אדם נוצר דו פרצוף? (פנים ואחור)

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד א דאמר רבי ירמיה בן אלעזר: דו פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא באדם הראשון, שנאמר +תהלים קל"ט+ אחור וקדם צרתני.

בראשית רבה (וילנא) פרשה ח א א ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, רבי יוחנן פתח (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני וגו', א"ר יוחנן אם זכה אדם אוכל שני עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר (שם /תהלים קל"ט/) ותשת עלי כפכה, אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם, א"ר שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דיו פרצופים בראו, ונסרו ועשאו גביים גב לכאן וגב לכאן, איתיבון ליה והכתיב ויקח אחת מצלעותיו אמר להון מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כו) ולצלע המשכן דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו', רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם ר"א אמר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו הדא הוא דכתיב (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך וגו', רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר אמר מלא כל העולם בראו, מן המזרח למערב מנין שנאמר (שם /תהלים קל"ט/) אחור וקדם צרתני וגו', מצפון לדרום מנין שנאמר (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, ומנין אף בחללו של עולם שנא' ותשת עלי כפכה, כמה דאת אמר (איוב יג) כפך מעלי הרחק,

ויקרא רבה (מרגליות) פרשה יד ד"ה [א] אמ'ר ר' ישמעאל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינס בראו ונסרו ועשה לו שני גבים, גביים מיכן וגביים מיכן. אמ' ר' שמעון בן לקיש בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון דו פרצופין בראו ונסרו ועשה לו שני גבים, גביים לזכר וגביים לנקבה.

אבן עזרא בראשית פרק א ואחר שידענו שהתורה דברה כלשון בני אדם, כי המדבר אדם גם כן השומע, ולא יוכל לדבר איש דברים בגבוה עליו או בשפל ממנו, רק על דרך דמות האדם, וכן אמר פי הארץ, יד הירדן (במד' יג, כט), וראש עפרות תבל (משלי ח, כו). וחלילה חלילה להיות דמות לשם. וכן אמר אל מי תדמיוני (ישעי' כה). ובעבור שנשמת האדם העליונה, שאיננה מתה, נמשלת בחיותה לשם, ושאיננה גוף, והיא מלאה כולו. וגוף האדם כעולם קטן. יהי השם מבורך אשר בגדול החל ובקטן כלה. וגם אמר הנביא שראה כבוד אלהים כמראה אדם (ע"פ יחזקאל א, כח). והשם הוא האחד, והוא יוצר הכל, והוא הכל, ולא אוכל לפרש. ואדם נברא בתחלה בשני פרצופין והנו אחד וגם הוא שנים, והנה בצלם אלהים מלאך. והוא נברא זכר ונקבה. ומלת פריה ורביה באדם ברכה היא כמו בבריאת המים, רק היא מצוה העתיקוה קדמונינו ז"ל ושמו זה הפסוק זכר לדבר:

כל הנאמר למעלה "ניתן/נמסר" בסיני מהאלוהים למשה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

רמב"ן בראשית ב (יח) לא טוב היות האדם לבדו - איננו נראה שנברא האדם להיות יחיד בעולם ולא יוליד, שכל הנבראים זכר ונקבה מכל בשר נבראו להקים זרע, וגם העשב והעץ זרעם בהם: אבל יתכן לומר כי היה כדברי האומר (ברכות סא א) דו פרצופים נבראו, ונעשו שיהיו בהם טבע מביא באיברי ההולדה מן הזכר לנקבה כח מוליד, או תאמר זרע, כפי המחלוקת הידוע בעיבור. והיה הפרצוף השני עזר לראשון בתולדתו, וראה הקב"ה כי טוב שיהיה העזר עומד לנגדו, והוא יראנו, ויפרד ממנו ויתחבר אליו כפי רצונו. וזהו שאמר אעשה לו עזר כנגדו. וטעם "לא טוב", שלא יאמר בו כי טוב בהיותו לבדו, שלא יתקיים כן. במעשה בראשית "הטוב" הוא הקיום, כאשר פירשתי במאמר "וירא אלהים כי טוב" (לעיל א ד):

מסכת ברכות דף סא עמוד א דאמר ר' ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב''ה באדם הראשון שנאמר (תהילים קלט-ה) אחור וקדם צרתני:

אריסטופנס (446 לפנהס) : "הגזע האנושי לא היה מורכב משני מינים כמו היום, אלא משלושה, המינים היו: גבר מחובר לגבר, אישה מחוברת לאישה, וגבר מחובר לאישה, האנשים-זוגות האלה חיו באושר, אך הם חטאו בחטא הגאווה, הם החליטו למרוד באלים, זאוס לא אהב זאת והחליט להעניש אותם, הרעיון הראשון שצץ לו היה להרוג אותם, אך אפילו זאוס יודע שיש קיום לאלים רק אם יש בני אדם שמאמינים בקיומם, לכן עבר זאוס לתוכנית ב' לקח גרזן וחתך את האנשים-זוגות באמצע ופיזר את החצאים שלהם לכל עבר,

