התחלת בפינת אור, קטנטנות, אחר כך הגעת לפלוריסיינטה,
ויותר מאוחר הגיעה הקפיצה הגדולה שלך עם כמעט מלאכים.
מה זה בשבילך להיות אחת השחקניות הכי מצליחות בטלויזיה ?
להיות מהתחלה, החברים שלי ואני,לא ממש מבינים שבעונה הזאת אנחנו השחקנים הראשיים.
יש לנו את אותה מסירות ואת אותה אחריות כפי שהיה בהתחלה.
רק השתנה לנו הזמן, כי אנחנו עובדים עכשיו יותר, בגלל שעכשיו אנחנו הראשיים של הסדרה.
מוצא חן בעיניי כל מה שקורה אבל אני לא מרגישה שזה שלי,
כשמישהו מזהה אותי אני לא מרגישה שהוא מזהה אותי.
אני אוהבת את הסיבובי הופעות, לרקוד,לשיר, וההתרגשות היא כל כך גדולה עד שהיא לא מבינה אותה.
אני חושבת שאני נהנית מאוד כי אני קצת לא מודעת למה שקורה.
פעם אחת עמדת לשנייה והתחלת לחשוב על כל הדברים היפים שחווית עם כל זה?
לא מספיק לי הזמן, הכל כל כך מסחרר שאין זמן אפילו לזה.. להבין מה שקורה.
אני חושבת שהזמן היחיד הוא מתי שאני הולכת לישון.
כשאני במיטה אני באמת מתחילה לחשוב.
במיוחד כשאני בסיבובי הופעות.
אנחנו היינו בישראל 5 ימים. משם נסענו למדריד.
ביום אחד עבדנו ב2 ארצות שונות וכשבספרד הגיע הזמן שלי לישון אמרתי..
"איזה שיגעון כל מה שקורה"!
במצב הזה שבו את שקועה עכשיו, מה את עושה כדי להשתחרר מהדמות שלך?
הרבה עם משחקים עם המשפחה. המשפחה שלי מורידה אותי מזה, אנחנו מדברים על דברים אחרים.
על מה ששאר המשפחה שלי עשתה במשך היום.
מה שאני עושה זה חלק מהחיים שלי ושל כולם אבל זה גם לא הדבר היחיד.
אף פעם אני לא מורידה חשיבות במה שההורים שלי עושים והאחים שלי.
המשפחה שלי עוזרת לי לשמור את הרגליים על הקרקע.
איפה את מוצאת את השלווה הזאת ואת הרוגע בכל ההמולה שיש לך במשך היום?
את תצחקי עכשיו, כשאני מגיעה הביתה אני מסתגרת בשירותים.
ליד החדר שלי, יש לי חדר שירותים מאוד גדול שיש שם ספה קטנה,
אז אני נמצאת שם,אני נמצאת יותר בשירותים מאשר בחדר שלי!!
שם אני קוראת ספרים, את התסריט שיש לי למחר, אני עושה שם הכל.
השירותים הוא ה"מקלט" שלי ואני מבלה שם הרבה.
וגם עושה לי טוב להיות עם אחותי, לדבר איתה על דברים אחרים.
אני הכי קטנה משלושתינו: אחותי אנה לאורה בת 23,
אח שלי פטו עוד מעט בן 20 ואני, בת 18.
ויש לי איתם קשר טוב.
בואי נדבר על העונה הרביעית..
אני קוראת את התסריטים לפני שאני מצלמת ואני לא יכולה להאמין
לדמיון הזה שיש למפיקים.
זה לא קל לעשות 4 שנים את אותו סיפור ושצריכים להביא דברים שונים כל הזמן בסיפורים.
אם תסתכלי על 4 העונות שעשינו, את תשימי לב שהכל משתנה..
משתנה באסתטיקה,בשיער,בבגדים ובהיסטוריה.
מה שטוב בעונה הזאת זה שזה נראה כמו טלנובלה אחרת.
הם עושים דברים לא צפויים ומשוגעים.
מדובר על מה שיקרה בשנת 2030, שאין מים, יש שומרים, קבוצה שמתנגדת
לממשלה, וקבוצה אחרת שחיה בתוך בועה.
מדובר שם על עולם שומם ועל אנשים שחושבים שעם הטכנולוגיה אפשר ליצור הכל.
וברור שממשיכים גם עם הסיפורים של הזוגות בעונה הזאת.
אפילו לי קורה שאני נלחצת, שאני רוצה לדעת מה יהיה כבר מחר.
איך נראה יום שלם בחיים שלך?
אני קמה מוקדם, ב-5 וחצי כי אני גרה בבנפילד.
וב-8 אני צריכה כבר להיות מוכנה שם
מסורקת עם איפור בשביל להתחיל לצלם.
אנחנו מצלמים כל הבוקר ואנחנו אוכלים באמצע היום.
אנ יאוהבת את הרגע הזה כי אנחנו יושבים כולנו בשולחן גדול בבר בפמפה,
איפה שאנחנו מצלמים.
