 הכל אני יכול – הצהרה או אמונה הביטוי "הכל אני יכול" (או בגרסתו המלאה והמוכרת יותר: "הכל אני יכול בחופש הגדול") לקוח מתוך שיר הילדים המפורסם שכתבה נעמי שמר. מעבר למילים הפשוטות, יש מאחורי הביטוי הזה כוונה ומסר עמוק, במיוחד כשהוא נבחן מנקודת מבט חינוכית ורגשית: 1. תחושת מסוגלות עצמית הביטוי מייצג את האמונה של הילד (או האדם) ביכולת שלו להצליח, ליזום ולפעול. כשהמסגרת הנוקשה של השגרה (כמו בית הספר) מתפוגגת, נפתח מרחב שבו האדם מרגיש שהוא "אדון לגורלו" ויכול לכבוש כל יעד שיבחר. 2. חופש ובחירה חופשית השילוב בין "הכל אני יכול" לבין "החופש הגדול" מדגיש שהחופש האמיתי אינו רק בטלה, אלא הזדמנות לבחירה. זהו הזמן שבו הילד בוחר מה ללמוד, במה לעסוק, מה ליצור ואיך לנהל את הזמן שלו, ללא תכתיבים חיצוניים. 3. יצירתיות ודמיון ללא גבולות בעולם המבוגרים או בשגרה הממוסדת, אנחנו מוקפים במגבלות ("אסור", "אי אפשר", "אין זמן"). הביטוי הזה מחזיר אותנו לנקודת מבט ראשונית, כמעט חגיגית, שבה השמים הם הגבול. הוא מעודד לחלום בגדול ולגשת לעולם מתוך סקרנות ורצון להתנסות. בשורה התחתונה: הכוונה בביטוי היא להצהרת עצמאות חיובית ואופטימית. זוהי קריאה לחגוג את היכולת האנושית ליצור, להשתנות ולפעול מתוך חירות פנימית ואמונה עצמית מלאה.
העצמה מוגדרת בפסיכולוגיה ארגונית כמוטיבציה פנימית של עובד לביצוע עבודתו. העצמה מורכבת מארבעה ממדים קוגניטיביים של נטיות של עובד כלפי מקום עבודה: משמעות, יכולת, שליטה והשפעה. יחדיו, ארבעה ממדים אלו משקפים נטיות אקטיביות של עובדים כלפי מקום עבודתם. כלומר עובדים מועצמים יחוו רצון להיות פעילים במקום העבודה, לעצב את תפקידם ואת סביבת העבודה שלהם וירגישו בעלי יכולת לעשות זאת. ארבעת ממדים אלו כמכלול, מרכיבים את תחושת ההעצמה של עובדים ההתייחסות למושג העצמה בעולם העבודה מתחלקת להעצמה ברמת הפרט והעצמה ברמת הצוות. העצמה ברמת הפרט מתייחסת לתחושות האישיות של כל עובד, בעוד העצמה ברמת הצוות מתייחסת לתפיסות המשותפות של חברי הצוות ביחס לתחושת ההעצמה של כלל הצוות. צוותים מועצמים חשים כי העבודה המתבצעת בצוות היא משמעותית, כי לצוות יש חופש לבחור כיצד לבצע את משימותיו וכי ביכולתו לבצע בהצלחה את המשימות המוטלות עליו. אצל בני אדם רבים יש פער בין החיים שהיו רוצים לבין מה שמתרחש בחייהם בפועל. בחלק מהתחומים הפער לא גדול מדי ואפשר לחיות איתו בשלום, אבל יש גם מקומות שבהם הוא משמעותי מאוד ובהתאם הוא מייצר חוסר שביעות רצון, תסכול מתמשך ובאופן כללי קושי רגשי. נכון: לא כל חלום אפשר להגשים, וחייבים להיות ריאליים. יש מציאות ויש אילוצים ומגבלות והתחייבויות – אבל יש גם מקרים שבהם כל אלה הם רק תירוצים, ולאדם יש את כל המשאבים הדרושים כדי לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי ואפילו להעלים אותו לגמרי. איך עושים את זה? עשו לכם הרגל קבוע, לפני שאתם אומרים מילה רעה, חשבו על מי שלא יכול לדבר. לפני שאתם מתלוננים על טעם המזון, חשבו על מי שאין לו מה לאכול. לפני שאתם מתלוננים על חברים , חשבו על אלה שאין להם חברים. לפני שאתם מתלוננים על הקשיים, חשבו על מי שאין לו משימות לפני שאתם כועסים שאין לכם מקום בבית, חשבו על האנשים שחיים ברחובות. לפני שאתם מתעצבנים על המרחק שאתם צריכים ללכת, חשבו על הנכים שאינם יכולים ללכת ברגל. וכאשר אתם עייפים ומתלוננים על העומס בשיעורים, חשבו על אלה שאין להם בתי ספר, . לפני שאתם חושבים להפנות אצבע מאשימה או לגנות אדם אחר, זכרו שאף אחד מאיתנו לא מושלם, וכולנו בני אדם . ובמקום לחשוב מחשבות שליליים , לבשו חיוך על הפנים ואמרו זכיתי, אני יכול.
|
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
