מבטיחים שזו פרידה שמחה: הריאיון בעברית עם ה"טין"!

 

4 שנים עברו מאז שהם נפגשו בפעם הראשונה אולפני הצילומים.
מריאנה "לאלי" אספוסיטו (18), חואן פדרו "פיטר" לנזאני (19) ומריה אאוחניה סוארז (18) באו מרקע של עבודות ופרוייקטים של כריס מורנה (קטנטנות, פינת אור ופלורינסיינטה), וב"כמעט מלאכים" הם הכירו לראשונה את גסטון דלמאו (26) וניקולאס ריירה (25), שביחד איתם מרכיבים את הלהקה מצליחה "טין אנג'לס".
בנוסף לעובדה שהם מצליחים מאוד בטלוויזיה, הם מילאו במשך חופשת החורף שהיתה בארגנטינה את ה"גראן רקס" (Gran Rex) וכעת הם מעלים בסופי השבוע את המופע האחרון שלהם ביחד עם עמיתיהם.
"אנחנו חיים וחווים את הכל עם אותה האופוריה של השנה הראשונה, אבל כשאנחנו נזכרים שזו היא השנה האחרונה, אנחנו באים עם כוחות הרבה יותר גדולים", התוודתה לאלי.
"הסיפור שמספר המופע בתיאטרון מראה ומגדיר באופן בולט מאוד שזהו הסוף, וזה נותן לך חשק לבכות מרוב אושר. זאת פרידה שמחה!" מוסיפה אאוחניה. לידה, פיטר מוסיף: "אנחנו מנסים לא לחשוב יותר מדי על כך שזה נגמר. בנוסף לרקס, נשארה לנו חצי שנה של צילומים".
בדומה לסדרה, בתיאטרון השחקנים מספרים את ההיסטוריה של קבוצת צעירים שנלחמת ומתנגדת לאי צדק, לרעב, לשנאה ולטינה.

בחיים הפרטים שלכם, כנגד מה אתם מתנגדים?
לאלי: "אני מתנגדת להרבה דברים שהחברה מטילה עלינו ועל לאבד את ערכי המשפחה. זה טוב להיות עצמאי, אבל בשבילי זה חשוב לאחד את האנשים שסביבי, אני מתנגדת למרחק שבין אנשים."
ניקולאס: "אני מתנגד להשתעמם. אני מנסה לבלות ולהעביר את הזמן בכיף, לעשות את הדברים עם חשק ולא בגלל שזה חובה. כשהכל מתחיל להפוך להיות שגרה, אתה מפסיד את היופי שבחיים".
גסטון: "במקרה שלי, אני מתנגד לעבוד בתוך משקד. אני מאחל לעצמי לעבוד כתור שחקן תמיד".
פיטר: "אני מתנגד לעשות את מה שלא מוצא חן בעיניי".
אאוחניה: "שיגידו לי מה אני צריכה לעשות בדרך לא יפה, בלי כבוד. אני לא יכולה לתת לזה לקרות: אני לא יכולה לסבול שידברו עליי דברים רעים".

"טין אנגל'ס" תמשיך גם כאשר תיגמר הסדרה?
לאלי: "עדיין לא ידוע. יש לנו את היתרון שהסדרה תמשיך להיות משודרת בארצות אחרות, הסדרה הולכת ומתיישנת במקרה של ארגטינה, אז ההאפשרות הזאת פתוחה עדיין. לדוגמא, בברזיל הסדרה רק התחילה".

אתם מדמיינים את עצמכם פרודים אחד מהשני?
לאלי: "כן, אבל זה לא אומר שלא נמשיך להתראות. אם אאוחה תשחק בטלנובלה של הפקת "פול-קה" (Pol-ka), אני לא אפסיד אפילו פרק אחד".
גסטון: "השתנו הזמנים, אבל החברות תמשיך להתקיים".
אאוחניה: "אם היתה חיבה והיה כבוד, תמיד תרצה לראות את האחר. נעשה כמו מפגשי המחזור מימי הבית ספר, שהם ממשיכים להיפגש במשך השנים".

