עופרים, יום ירושלים

כ"ח באייר יום ירושלים

יום ירושלים הוא יום חג לאומי הנחגג בישראל בכ"ח באייר (מ"ג בעומר) לציון איחוד העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית בכ"ח באייר התשכ"ז, לאחר הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. היום נקבע על ידי הכנסת ב"חוק יום ירושלים".

בנוסף לשמו הרשמי, יש המכנים את היום יום שחרור ירושלים, יום חרות ירושלים, או יום איחוד ירושלים, מתוך נקודת מבט הרואה בכינון הריבונות הישראלית בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים שחרור מעול כיבוש זר, והשקפה זו קיבלה חיזוק בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. ביום ירושלים נערכים טקסים חגיגיים בירושלים ומחוצה לה וכן טקסי זיכרון ממלכתיים לחללים שלחמו בירושלים במלחמת ששת הימים,

למידע נוסף הקליקו כאן.

מאז מלחמת העצמאות (תש"ח – 1948) ובמשך 19 שנה הייתה ירושלים עיר מחולקת: החלק המערבי של העיר היה בידי ישראל ואילו חלקה המזרחי, כולל ירושלים העתיקה, היה בשליטת ירדן (פרט להר הצופים).

אך ביום כ"ח בחודש אייר תשכ"ז – 1967, שהיה היום השלישי למלחמת ששת הימים, כבשו חיילי צה"ל את ירושלים המזרחית, ובכך הביאו לאיחודה מחדש של העיר המחולקת.

כשלושה שבועות לאחר מלחמת ששת הימים החליטה הכנסת על איחוד ירושלים, ובמסגרת זו קבעה את החוק והמשפט הישראלי בכל חלקי העיר והכריזה על חופש דת ופולחן במקומות הקדושים לבני כל הדתות – יהודים, נוצרים ומוסלמים.

לקראת יום השנה למלחמת ששת הימים, ביום י"ד באייר תשכ"ח – 1968, קבעה הכנסת את התאריך כ"ח באייר כיום ירושלים – יום שנועד לציין את איחודה מחדש של העיר ואת הקשר ההיסטורי המיוחד של עם ישראל לירושלים לאורך כל הדורות.

יום ירושלים קיבל תוקף חוקי בשנת תשנ"ח – 1998, באמצעות "חוק יום שחרור ירושלים" ובו נקבע כ"ח באייר כחג לאומי.

למידע נוסף הקליקו כאן

הרקע ההיסטורי של ירושלים

בכ"ט בנובמבר ‎1947 נקבע בתוכנית החלוקה של האו"ם כי ירושלים תהיה עיר בשליטה בין-לאומית, ואולם עם פרוץ מלחמת העצמאות ניסו שני הצדדים, היהודים והערבים, לתפוס את השליטה בה. הכוחות הערביים חסמו את הדרך לירושלים בפני יהודים ואף הפסיקו את זרם המים לעיר. רק שיירות של משוריינים הצליחו – במחיר דמים כבד – לפרוץ לעיר ולהביא אספקה ליושבים בה.

ב-‎14 במאי ‎1948, עם צאת הבריטים מהארץ, החלה השתלטות הכוחות הישראליים על מתחמי השלטון הבריטי, וב-‎18 במאי הגיע הלגיון הירדני אל העיר ונכנס לעיר העתיקה. ב-‎19 במאי הצליח כוח של הפלמ"ח להיכנס דרך שער ציון אל הרובע היהודי ולהביא אספקה ותגבורת, אך למחרת שוב השתלטו הערבים על אזור שער ציון והמצור על הרובע חודש. ב-‎28 במאי נפל הרובע בידי הירדנים, מגיניו נלקחו בשבי ובתי-הכנסת שבו נהרסו. ב-‎1 ביוני נפתחה דרך בורמה והמצור על ירושלים החל להתרופף.

למידע נוסף הקליקו כאן

הקשר בין ירושלים, העם היהודי ומדינת ישראל
הוא ייחודי ורב ממדי.

