- אחותך, סופיה, התחתנה בשנה שעברה. היא הייתה בגילך.
כן, והחתונה שלה לא הפתיעה אותי שאם היא תכיר מישהו ותתאהב בו, היא תתחתן. וזה קרה.
כשהיא סיפרה לי שהיא הכירה את תומי, בטלפון, כי אני הייתי בחו"ל, עניתי לה: "את תתחתני בסוף השנה". וככה זה היה.
סופי היא אחות מצוינת, אדם טוב מאוד והיא מאוד בוגרת.
נולדה וגדלה בפלרמו, פאולה מודה שהיא הייתה ילדה :"מאוד רגועה, לא אהבתי ספורט, העדפתי להישאר בבית לצפות בסרטים או לקרוא. בנוסף, בתוך הבית הייתי מאוד מוחצנת, כל הזמן הייתי משחררת אנרגיה.
אם תראה את התמונות שלי בתור ילדה, בכולן יש לי פרצוף של הצגה, חייתי בפוזה".
והיא מוסיפה: " הייתי גם מדונה בלתי נסבלת: כיוון שיש לי הרבה אחים, התייחסתי אליהם כאילו היו צוות. מה עשיתי? סגרתי את כולם בחדר אחד, והכנתי סצנה של היפה והחיה שבה היא מגיעה לעיירה ומברכת לשלום את התושבים. אני, כמובן, הייתי היפה, סופי הייתה הספרנית, מקסי היה האופה, לולי הייתה אחת מילדות השכונה וכך הלאה. אפילו הייתי משמיעה את הפסקול של הסרט ומכריחה אותם לרקוד! זה סיפור נוראי, לא?"

- זו אנקדוטה. יכול להיות שזה גרם לאחים שלך להחליט להיות שחקנים.
(מחייכת) אתה חושב? למען האמת, אנחנו הארבעה הגדולים יצאנו בצד האומנותי.
סופי, מקסי ואני שחקנים, ודולורס כותבת בצורה יוצאת מן הכלל.
היא מאוד אינטלקטואלית, היא קוראת, לומדת תרבות ספרותית, יודעת על קולנוע, היא נורא יצירתית.
מהצד של אבא שלי אין שום קשר, אבל מהצד של אמא כולם אומנותיים: סבתא שלי הייתה לוקחת אותי לקולון כשהייתי קטנה לראות קונצרטים של מוזיקה קלאסית, ואני הוקסמתי מזה.
אני ממשיכה ללוות אותה לשם כי זה משהו שמרתק אותי.
סבא שלי נורא מוזיקלי ושבעת הילדים שלו גם היו כאלה. אמא שלי מציירת כל הזמן, והיא הכניסה אותנו לתוך הנושא של המוזיקה, התיאטרון ומחזות הזמן עוד מגיל קטן מאוד.
בגלל זה התחלתי ללמוד ריקוד ושירה בגיל 7. היה לי בית ספר עם שני אפשרויות, ושם עד הלילה, הלכתי עם האחים שלי ללמוד מוזיקה.

- עם כמעט מלאכים הופעת בפעם הראשונה.
כן, אני נהנית מזה מאוד. הקבוצה של העבודה היא הטובה ביותר, לא דמיינתי שכל האנשים יהיו כל כך טובים. אנחנו באותו הגיל, ואנחנו מכוונים לאותו צד; זה לא נורמלי שתסתדר טוב עם כולם ותחבב את כולם.

- המעריצים מציקים לך הרבה?
עכשיו כבר התרגלתי, אבל בהתחלה זה היה ממש מוזר. לפעמים אני בבר, ואני לא "נופלת" אם באים לבקש ממני חתימה. אני חושבת שהם מתבלבלים עם שחקנית אחרת, או שהם יקראו פתאום את החתימה ויגידו: "אה, את פאולה? חשבתי שאת מישהי אחרת" חה.
אני נשבעת לך שזה משהו שאני לא יכולה להפסיק להטמיע אותו בראש.
נותנים לי מתנות, ולא מפסיקים להדהים אותי: המעריצים מרגישים שהם מכירים אותך ולמעשה אף פעם לא ראית אותם. זה יפה, אבל מוזר.

- הצעדים הבאים שלך?
בארצות הברית שיחקתי בסרט, Tom's phone, ועכשיו אני רוצה לשחק בקולנוע כאן.
לטווח הקצר, מה שהכי מלהיב אותי, זה דיסק שאני הולכת להוציא יחד עם החבר שלי, בהפקה עצמאית. הוא מנגן בגיטרה ואני שרה.