגﬠ. שלום.׳ כﬠבור ﬠשר שניות ראיתי תלולית שהסתירה להבה גדולה".

ביום זה יצא מבנה, אותו הוביל אמי לוין, לתקוף את שדה התﬠופה ﬠטרות צפונית לירושלים. במהלך התקיפה קיבלו הטייסים הודﬠה ﬠל מטוסי הנטר ירדניים החולפים בקרבתם. "פאניקה אחזה במבנה", סיפר לאחר מכן אלי אייל, מטייסי תש"ח, אשר הצטרף לטייסת ﬠרב המלחמה. "כל אחד שבר לכיוון אחר וניסה להתחמק. ביצﬠנו כל מיני תרגילי הטﬠיה. ראיתי מטוס שבא מכיוון ירדן, כיוונתי ﬠליו את הכוונת, אך מיד הבנתי שזה מטוס ישראלי שאיבד כיוון". במשימה זו נפגﬠ מטוס ה׳׳פוגה׳׳ של אייל, והוא הצליח להנחיתו ﬠל גחונו בתל נוף. מטוסו של בןאהרון נפגﬠ גם הוא מאש נ"מ וצלל, כשהוא משרך אחריו שובל אש ארוך. בן-אהרון הצליח להיחלץ ממנו, נשבה, אולם נרצח ﬠל ידי הירדנים. לאחר בחינת הפגיﬠות במטוסים, התברר כי רובן היו מאש נשק קל. לפיכך הוחלט ביום השני לשנות את שיטת התקיפה ולהיכנס למטרות מגובה רב יותר.

ביום הלחימה השני הופנו המטוסים נגד השריון הירדני שנﬠ מﬠרבה ממבואות יריחו לﬠבר ירושלים, וסייﬠו גם לכוחות הקךקﬠ, אשר נלחמו בהרי יהודה ושומרון. המטוסים שפﬠלו מאזור ג'נין וﬠד חברון, הפציצו וריקטו ﬠשרות טנקים וכלי שריון אחרים. מטוסים אחרים הופנו לﬠבר מﬠלה אדומים והשמידו טנקים רבים שﬠלו מן המישור. חלק מן המטוסים פﬠלו בציר ירושלים-יריחו ויריחו-שכם, ובמרחב צפון-מﬠרב השומרון. במבואות ירושלים השמידו המטוסים למﬠלה מ-50 שריוניות ורכב רך. באחת מתקיפות אלה, נפגﬠ סג׳׳מ דן גבﬠון באיזור מר אליאס מאש נ׳׳מ, ונהרג. למחרת שוב יצאו המטוסים הקטנים לﬠבר כוחות הלגיון הירדני. הם פﬠלו גם נגד דיוויזיית שריון ﬠיראקית, אשר הגיﬠה ממזרח לסייﬠ לכוחות הירדניים. לאחר השגת השליטה האוירית הלך מספרן של הגיחות שיוﬠדו לטייסת ופחת, ומטוסים מוגנים ומהירים יותר נשלחו לבצﬠ אותן. למﬠשה, כבר ביום חמישי חגגו אנשי הטייסת את מסיבת הניצחון במלון בבאר שבע, והיה להם הרושם כי מבחינתם המלחמה הסתיימה.

ארבעה טייסים נספו במבצעי תקיפה במטוס הפוגה מגיסטר, אחרים נפצעו והצליחו לנטוש. מפקד הטייסת נהרג מעל הגולן בﬠקבות לחצים שהופﬠלו מצד מפקד הבסיס, אל"מ יוסף אלון, ומפקד הטייסת, החליטה מפקדת חיל-האויר לאשר להם לצאת לתקיפת מוצבים סוריים, כאשר הוחלט לﬠלות ﬠל הרמה. למחרת יצאו חמש רביﬠיות לפעולה ברמת הגולן. בראש המבנה הראשון של הטייסת שיצא היה רס"ן אריה בן-אור. תוך כדי תקיפת סוללות הנ"מ, נפגע מטוסו בכנף והוא התרסק על הקרקﬠ. לשאר המטוסים לא הותר לﬠשות יﬠף שני, וגם מבנה נוסף שהיה בדרכו לתקיפה הוחזר מיד לבסיס. התחושה בקרב הלוחמים היתה קשה, והם האשימו את המפקדים כי נשלחו לגיחה מיותרת. בסך-הכול איבדה הטייסת שישה טייסים, ולפחות שבﬠה מטוסים אבדו מפגיﬠת אש נ׳׳מ.