מה אתם מרגישים שאתם רואים את השנה הראשונה של "כמעט מלאכים"?
גסטון: "אנחנו רואים עד כמה גדלנו ואנחנו שמים לב בראש ובראשונה לשינויים הפיזים: חלק מאיתנו נעשו חסונים יותר, חלק פחות בלונדינים.."
פיטר: "אותי משעשע להסתכל לאחור, אבל אני לא שם לב שעבר הרבה זמן. אני מרגיש כאילו התחלנו בשנה שעברה, למרות ש4 שנים זה הרבה".
לאלי: "אנחנו נמצאים בגיל של המון שינויים, ואנחנו ממשיכים בתהליך הזה. במקרה שלי, אני מחפשת בית משלי בשביל להיות עצמאית, אני כבר נוהגת, אני יוצאת לבד לרקוד. קרו המון דברים בחיים האישיים כמו בחיים המקצועיים".
אאוחניה: "זה עבר מהר! כשהגעתי ל"כמעט מלאכים" בדיוק חגגתי את יום הולדתי ה15, ועכשיו יש לי כבר 18 ואפילו אני גרה לבד. כשרק התחלתי, ההורים שלי לקחו אותי לצילומים, וחשבתי שעד שאני אקבל רישיון נהיגה צריך לעבור המון זמן, ועכשיו אני כבר נוהגת לבד!"

את נהגת טובה אאוחה?
אאוחניה: "נגיד שכן, אבל כבר עברתי תאונה. הייתי בפיינמאר (מקום בארגטינה), ולאיש שהיה מאחורי לא עבדו הבלמים והוא נכנס בי מאחורה. למזלי, לא נפגעתי".

מה אתם מפסידים מהעובדה שאתם עובדים בטלוויזיה?
ניקולאס: "עכשיו שאנחנו בתיאטרון, אני מפסיד את משחקי הכדורגל של שבת עם החברים שלי. אבל אני לא מתבאס בגלל שאני יודע שהם גם נמצאים בעבודה שלהם ובלימודים שלהם, ולכל אחד יש דברים אחרים לעשות באחריותו".
אאוחניה: "החברות שלי ממש מתגמשות בנוגע לשעות שלי ואנחנו תמיד מתראות".
גסטון: "אני לא נוסע לקורונל סוארז, העיר שלי, בגלל שאלו כמה שעות נסיעה וגם אין לי כל-כך חשק. חלק מהחברים והמשפחה שלי נמצאים כאן".
פיטר: "כל אחד מנסה לא לאבד את הקשר עם האנשים הסובבים אותו. אם צילמת כל היום ואתה ממש גמור מעייפות, ומתקשרים אלייך בשביל לאכול ארוחת ערב ביחד, אתה עושה את המאמץ והולך. הם האנשים שמחזיקים אותך וזה חיוני מאוד".

כשהייתם ילדים קטנים, כבר אז רציתם להיות שחקנים?
אאוחניה: "כן, זה היה הדבר היחיד עליו חשבתי. חלמתי על לעבוד ב"קטנטנות", אבל אף פעם לא דמיינתי שאגיע לאן שהגעתי היום".
ניקולאס: "לי קרה אותו הדבר. זה היה כאילו שלוחצים על איזה שהוא לחצן, ולא הפסקתי לעשות שטויות בשביל המשפחה והחברים שלי".
לאלי: "אני שמתי לב שאני רוצה להיות שחקנית ביום שבו נתנו לי במתנה מיקרופון. זה היה רק צעצוע אבל אני נשארתי מוקסמת מזה. הדבר היחיד שעשיתי היה לשיר ולרקוד מול מראה מאוד גדולה. הדיסקים החביבים עליי היו של להקת "קווין" (Queen), כריסטיאן קאסטרו ו"קטנטנות", שילוב עצום! בגלל שהתחלתי לעבוד כשהייתי ילדה קטנה, אני לא זוכרת את התחושה של לרצות כל-כך לעבוד בטלוויזיה".
גסטון: "כשהייתי קטן, הייתי עושה תוכניות טלוויזיה או של רדיו לבד, בבית שלי. ניגנתי בגיטרה והקלטתי את עצמי, אבל התביישתי מאוד שמישהו יראה אותי. אחרי שלמדתי תיאטרון ועשיתי סוג של טיפול, הצלחתי להתגבר על הביישנות".
פיטר: "אני השתתפתי בהצגות בבית הספר, אבל לא השקעתי בזה כל-כך. תמיד הייתי מדבר עם חברים אחרים ולא משחק ברצינות. החלום שלי היה להיות שחקן מקצועי של רוגבי, כי אני אוהב את המשחק הזה, אבל בסוף הפכתי לשחקן".