סיפור שהתחיל כאבסורד מקבל הגיון ומשמעות? אנחנו מתאהבים מפני שאיננו אנשים שלמים, לכול אחד ואחת חסר את החצי השני המיתולוגי, (על הדברים החשובים באמת דר' חיים שפירא) (עמ' 284)

בראשית ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם:

הזוהר המתורגם - ספר ויקרא-פרשת תזריע -דף מ''ד ע''ב

פָּתַח רִבִּי אֲחָא וְאָמַר, (בראשית ב) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ וְגוֹ'. אֲמַאי פָּתַח קְרָא הָכִי, אֶלָּא הָא אִתְּמַר, דְּעַל דָּא לָא כְּתִיב, כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי, בְּגִין דְּזַמִּין אָדָם לְאִתְפָּרְשָׁא, וּכְתִיב, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ.

פָּתַח רַבִּי אָחָא וְאָמַר, (בראשית ב) וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ וְגוֹ'. לָמָּה פָּתַח הַפָּסוּק כָּךְ? אֶלָּא הִנֵּה נִתְבָּאֵר, שֶׁעַל זֶה לֹא כָתוּב כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי, מִשּׁוּם שֶׁעָתִיד אָדָם לְהִפָּרֵד, וְכָתוּב לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ.

וְכִי לְבַדּוֹ הֲוָה, וְהָא כְּתִיב, (בראשית ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. וְתָנֵינָן אָדָם דּוּ פַּרְצוּפִין אִתְבְּרֵי, וְאַתְּ אַמְרַת, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. אֶלָּא דְּלָא אִשְׁתְּדַּל בְּנוּקְבֵיהּ, וְלָא הַוַת לֵיהּ, סֶמֶךְ לָקֳבְלֵיהּ, בְּגִין דְּהֲוַת בְּסִטְרוֹי, וַהֲווּ כַּחֲדָא מֵאֲחוֹרָא, וּכְדֵין הֲוָה הָאָדָם לְבַדּוֹ.

וְכִי לְבַדּוֹ הָיָה? וַהֲרֵי כָּתוּב (שם ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. וְשָׁנִינוּ, אָדָם דּוּ פַרְצוּפִים נִבְרָא, וְאַתָּה אוֹמֵר לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ?! אֶלָּא שֶׁלֹּא הִשְׁתַּדֵּל עִם נְקֵבָתוֹ, וְלֹא הָיְתָה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה בְּצִדּוֹ, וְהָיוּ יַחַד מֵאָחוֹר, וְאָז הָיָה הָאָדָם לְבַדּוֹ.

אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. מַהוּ כְּנֶגְדּוֹ, לָקֳבֵל אַנְפּוֹי, לְאִתְדַּבְּקָא דָּא בְּדָא אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, מָה עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נָסַר לֵיהּ וְנָטִיל נוּקְבָּא מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב) וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו. מַהוּ אַחַת. דָּא נוּקְבָּא דִּילֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ו) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי. וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם, אַתְקִין לָהּ כְּכַלָּה וְאַיְיתֵי לָהּ לְמֶהֱוִי לָקֳבֵיל אַנְפּוֹי נְהִירִין אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. וּבְעוֹד דְּהֲוָה מִתְדַּבְּקָא נוּקְבָּא בְּסִטְרוֹי, הֲוָה הָאָדָם לְבַדּוֹ. לְבָתַר, סְלִיקוּ תְּרֵין, וְקָמוּ שֶׁבַע כַּחֲדָא.

אֶעָשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. מַה זֶּה כְּנֶגְדּוֹ? כְּנֶגֶד פָּנָיו, לְהִדָּבֵק זֶה עִם זֶה פָּנִים בְּפָנִים. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? נִסֵּר אוֹתוֹ וְנָטַל הַנְּקֵבָה מִמֶּנּוּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו. מַה זֶּה אַחַת? זוֹ הַנְּקֵבָה שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי. וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם, הִתְקִינָהּ כְּכַלָּה, וְהֵבִיא אוֹתָהּ לִהְיוֹת כְּנֶגֶד פָּנָיו הַמְּאִירוֹת פָּנִים בְּפָנִים. וּבְעוֹד שֶׁהָיְתָה דְבוּקָה הַנְּקֵבָה בְּצִדּוֹ, הָיָה הָאָדָם לְבַדּוֹ. אַחַר כָּךְ עָלוּ שְׁנַיִם, וְקָמוּ שֶׁבַע יַחַד.