הקדמה ~~~~~ נו... אתם יודעים מה זה אחים? יופי. תנסו להסתדר עם שלושה: אחד קרצייה בן שתים עשרה, שני עוד יותר קרצייה- תאום שלך, ושלישי- קרצייה הכי גדולה- גדול ממך בשלוש שנים.... הייתי צריכה להתחיל להיכנס לכושר כדי להתחמק מכל המהלומות שהטיחו בי. הייתי צריכה לנשום עמוק כדי להתעלם מכל המילים שירקו עליי.. היינו שלושה יתומים. שלושה יתומים שמסתובבים ברחובות הקרים..... וזו הסיבה ששמחתי כל כך להישאב לעולם הזה. אבל הייתה רק בעיה אחת.... התאום שלי.
נשאבתי מכדור הארץ, אבל זה לא ממש עניין אותי- ההפך. שמחתי לקצת שקט ושלווה.... בכדור הארץ לא היה ממש כיף.. כאן מתחילה ההרפתקא. לקחתי על עצמי אחריות- והחלטתי שאעזור לכל מי שצריך עזרה. רק אחרי שאעזור לכולם- אתחיל את המסע שלי... לונה ראתה את הניצוץ בעיניים שלי כשחשבתי על זה, והיא החליטה לתת לי את הפוקדור של אמבריון שתפסה. שמחתי. עכשיו אני יכולה לעזור למישהו.
פרק 1חלק 1 ~~~~~~~~~ "הארו...." ניערתי את אחי התאום שעדיין לא קם. אנחנו כבר שלוש שעות, כנראה, בעולם המוזר הזה- והוא עדיין לא קם. התחלתי לדאוג. "הארו...." בדרך כלל הייתי מעירה אותו בבוקס, או מגלגלת אותו לתוך נחל עם מים קפואים, אבל פה אני רוצה להעיר אותו בעדינות. שלא ייבהל. אני הייתי מבוהלת עד עמקי נשמתי, אבל לא הייתי מוכנה להראות את זה לאף אחד. במיוחד לא כשהוא עומד להתעורר. "הארו...הארו....הארו...." נשמעתי יותר כמו אזעקה מיואשת מאשר מישהי שמנסה להעיר את אחיה. 'טוב- זהו זה.' החלטתי. "הארווו!!!" התחלתי להרביץ לו כמו שהרבצתי לו רק בקרבות. הוא התעורר כשהוא מתחיל לחסום את המכות שלי ולהחטיף לי תוך כדי. צחקנו. עד שהוא שם לב לדשא הזוהר. הוא הפסיק לצחוק ולהרביץ לי, והביט בי במבט מבולבל. "איזו מן בדיחה זו הפעם?"~שאל בקול מתלוצץ. נהייתי רצינית. לא ידעתי איך להתחיל. "קטאי?" אחי נראה מודאג כשראה את גופי מתחיל לרעוד, ואת הדמעות שנאבקתי להסתיר "קטאי. מה קורה כאן? איפה רידה ודני?" קולו היה רציני כמו שהיה רציני כשתקפו אותנו אנשים זרים ברחוב. נשמתי עמוק וניסיתי להתחיל. "הם לא כאן. כלומר, אנחנו לא כאן, כלומר...-" "קטאי" הוא החזיק את כתפי כך שהכריח אותי להסתכל לתוך עיניו. "אנחנו לא בכדור הארץ" הצלחתי לומר בקול חלוש.