מדאיגה אתכן האקטואליה, אתם צופים בחדשות או שאתם נמצאים בתוך בועה?
גסטון: "אני יחסית מחובר לאקטואליה, אני קורא את העיתונים דרך האינטרנט, ומחפש חדשות. זה טוב להיות מיודע ולהבין מה קורה בעולם".
אאוחניה: "אותי מפחיד לצפות בחדשות. כשאני מדליקה את הטלוויזיה ושומעת שהיה רצח במקום כלשהו, אני מכבה את הטלוויזיה כי זה גורם לי להרגיש רע. בעבר זה היה נראה שזה רחוק מאוד המקרים האלו, אבל עכשיו זה קורה בפאלרמו (שכונה בארגנטינה), שני רחובות מהבית שלי. אני מנסה לא לחשוב שילדים הופכים להיות קורבנות כי אחרת אני משתגעת ולא יוצאת יותר לרחוב".

האם העובדה שאתם מוכרים גורמת לכם חוסר ביטחון?
לאלי: "הכי טוב זה לא לצפות בטלוויזיה. כשיש חדשות, אני מסתכלת רק על השעה והטמפרטורה וזהו. הדבר היחיד שהם עושים זה לזרוע פחד בקרב האנשים, הם לא רוצים ליידע. מסופר רק חלק אחד של המציאות".
גסטון: "כל אחד, כבן אדם, מנסה לשמור על עצמו. אני לא מסתובב בלילה במקומות שאני יודע שאני לא צריך להסתובב, או כשאני הולך לצילומים אני מנסה לא לעשות את אותה הדרך. לפני שאני נכנס עם הרכב, אני מסתכל אם איש הביטחון נמצא במקום וצופה בנעשה. אלו פרטים קטנים שלפני כן לא חשבתי עליהם, ועכשיו אני שם עין עליהם".
ניקולאס: "בנוסף, האנשים חושבים שבגלל שאתה עובד בטלוויזיה אתה מיליונר, זה ממש לא נכון! מישהו לא יכול להפסיק לחיות בגלל הפחד. זה בסדר שיש ביטחון כלשהו, אבל לא להיות פארנואיד".
אאוחניה: "יש המון הבדלים חברתיים ברחוב, וילדים רואים את ריקי פורט (שופט ב"רוקדים עם כוכבים") מתפאר בכמות הכסף שיש לו בזמן שיש אנשים שמתאים מרעב. זה שונה בגלל שזה גורם להם לחשוב שאלו שעובדים בטלוויזיה הם אותו הדבר".

אתם כבר מבוגרים, ובשנה הבאה תצטרכו להצביע בבחירות. הפוליטיקה מעניינת אתכם?
לאלי: "לא. אני אלך להצביע, אבל אני מאוד לא מרוצה מהפוליטיקה. אין לי מושג למי אני הולכת להצביע עדיין".
גסטון: "זה טוב להיות מיודע לפני שהולכים להצביע כי אלו הפוליטיקאים שינהלו את המדינה. אבל מה שעצוב הוא שכל אלו שעושים תעמולה לזכותם מבטיחים הרבה אבל לא מקיימים הכל".
ניקולאס: "אני חושב שיש סוג של אכזבה מצד האנשים כלפי הפוליטיקה, אין לך כבר חשק להביע דעה ולהשפיע כי אתה יודע שהכל מכור ויש המון שחיתות. אם יש משהו שיוכל לעזור למדינה, זה לא משהו שיבוא מצד הפוליטיקאים אלא מה שיכול לעזור אלו תרומות לאירגונים מסויימים".
אאוחניה: "כל אחד מתלונן הרבה על הפוליטיקאים אבל אנחנו צריכים לעזור כל אחת ממקומות שלו. אנחנו צריכים לקחת אחריות על מה שקורה לנו: אני יוצאת לרחוב ושמה לב לאלימות גדולה. כל העולם כועס, כל האנשים רבים".

אאוחניה הזכירה את פורט, מה אתם חושבים על כלי התקשורת?
לאלי: "אני חושבת שנמצא בידור זול ומהיר, שלא מחפש את המחשבה של האדם שצופה בתוכנית".
אאוחניה: "כנ"ל, זה מובן: האנשים מגיעים מאוד עייפים לביתם אחרי יום עבודה ארוך וזה נורמלי שהם יצפו בטינילי (מנחה "רוקדים עם כוכבים"). אני צופה ב"רוקדים עם כוכבים" בגלל שמתחרה שם אמיליה אטיאס (סיילו/פאס, "כמעט מלאכים") ואני תומכת בה כל-כך!"
ניקולאס: "הם המודה. ברגע מסוים היה את גל תוכניות הריאליטי שסחף את ארגטינה, ועכשיו אלו הם הריבים של כלי התקשורת, וזה יימשך ככה עד שיימאס להם לריב ויחפשו משהו אחר".
גסטון: "בגלל זה, זה טוב להציל את התוכניות שמלמדות או מספרות משהו. אנחנו מאוד גאים במה שאנחנו עושים ב"כמעט מלאכים", בגלל שאנחנו מראים משהו שונה בתוך כל תוכניות הטלוויזיה היום".

