עופרים, חג שבועות

החג נקרא "שבועות" על שום שבעת השבועות (49 הימים) שסופרים מהיום הראשון של חול המועד פסח ועד לשבועות (למעשה חג השבועות הוא ביום ה-50 לספירה). אלה ימי ספירת העומר. במקרא מכונה החג גם "חג הקציר", ו"יום הביכורים" (בימינו "חג הביכורים"), מפני שבו קוצר האיכר את יבול החיטה הראשון ומביא ממנו ביכורים למקדש. בזמן המקדש הוקרבו בזמן זה קורבנות מיוחדים ו"שני הלחם", שהיו המנחה הראשונה שהובאה למקדש מהתבואה של אותה שנה. בפי חז"ל מכונה החג "עצרת" כיוון שביום זה נעצר חג הפסח, והם גם זיהו אותו עם יום מתן תורה בהר סיני. מכאן השתרש שם נוסף לחג: "חג מתן תורה".

חג השבועות - השני משלושת הרגלים המקראיים. בתקופת סמוכה לחג זה היה מתבצע קציר החיטים.

* חג זה נקרא שבועות על שם שבעה השבועות שסופרים מפסח עד חג זה.

* חג הקציר משום שבתקופת סמוכה לחג זה היה מתבצע קציר החיטים.

* חג זה נקרא חג מתן תורה כי לפי המסורת בו ביום התבצע מעמד הר סיני בו אלוהים התגלה אל ישראל סביב להר במעמד נבואי חד פעמי, והורה להם את עשרת הדיברות שלאחר מכן נחקקו על לוחות הברית שהושמו במשכן.

* חג זה נקרא חג הביכורים מפני שהיו מעלים בטקס צבעוני ורב רושם את ביכורי האדמה לירושלים לבית המקדש. כפי שמתואר (בספר דברים פרק כו א )וכפי המתואר במסכת ביכורים במשנה. על פי המתואר במקרא את הטקסט "ארמי עובד אבי" שנאמר בהגדה של פסח, היה אומר מביא הביכורים לפני הכהן בבית המקדש, כפי המתואר בפסוקים:

"א - וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: ב - וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם ג - וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַידֹוָד אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְדֹוָד לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ:

ד - וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ:

ה - וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב..."

ממנהגי החג

נוהגים לקשט בירק את בתי הכנסת כסמל לביכורים ולחיטים ולהרמוניה עם הטבע.

בלילה נוהגים להישאר ערים וללמוד תורה במה שקרוי תיקון ליל שבועות. על פי המסורת ישראל "חרפו" ואיחרו ולא התעוררו בזמן למתן תורה ומשה היה צריך לעבור ולעוררם, וכתיקון התקבל המנהג ללמוד כל הלילה ולהיות ערים בבוקר ומוכנים ל"מתן התורה".

בתפילת שחרית נוהגים לקרוא במגילת רות שהיתה גרה מואביה שהצטרפה לעם ישראל וממנה נולד דוד המלך. הסיבה הפשוטה היא שעל פי המסופר עיקרה התרחש בתקופה זו של השנה, בימי קציר חיטים. כמו כן, יש הנוהגים לקשור את מלכות בית דוד שיצאה מרות אל מתן תורה, שבה הצטוו ישראל להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". כמו כן, קריאתה דווקא בחג זה של קבלת תורה מדגיש את האוניברסאליות של התורה, שכל הרוצה לקבל את התורה יוכל לעשות כן, גם אם הוא ממואב, עם שהיה אוייב מר וקשה לעם ישראל באותה תקופה.

נוהגים לאכול בשבועות מאכלי חלב ויש כמה סיבות בעניין. אפשר גם לקשור את עניין הצמחונות לכאן. לפי המסורת אחרי

שישראל מתעלים למדרגה רוחנית-מוסרית גבוהה, והסתלקה זוהמתם וחזרו לשעה קלה למדרגה של אדם הראשון, חוזר איסור הצמחונות שהיה תקף עד ימי נוח, וגם קשה להם לפגוע בבעלי חיים, שהקשיבו קשב רב למתן תורה כפי המתואר באגדה. יש הטוענים כי כאשר קיבלו תורה וקיבלו את האיסור של עירוב בשר וחלב, הכלים כולם הוטרפו ולכן לא יכלו לבשל ולאכול בשר, כי היו צריכים להכשיר את הכלים.

קריאת מגילת רות בחג השבועות

חג השבועות הוא חג הקציר, כמו שכתוב בספר שמות (כג 16): "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה". הסיפור במגילת רות מתרחש בתקופת הקציר, כמו שמסופר בפתיחת מגילת רות (א 22): "והמה (והן – רות ונעמי) באו בית לחם בתחילת קציר שעורים." מרבית האירועים במגילה קורים בשדה או בגורן: רות מלקטת בשדה, בועז פוגש את רות בשדה, רות באה אל הגורן של בועז.
וכך הרקע החקלאי של הסיפור במגילת רות הולם את האופי החקלאי של חג השבועות – חג הקציר.

למידע נוסף הקליקו כאן.

מְגִלַּת רוּת היא ספר מספרי המקרא, בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית הוא כלול בספרות ההיסטוריה שבברית הישנה. על פי הנאמר בתחילתו, מתאר הספר מעשה שאירע בתקופת השופטים אולם בקרב חוקרי המקרא חלוקות הדעות באשר לתיארוכו.

המגילה מגוללת את סיפורה של רות הגיורת, המגיעה בעקבות חותנתה היהודייה אל שדות בית לחם, תהליך התאקלמותה והשתרשותה בחברה היהודית והפיכתה לאם המלכות היהודית. במסורת היהודית נהוג לקרוא את המגילה בחג השבועות.

למידע הקליקו כאן

למידע נוסף הקליקו כאן

סיפור מתן תורה

בפסח יצאו בני ישראל ממצרים, ובראש חודש סיוון הגיעו למדבר סיני. עוד מעט יקבלו את התורה הקדושה על אחד ההרים שם, במדבר. שמעו כל ההרים, הרחוקים והקרובים, כי ה' ייתן את התורה על הר במדבר סיני. קמו ההרים והלכו למדבר סיני. כל אחד רוצה שה' ייתן את התורה עליו.

התחילו ההרים לריב. אחד אמר: " אני הגבוה מכל ההרים, עלי ייתן ה' את התורה!" הר אחר אומר: "אני היפה מכל ההרים, על ייתן ה' את התורה!" הר שלישי טען בגאווה: "אני הידוע מכולכם: עלי עומדים ארמונות יפים! אלי באים אנשים רבים מכל העולם!" וכך כל הר הילל ושיבח את עצמו שהוא הטוב והראוי ביותר. רק הר סיני עמד ושתק.

מה יש לו לומר? הוא, הרי, הנמוך מכולם, ולא היפה מכולם ולגמרי לא ידוע. בודאי ובודאי לא תינתן התורה עליו. ואז שמעו כל ההרים את דבר ה': "הר סיני- הוא ההר שה' בחר למתן תורה, כי צנוע הוא." במקום שיש גאווה- אין מקום לה'!

לפתיחת קובץ PDF הקליקו על התמונה