מבחינה היסטורית ירושלים מייצגת את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל מראשית התהוות העם. גם בתקופת הגלות היתה ירושלים מושא לגעגועים ושאיפה לתקומה מחודשת בארץ ישראל.

גם עבור הנצרות והאסלם ירושלים היא עיר קדושה, ובכך היא הופכת לצומת בין-דתי ומאפשרת לפתח יחס של כבוד בין שלוש הדתות.

בירושלים ניתן למצוא ייצוג לחתכים השונים בחברה הישראלית:

דתיים-חילונים, ערבים-יהודים, ותיקים-עולים.

כבר מראשית הציונות הפך נושא העיר ירושלים לסלע מחלוקת מרכזי במאבק היהודי-ערבי על עתידה של א"י.

בתכנית החלוקה הוחלט על בינאום ירושלים - ‏1947. על פי תכנית זו ירושלים וסביבותיה, יהיו נתונות באורח קבע, למשטר הנאמנות של האו"ם וישלט על ידו.

תכנית הבינאום לא יצאה לפועל עקב פריצת מלחמת השחרור.

בעקבות כך, הכריז בן גוריון בשנת ‏1948:

"ירושלים היא בתחומי הממשלה היהודית - לפי שעה, לצערי, בלי העיר העתיקה - בדיוק כמו תל אביב, ואין שום הבחנה בין ירושלים לבין תל-אביב...הן כולן בתחומי הממשלה היהודית". המוסד הממשלתי הראשון שהשתכן בירושלים היה בית המשפט העליון.

באפריל ‏1949, הכריזה הכנסת על ירושלים כבירת ישראל.

בשנת ‏1950 סיפחה ירדן את אזורי יהודה ושומרון, ובכלל זה את מזרח ירושלים.

ירושלים הופרדה לשני חלקים למשך תשע עשרה שנים.

למידע נוסף הקליקו כאן

ההיסטוריה של העיר ירושלים

ההיסטוריה של העיר ירושלים מקיפה כשבעה אלפי שנים של התיישבות. אשר ראשיתם בשנת 5,000 לפני הספירה, שלהי תקופת האבן החדשה (נאוליתית קרמית). תחילתה בהתיישבות כנענית (יבוסים בלשון המקרא) ומהאלף הראשון לפני הספירה היא הפכה ליישוב ישראלי-יהודי ולבירת ממלכת יהודה. מאז החליפה העיר ידיים רבות, כעיר רומאית, ביזנטית, מוסלמית, צלבנית, ממלוכית, עות'מאנית, תחת מנדט בריטי, ירדנית-ישראלית ובמלחמת ששת הימים אוחדה תחת שלטון ישראל, והיא משמשת כבירת ישראל מאז קומה. כמאמר נשיא המדינה שמעון פרס בנאום לכבוד יום ירושלים: "אין עוד עיר בעולם שיצרה שפע היסטורי כזה כמו ירושלים. גם היסטוריה רוחנית, גם היסטוריה מדינית. ירושלים הייתה מעיר, למסר. ממקום, לתוכן. מיישוב בפריפריה, למוקד השראה עולמי".

למידע נוסף הקליקו כאן

ירושלים במקרא

"שמים וארץ מציון נבראו....." (יומא נ"ד).

"ציון נבראה תחילה וסביבה נדבקו
רגבים עד סוף העולם מכל צד" (רש"י)

ירושלים אינה מוזכרת בתורה בשמה המלא. בספר בראשית נרמזת ירושלים פעמיים - בפרק י"ד מסופר על מלכיצדק מלך שלם - המזוהה עם ירושלים.

בספר דברים מזכירה התורה פעמים רבות את "המקום אשר יבחר ה'" - המקום מכוון כלפי ירושלים, אך שמה אינו נזכר בפירוש.

בימי הכיבוש וההתנחלות (תקופת הכיבוש וההתנחלות מתחילה בימי יהושע ועד סוף ימי שאול) - אנו פוגשים לראשונה את ירושלים בשמה המלא והשלם: "וַיְהִי כִשְׁמועַ אֲדונִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַם....."

