יום אלוהי
תהילים צ (ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה: רש"י כי אלף שנים בעיניך - אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה ועוד מן הלילה עמו כי יום א' של הקב"ה ומעט מן הלילה של הקב"ה הם אלף שנים שהרי לא אמר הכתו' שיהא יומו של הקב"ה אחד כאלף שנים אבל כשיצא מעט מן הלילה עמו אז יומו שלם והוי אלף שנים ולכך מת אדם הראשון תוך אלף שאם היה חי אלף היה יותר מיומו של הקב"ה ושמא שיעור אותה אשמורה הוא כמו שיש ממיתת אדם הראשון עד אלף שנים ואנן לא ידעינן כמה הוי אותה אשמורה כי אם מסברא. (מצאתי) כי אלף שנים בעיניך וגו' - וכשעלתה תשובה בדעתך מתחלה יפה דנת ובראת אותה וראוין היו השנים לכך לפי (שלא) היו ימי בני אדם רבים שלא היו אלף שנים בעיניך אלא כיום הולך שעבר וחלף ומעט מן הלילה עמו שהרי אמרת לאדם הראשון (בראשית ב) כי ביום אכלך ממנו מות תמות וחיה תשע מאות ושלשים שנה נמצאו אלף שנים עולים ליום שלם ומעט מן הלילה עמו. כיום אתמול כי יעבור - שכבר עבר:
רש"י תהלים כה (ו) כי מעולם המה - מימות אדם הראשון שאמרת לו ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב') ונתת לו יום משלך שהוא אלף שנים:
רש"י משלי יב (טז) אויל ביום יודע כעסו - ביום שהוא כועס בו ביום הודיע כעסו שהוא מתגרה ומחרף חבירו ברבים ואין מעצר לרוחו, אבל הערום כוסה קלון ואינו ממהר לריב, ומדרש אגדה ביום שנברא אדם הראשון נודע סורחנו והקב"ה שהוא ערום לא רצה לשחת בריותיו כסה קלונו ודח'ה לגזרתו מיום של אדם ליום שלו שהוא אלף שנה: לפי פירושים אלה של רש"י, האם יש הגדרת זמן לאלוהים? אם כך: האם להרמב"ם יש טעות? הרי לפי רש"י, יש עת למציאותו של האלוהים, הרי אלף שנות אדם, הם יום אחד אצל אלוהים, לפי רש"י?
מדוע המצודות ציון מסביר זאת אחרת, האם אין "מסורת" "תושב"ע" מדויקת מהו יום אלוהי?
מצודות דוד כי אלף שנים - ר"ל(רצה לומר) ע"י היסורים כאילו תאמר להאדם הלא אף אם תחיה אלף שנים הלא יהי' בעיניך כיום אתמול כאשר יעבור כי אחר שעבר הזמן מה לו אם היה זמן מרובה או זמן מועט הלא הלך לו ואיננו. ואשמורה בלילה - וכמו משמרה אחת ממשמרות הלילה כי לאחר שעבר הזמן משמר אחד ואלף שנים לאחת תחשב:
13 עקרים סוף תפילת ערבית לשבת נוסח תימן
יגדל אלהים חי וישתבח נמצא, ואין עת אל מציאותו
אחד ואין יחיד כיחודו נעלם ואין סוף לאחדותו אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו
קדמון לכל דבר אשר נברא ראשון ואין ראשית לראשיתו הינו אדון עולם וכל נוצר
יורה גדולתו ומלכותו שפע נבואתו נתנו אל אנשי סגולתו ותפארתו
לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו תורת אמת נתן לעמו אל על יד נביאו נאמן ביתו
לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו צופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר בקדמותו
גומל לאיש חסד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו ישלח לקץ ימין משיחנו לפדות מחכי קץ ישועתו
מתים יחיה אל ברב חסדו ברוך עדי עד שם תהילתו אלה שלש עשרה הם עיקרים יסוד תורת משה ונבואתו
איך "אין עת אל מציאותו" אם יום אלוהי = אלף שנות אדם? הרי לפי פירש רש"י יש "עת אל מציאותו", ואפילו שזה ימים אחדים?
בראשית א
(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:
(ח) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי:
(יג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי:
(יט) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי:
(כג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי:
(לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בקר יום הששי: איך נספור את הימים של בריאת העולם? הרי עד היום השישי, לא נוצר האדם? אם לפי "חכמים" יום אלוהי, הוא יום, של אלף שנות אדם? אם כך: האם הספירה של השנים, עד היום, לא נכונה? הרי כל יום אלוהי, הוא אלף שנה? אם כך: האם בששת אלפים שנה נברא העולם? ואח"כ שבת שזה עוד אלף שנה? אם כך: האם אנחנו היום ב 10 או 11 אלף שנה, ולא בכמעט 6 אלף שנה מבריאת העולם?
אם יום אלוהי הוא אלף שנות אדם? הרי שספירת הימים בבריאת העולם, היא ספירה אלוהית, ולפחות עד שנוצר האדם? אם כך: כל יום בפרק א בבראשית הוא אלף שנים? אם כך: הספירה של "חכמים" מבריאת העולם, אינה נכונה כי בששת אלפים שנה נברא העולם, לפחות עד שנברא האדם? או שאולי עד אשר נוצרו שמש וירח ביום הרביעי?
בראשית ב (א) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: מדוע לא כתוב ויהי ערב ויהי בקר ביום השביעי?