אתם מרגישים אנשים שמשקפים את דור הצעירים כיום?
אאוחניה: "כן, וזה משאיר אותי רגועה שהדור שלנו כיום רוצה לראות "כמעט מלאכים" בגלל שהם אומרים לך שמוצא חן בעיניהם המסר שאנחנו מנסים להעביר. עם הטעויות שלנו והכל, אני חושבת שאנחנו דוגמא טובה".
פיטר: "אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים ולא לוקחים אותו כמשהו שמכביד עלינו לרעה. זה לא מלחיץ להיות כאלו בגלל שאנחנו יודעים שמה שאנחנו עושים זה טוב. אבל זהירות, אנחנו לא מחפשים להיות הדוגמא של אף אחד בגלל שאנחנו נמצאים רחוק מכך: אנחנו חמישה ילדים רגילים שמספרים סיפור יפה בטלוויזיה".

אאוחה וגסטון גרים לבד. איך אתם מסתדרים עם מטלות הבית?
גסטון: "הבית שלי הוא כאוס אחד גדול כי הבית מלא חיים בגלל חברים שבאים אליי, לכן שכרתי אישה בשם מרילו, שבאה פעמיים בשבוע לנקות הכל. אני מבשל מעט, אני עצלן בגלל זה אני מעדיף להתקשר למשלוחים. המקרר שלי הוא משהו עצוב מאוד, הוא תמיד ריק, יש בו רק בקבוק מים ועוד דברים קטנים וזהו (צוחק)".
אאוחניה: "כולם אומרים לי שאני לא נראת אחת שיכולה להסתדר לבד, אבל יש לי נשמה של עקרת בית. תמיד חלמתי להיות אימא ושתהיה לי משפחה משלי. ב"שבוע הקדוש" (לפני חג הפסחא) עברתי לגור לבד, אני אוהבת שהכל מסודר ואני מפזרת פרחים בכל מקום. בניגוד לגאס, אני מבשלת המון, אף פעם לא התקשרתי למשלוחים: אני מכינה עוגות, שניצלים, פשטידות וסלטים".

ומה השאר אומרים?
לאלי: "אני גרה עם המשפחה שלי אבל יש לי תוכניות לעבוד לגור לבד. אם אני עוזרת בבית? ברור: אני מכינה את שולחן האוכל, אני עושה שליחויות ושוטפת כלים".
ניקולאס: "כל אחד שמתבגר וגדל, מתחיל לעזור. אחרת, הוא בן אדם שחי מכלום, לא?"
פיטר: "כן, אני גם חושב כך. אני מתוודה שאני עושה מעט: אני רק מכין את שולחן האוכל".

אתם חולמים על משפחה משלכם?
לאלי: "לאחרונה, כשאני רואה תינוק הוא מקסים אותי. אני יודעת שאקים משפחה משלי, אבל אני לא רואה את זה בקרוב. אני לא מתכננת את זה כמשהו אידיאלי בגלל שאני מתכננת את זה כחלק מהחיים שלי, אני רוצה שזה יקרה. ביום שיהיה לי ילד, לא יהיה שום דבר אחר יותר חשוב ממנו בשבילי".
גסטון: "כשנולדה אחיינית שלי, התרגשתי ואמרתי שאני רוצה ילד. עבר זה לא עבר לי בראש בכלל, למרות שזה מתנגש עם הקריירה הזאת בגלל שכל אחד שואף לעבור הרבה ולנסוע בעולם".
אאוחניה: "במקרה אני אני אפסיד לעבוד, בגלל שאני לא חושבת להיפרד מהתינוק שלי בשום הון שבעולם".
ניקולאס: "יש לי פרוייקטים של משפחה, כן, אבל קודם צריך למצוא את הבן אדם המתאים. אחר-כך, הדברים ייקרו לבד".
פיטר: "אני תמיד חלמתי על להתחתן בטוקסידו ושכל המשפחה שלי תראה איך אני מקבל את האישה של חיי במזבח. נשמע רומנטי, לא?"