פוגה מגיסטר של טייסת 147 ועליו סימולי פגיעות ברק"מ אויב

על מבצﬠיה בימי הלחימה, זכו שניים מטייסי הפוגה לצל"ש לאחר המלחמה. אחד מהם היה רס"ן בן אור. היה זה על ביצועיו ביום השני למלחמה עת הוביל רביﬠייה של מטוסים לתקיפת כוח שריון ירדני שנﬠ לﬠבר מﬠלה אדומים. המבנה תקף 15 טנקים ליד ואדי קומראן צפונית לים המלח, והצליח להשמיד שבﬠה מתוכם. מפקד הרביﬠייה המשיך בתקיפה למרות אש הנ"מ הכבדה שנורתה לﬠברו. רס"ן בן-אור המשיך לאחר ששחרר את פצצותיו לחוג במקום, כדי להנחות מבנים נוספים שהגיﬠו לפﬠולה נגד השריון הירדני. טייס נוסף אשר זכה לצל׳׳ש היה סרן יﬠקב מורגן, טייס מילואים של הטייסת. ביום הלחימה הראשון הוא הוביל מבנה של ארבﬠה מטוסים לתקיפת שריון מצרי בציר רפיח-אל ﬠריש. ביﬠף הראשון תקף המבנה שיירה של תותחים נגררים. במהלך התקיפה נפגﬠ הגה הגובה של המטוס ופﬠולתו שותקה כליל. המטוס צלל ואיבד גובה. סרן מורגן הפﬠיל את מקזז הגובה והצליח לשלוט במטוסו. למרות התקלה הוא חזר לתקוף ושיגר את הרקטות, אשר נותרו תחת כנפי מטוסו, לﬠבר התותחים. לאחר מכן חזר לבסיס והנחית את מטוסו בשלום.

"טייסי הפוגה השיגו תוצאות מﬠל המצופה מהם, וזאת בהתחשב ברמתם, הכשרתם והמטוס בו טסו", כתב בסיכום פﬠילות הטייסת, מפקד בית הספר לטיסה אותה ﬠת, סא"ל דוד ﬠברי. היתה זו הפﬠולה ההתקפית האחרונה של הפוגה מגיסטר בשירות חיל-האויר הישראלי. לאחר המלחמה, השיל הפוגה מגיסטר את צבﬠי המלחמה האחרונים שלו, וגם טלפיו הקטנים הושמטו. מיד אחרי ששת הימים הוצאו מטוסי הפוגה מגיסטר מן המערך הלוחם של חיל האויר הישראלי.

במלחמת ששת הימים מיצא חיל האויר את יכולתו והביא לידי ביטוי שנים ארוכות של כוננות, אימונים ותפיסות מבצעיות. מפקדי החיל הטילו למערכה בשלבה הראשון את כל הכוח האוירי של החיל, במבצע מרוכז שהביא להשמדת חילות האויר הערביים. בימים שלאחר מכן השתתפו מטוסי החיל בקרבות שהתפתחו בסיני, יהודה ושומרון ורמת הגולן.

מלחמת ההתשה

מלחמת יום כיפור

שידוד מערכות בחיל האויר

מסק"רים ומזל"טים בשדה הקרב

שמירה על עליונות אוירית

מלחמת שלום הגליל

ישראל מאוימת מרחוק

הגנה אוירית אחודה לישראל

מלחמת לבנון השניה

חיל האויר בעידן החמקני

"מבצע קדש"

מאת דני שלום

מבצעים מיוחדים
לגולשי האתר

ספר חדש:



פרשי האויר
מעל
ארץ הקודש
לוחמה אוירית בשמי ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה 1918-1914

כל המבצעים, המטוסים, והטייסים במלחמת העולם במזרח התיכון

מחיר מיוחד לגולשי האתר:
 85 ש"ח
(כולל אריזה ומשלוח)
במקום 128 ש"ח בחנויות

שלח צ'ק וקבל את הספר לביתך


רכוש את

אנציקלופדיה  יפעת

לתולדות התעופה והחלל בישראל

כל האנשים והמטוסים, המלחמות והאירועים, חברות התעופה והמטוסים הקלים, גלשנים ודאונים, רקטות וטילים משנת 1913 ועד היום, בתמליל מפורט ובצילומים

 מבצע מיוחד לגולשי האתר:
 70 ₪ לדיסק DVD

100 ₪ לדיסק-און-קיי.

שלח צ'ק
לבאויר פרסומי תעופה וחלל

ת"ד 8460 ראשון לציון 75183

והדיסקים ישלחו אליך

מחיר מיוחד לרוכשים מוסדיים.

   רוח רפאים
    מעל קהיר

חיל האויר הישראלי במלחמת   ההתשה 1970-1967

המחקר המקיף ביותר על פעילות חיל האויר במלחמת ההתשה, כולל תיאור קרבות אויר ומבצעי הפצצה, הלחימה בסוללות הטילים ובטייסים הרוסיים, מבצעים מוסקים, פיתוח מערכות נשק ועוד.

מעל 1160 עמודים

מחיר מיוחד לשני הכרכים:

150 ₪