שמי: ג'יין מין: בת גיל: 15 סיפור רקע: התעוררתי. חושך. םקחתי את עיניי בבהלה והבטתי מסביבי. זוהר. הכל זוהר! ניסיתי להקשיב. יבבות. בכי. צרחות. ראשי כאב והייתה לי סחרחורת. \אני חולמת.\ אמרתי לעצמי. \זה חלום. אני חולמת חלום צלול. זהו זה.\ ~חשבתי~ \בחלומות צלולים- כל מה שרוצים שיקרה- קורה. לכן, עכשיו יופיע פה אמבריון\~ עצמתי את עיני וחשבתי. כשפקחתי אותן שוב- לשון ורדרדה ומחוספסת ליקקה את לחיי. הייתי מזהה את החישוקים הצהובים האלה בכל מקום! צחקקתי וליטפתי את הפקווה השחורה של האמבריון שניצב לפניי. זה הרגיש כל כך אמיתי! ואז פיה התעופפה לקראתי. מוכרת מאיפשהו. \בטח חלמתי עליה בעבר\ ~חשבתי.~ "אני צריכה אותך."~ אמרה~ "אני צריכה שתעזרי לי...."
רקע מכדור הארץ: היו לי חיים יפים. לפחות ככה אני חושבת. לקופ בבוקר לקול צעקותיו של אחי הגדול, ללכת לשפוך את הזבל עוד לפני שהספקתי לצחצח שיניים, ארוחת בוקר: חביתה שרופה ולידה טוסט שרוף, ולפני שיצאתי מהבית- אח שלי היה חייב להתקיל אותי בדרך כלשהי. "מה שלא הורג אותך- מחשל אותך!" ~אמר בכל פעם שיצאנו מהבית- ואני הייתי שכובה על הרצפה אחרי ההתקלה שלו; לפעמים זו הייתה רגל, פעם אחת יד... הוא בעיקר אוהבת להשתמש בראש. תרתיי משמע. בבית הספר זה היה פשוט חלום! אני נכנסת לכיתה כששתי אזניות תקועות לי באוזניים, ומוציאה אותן רק כשהשיעור מתחיל. כשהוא נגמר- אני מחזירה אותן. נותנת למוזיקה להיות החברה הכי טובה שלי בהפסקות...