העובדה שירושלים נרמזת בתורה בכמה מקומות אך אינה מופיעה בשמה המלא מעלה בפנינו קושי: מדוע מקום שעתיד להיות עיר בירת מלכות ישראל ומקום השראת שכינה לדורות אינו מוזכר במפורש בשמו?

למידע נוסף הקליקו כאן

ירושלים היא עיר המלכות,
בירושלים מרכז התורה, וירושלים היא עיר המקדש.

ירושלים היא עיר מלכות בית דוד. לכן אמרו חכמים, כל מי שלא הזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים בברכת המזון, לא יצא ידי חובתו. גם בברכת בונה ירושלים שבתפילת שמונה עשרה מזכירין מלכות בית דוד: ולירושלים עירך ברחמים תשוב וכו', ותבנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין וכו'. מלכות בית דוד היא מלכות הנבחרת ע"י ד' ויש לה מעלה אלוקית.

לכן אמרו, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. זאת מפני שכבודו של מלך ישראל הוא כבוד שמים ואין המלך יכול למחול על כבוד שמים. תלמיד-חכם יכול למחול על כבודו מפני שהתורה שלו. אבל מלך - המלכות אינה שלו, זו מלכות בשליחות רבש"ע, לכן אינו יכול למחול על כבודו. הרי מעלתה של ירושלים כעיר המלכות, מלכות בית דוד.

ירושלים היא מרכז התורה. סנהדרין הגדולה מקומה בירושלים בלשכת הגזית שבבית המקדש. חציה היה בקודש וחציה בחול. מכאן היתה יוצאת הוראה לישראל, ולכן נקרא הוא הר המוריה, שמשם יוצאת הוראה לישראל. כשאין בית-הדין הגדול במקומו אין דנים דיני נפשות, כלומר בטלים דיני נפשות ואין דנים דיני נפשות בשום בית-דין.

ירושלים היא מרכז התורה כמו שנאמר בפסוק: "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים", ומכאן לומדים הלכה שאין מקדשים חודשים אלא בארץ-ישראל. לכאורה קשה, אם מפסוק זה לומדים זאת, היה צריך ללמוד שאין מקדשים חודשים אלא בירושלים. אלא מכאן יש ללמוד שאף-על-פי שעיקר הקדושה היא בירושלים, כל ארץ-ישראל יש בה מקדושת ירושלים, קדושת ירושלים מתפשטת במידה מסוימת על כל ארץ-ישראל.

למידע נוסף הקליקו כאן

הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים

הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים התחולל ב-72 השעות הראשונות של המלחמה, בין הלגיון הירדני ובין צה"ל. המטרה העיקרית של צה"ל בהגנה על ירושלים הייתה מניעת נפילת מובלעת הר הצופים בידי ירדן, ומניעת מחטפים ירדניים בשטחה של ישראל.

ב-5 ביוני בשעה 9:40 פתח צבא ירדן במלחמה בגזרת ירושלים בירי נשק קל ולאחר מכן בהפגזה כבדה על ירושלים המערבית שבריבונות ישראל אל מול תגובה ישראלית מדודה וניסיונות הידברות ישירים ועקיפים מצידה על מנת להימנע מהסלמה. בתיווך האו"ם הושג הסכם להפסקת אש, אך ירדן הפרה הסכם זה תוך זמן קצר, והשתלטה על ארמון הנציב. ישראל הגיבה במתקפת נגד וכבשה את ארמון הנציב.

מכאן ואילך עברה היוזמה לידי ישראל ונותרה בידה עד תום הקרבות. לאחר ההשתלטות על ארמון הנציב המשיכה מתקפת הנגד הישראלית וכוח של חטיבת ירושלים (חטיבה 16) מתוגבר בטנקים המשיך לכבוש את הרכס שמדרום לו ומוצבים נוספים עד קיבוץ רמת רחל. במקביל לכיבוש שטחים בדרום ירושלים הופעלה חטיבת הראל (חטיבה 10) ממערב בכיוון צפון ירושלים ובמהלך הלילה הראשון כבשה את מוצבי הרדאר מצפון למעלה החמישה והבקיעה עד גב ההר עד הבוקר למחרת. במקביל הבקיעה חטיבה 55 דרך גבעת התחמושת, שכונת שיח' ג'ראח ודרך שכם, והגיעה עד מוזיאון רוקפלר.