זה מאוד כיף! אחר כך אנחנו מצלמים כל הצהריים וכשאנחנו מסיימים, בשעה 18:00,
תמיד יש י אחר כך שיעורים של שירה וריקוד.
אני מגיעה הביתה רק בערב!
קודם, כשהייתי עוד הולכת לבית הספר זה היה מאוד מתיש.
היה לי את הרגעים שלי שהרגשתי קריסה, אבל אני מאוד אחראית ואני לא סובלת.
אני אוהבת את זה. מאז שאני קטנה למדתי מזה אחריות.
אני גם נורא ביקורתית כלפי עצמי וכשאני רואה את הסצינות אני תמיד חושבת שיכולתי לעשות אותם יותר טוב.
אבל עם הזמן אני לומדת שמותר לטעות.
מה את עושה בסופי שבוע?
עובדת!
אנחנו בסיבובי הופעות כל הזמן.
במרץ היינו בישראל וספרד.
ועוד מעט בפרו.
אבל כשיש לי זמן חופשי אני בורחת עם החברה הכי טובה שלי.
אנחנו יוצאות לאכול ואני לא ממש כזאת שיוצאת לרקוד.
עם בסופי השבוע אני רוצה ללכתלשופינג לקנות משהו אני לוקחת את זה בהרבה שלווה,
זה מסובך! כשמתקרבים אליי ברוח טובה אני אוהבת את זה ואין לי בעיה,
אני עושה תמונות עם אנשים והכל בסדר.
הבעיה היא שאחרים לא מבינים שאני בנאדם רגיל ונורמלי.
אבל זה לא מפריע לי כי אם לא היה את האנשים האלה לא היינו כלום.
למשל פיטר, אני לא יודעת איך הוא עושה את זה!
הבנות רואות אותו, מתנפלות וקופצות עליו , הוא לא יכול ללכת בשום מקום.
היית בכמה מקומות בעולם עם טין אנג'לס
איך את מרגישה כשאת יודעת שאת האלוהית של מישהו שחי בצד השני של העולם?
זה מאוד משוגע, זה כל כך חזק שאני לא מבינה את זה.
כותבים לך מכתבים ומדברים איתך בספרדית, והם יודעים את השפה רק מהטלנובלה.
חולים סופניים שלחו לי מכתבים,
שכתבו לי שכשהם שומעים את השירים שלי זה הדבר היחיד שעושה להם שמח במשך היום.
זה מרגש אותי, זה קשה להסביר את זה.
מה אתם עושים כדי לא להסתחרר מהפרסום?
מאז שאני בת 10 אני עובדת עם כריס,
ואני מכירה מלפני הרבה שנים את אותם אנשים והם כבר כמו המשפחה שלי.
ואני חושבת שהם יגידו לי אם הם יראו שאני מתנהגת שונה ומוזר,
אבל תמיד ההפקה אומרת לי שהם רואים אותי מרוכזת כל הזמן
ויש לזה הרבה קשר למשפחה שלי.
זה גם קשור לכמה שזה חשוב לבן אדם: בשבילי חשוב למצוא את הייעוד שלי בחיים מאז שאני קטנה.
יש אנשים שנולדים ומתים בלי לדעת מה הם אהבו בחיים.
אני מצאתי את התשוקה שלי לחיים ואני לא זזה מזה.
אני נהנית מכל תמונה, או סצינה, כאילו זאת הייתה הפעם האחרונה וחוץ מזה,
אני יודעת שהפרסום זה משהו מאוד חלופי, אין לזה משקל.
אף פעם אני לא שוכחת להיות קודם בן אדם, לפני מישהי מפורסמת, אני בנאדם אנושי.
מה עם חיי האהבה?
אני רווקה ומאוד טוב לי.
אני חושבת לא היה לי ראש בשביל כל זה.
במה את מתאהבת בגבר?
צריך להיות בינינו תקשורת.
הוא יכול להיות הילד הכי יפה בעולם אבל אם אנחנו מתחילים לדבר ואין כימיה
ולא תקשורת, אני מוותרת.
אני אוהבת בנים גדולים יותר, שמצחיקים אותי,
שיהיה להם חוש הומור ושיכולים לפתח שיחה.
(נשמע כמו סוג של פיטר, לא?!)
מה תרצי לעשות כשכמעט מלאכים תגיע לסופה?
את מפחדת לחשוב על זה?
אני מפחדת כי מאוד נוח לי ככה אבל אני יודעת שיום אחר הכל ייגמר,
בגלל זה אני נהנית יום יום ממה שאני חווה.
כשאני אסיים זה יישאר לי לזיכרון מדהים , ויגיע משהו חדש.
יתרון שיש לך?
אני מחפשת את הדבר החיובי בכל דבר,
אפילו במצב הכי גרוע אני מנסה להוציא את הטוב.
אני מאוד אופטימית
חיסרון?
אני מאוד עקשנית! ואני מדברת הרבה, למרות שאני לא יודעת אם זה חיסרון.