במהלך היום השני, 6 ביוני, נעה חטיבת הראל דרומה וכבשה את גבעת המבתר. חטיבת ירושלים כבשה באותו יום אחר הצהריים את שכונת אבו טור הערבית. במהלך הלילה הפציץ חיל האוויר הישראלי תגבורות של צבא ירדן שניסו להגיע אל העיר מכיוון יריחו.

בבוקר 7 ביוני כבשה חטיבה 55 בסיוע חטיבת הראל את מתחם אוגוסטה ויקטוריה על הר הזיתים. בסביבות השעה 11:00 באותו בוקר נכנסו כוחות של שתי חטיבות החי"ר אל העיר העתיקה: צנחני חטיבה 55 נכנסו דרך שער האריות והגיעו אל הר הבית ואל הכותל המערבי, וחיילי חטיבת ירושלים נכנסו דרך שער האשפות ושחררו את הרובע היהודי.

היה זה אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת ששת הימים, שהתנהל על תא שטח מצומצם יחסית. בקרב על ירושלים נהרגו 182 חיילי צה"ל, כרבע מהנופלים במלחמה כולה.

למידע נוסף הקליקו כאן קישור נוסף + פעילות קישור נוסף - מידע

יום ירושלים,
יום חג החל בכ"ח באייר
ומסמל את אחדות ירושלים כבירת ישראל.

במהלך מלחמת השחרור נחצתה העיר לשניים לאחר שהחלק המזרחי, ובכללו העיר העתיקה והכותל המערבי , נכבש על ידי ירדן . החלק המערבי נכלל בריבונות ישראלית, ובדצמבר 1949 הכריזה ממשלת ישראל על ירושלים כבירתה. תשע עשרה שנה מאוחר יותר, במהלך מלחמת ששת הימים , כבשה ישראל את מזרח ירושלים, כאשר כוחות הצנחנים פרצו לעיר העתיקה דרך שער האריות ודגל ישראל הונף בכותל המערבי.

לאחר ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, ביום שלישי, העשרים ושבעה ליוני 1967, קיבלה הכנסת שלוש הצעות חוק שהוגשו ע"י הממשלה . הצעות חוק אלו קבעו הלכה למעשה את איחוד ירושלים ונתנו תוקף משפטי לחוק הישראלי בכל שטחה של העיר המאוחדת. גבולותיה המוניציפליים של העיר שונו ושטחה

של העיר המאוחדת הוגדל פי שלושה מ-38,100 דונם ל-110,000 דונם. כמו כן, התקבל חוק המאפשר גישה חופשית למקומות הקדושים לבני כל הדתות.

בהחלטת הממשלה מיום השנים-עשר במאי 1968, נקבע יום כ"ח באייר כיום חגה הסמלי של ירושלים. בשנת ‏1980 נתקבל בכנסת, במלאת שלוש-עשרה שנה לאיחוד העיר, חוק יסוד ירושלים בירת הכנסת, בדבר מעמדה של ירושלים כבירת ישראל. החוק קבע כי ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל ומקום מושבן של רשויות המדינה. דובר בו על המקומות הקדושים ועל מחוייבות הממשלה לעשות לפיתוחה ולשגשוגה של העיר. בעשרים ושלישי למרץ 1998 התקבל בכנסת בקריאה שניה ושלישית "חוק יום ירושלים", הקובע את יום כ"ח באייר, המועד בו שוחררה ירושלים במלחמת ששת-הימים, כחג לאומי.

אחד מן השירים המפורסמים ביותר בתולדות הזמר העברי, אשר מבטא את הקשר של החברה הישראלית לירושלים, הוא שירה של נעמי שמר – "ירושלים של זהב". השיר נכתב שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת- הימים וזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר העברי, בביצועה של הזמרת שולי נתן. לאחר

כיבוש העיר העתיקה, הפך השיר כמעט להמנון שני למדינה ונעמי שמר הוסיפה לו בית אחרון המדבר באופטימיות על איחודה של העיר.