(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָֹה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:
הרי עשה האלוהים ארץ ושמים בששה ימים, אם כך: מדוע "בְּיוֹם עֲשׂוֹת", מדוע "יום" ביחיד, ולא "בימי עשות" ימים ברבים? לאחר כל זאת, אפשר להבין את כוונת מחבר תהילים, אין כוונתו שאלף שנים הם יום אלוהי, אלא כמטפורה, רצה המחבר לומר שאלף שנה בעיני אדם הם זמן עצום, רצה לומר הזמן אצלך האלוהים אינו נחשב, ואפילו אלף שנה נראים בעיני האלוהים כיום אחד, אבל יכול היה המחבר לכתוב גם מליון שנה בעינך כיום אתמול או כל מספר אחר, האלוהים אינו נמדד בזמן,
אבן עזרא דברים ז (ט) לאלף דור - טעה האומר, כי בשלשים אלף וששת אלפים ישוב גלגל המזלות, כי הנה נמצאה המעלה בשבעים שנה. וטעם אלף, עד אין קץ:
"דרך השפה העברית לומר מספר מסוים, שבעה, עשרה, והכוונה בכך הרבה" (מורה נבוכים עמ' שע)
שמות יט (י) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:(יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָֹה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי: על איזה אלף מדובר?
ויקרא ז (יז) וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף:(יח) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא: על איזה יום מדובר כאן של בני אדם או של אלוהים?
ויקרא יט (ה) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָֹה לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ:(ו) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף:(ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה:
ויקרא כג (כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה: (כח) וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ: (לא) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם:(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: מה החידוש כאן? הרי זה ברור, מה עניין שמתחיל "בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב"? האם יום הוא החלק המואר ולא כולל לילה? ויום הוא מבקר עד ערב?
לעניין "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", מוות באותו יום? בראשית ב (טז) וַיְצַו יְהוָֹה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: אולי כוונת הכתוב הייתה לאחר שאכלת ממנו מעץ הדעת טוב ורע, אפשר לעשות איתך חשבון של טוב ורע, כי אתה יודע מה זה, כמו שקטין אינו נשפט על מעשיו, ואינו נחשב כאחראי למעשיו, מפני שאינו מבחין בין טוב לרע?
רגע אלוהי מהו?
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ד עמוד א ת"ר: אל זועם בכל יום - וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע? אחת מחמש ריבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמנה בשעה זו היא רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה רגע חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ד עמוד ב מאי ויודע דעת עליון? שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה. אם כך: האם האלוהים יכול להימדד בזמן? וכמה זמן ביום, האלוהים "כועס" שעה, שעתיים, או חצי יום? אוי לעם שאלו "חכמיו",
זמנים בגמרא ובזוהר
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,
הזמנים הכתובים בגמרא ובזוהר אל מי מתכוונים או מכוונים? הרי אלו זמנים כביכול לפני בריאת העולם, כשאין עוד בני אדם, אם כך: איך אפשר לקבוע זמנים כאלה אם לא היה או אין זמן אצל אלוהים? הרי ב-13 עיקרים של הרמב"ם נאמר "נמצא ואין עת אל מציאותו" ואם "אין עת למציאותו", אם כך: לכל דבר שהיה לפני הבריאה גם אין עת? הרי "קדמון לכל דבר אשר נברא ראשון ואין ראשית לראשיתו" ואם "אין ראשית לראשיתו"? אז איך אפשר לקבוע זמנים כשאין בני אדם ועולם?
מעניין שאף שוטה שכתב את השטויות האלה בגמרא ובזוהר, לא חשב שלפני בריאת העולם, לא היו מושגי זמן, ואיך מסתדרים הגמרא והזוהר עם דברי סעדיה גאון בספר האמונות והדעות מאמר א ושמא יחשב ג"כ בזמן, ויאמר: קודם שהתחדשו (מקום) הגשמים האלה, איך היה הזמן ההוא ערום מהנמצאות כלם? וזה עוד אין אומר אותו, כי אם מי שהוא סכל בגדר הזמן, ויחשוב כי הוא דבר יוצא חוץ לגלגל, ושהעולם כלו בו. ואין אמתת הזמן כן, אבל אמתתו השארות הנמצאות האלה ענין אחד אשר מהגלגל ומה שלמטה ממנו, וכאשר לא יהיו אלה הנמצאים, בטל שיאמר זמן בשום צד.
ואולי יאמר: איך יקבל השכל, כי אין לעולם כי אם ד' אלפים ושש מאות ותשעים ושלש שנה. ונאמר כי כאשר נאמין עולם נברא, א"א לו בלא התחלה, התִרְאֶה אם היינו אנחנו הברואים בשנת מאה לבריאת עולם, ההיינו תמהים ומכחישים את זה? כל שכן שלא נכחישהו בזמן הזה. (רצונו לומר: אם היית בתחילת הבריאה, האם גם היית שואל את השאלה הזו?)
ואם יאמר למה לא בראם קודם הזמן הזה? נאמר כי לא היה זמן שנשאל עליו, ועוד כי זה דרך כל בעל בחירה שיעשה בכל עת שירצה. האם ר' סעדיה גאון, אינו מבין את הגמרא והזוהר למעלה?
ספר מורה הנבוכים חלק שני פרק ל דע שיש הפרש בין הראשון וההתחלה, וזה שההתחלה היא נמצאת במה שהיא לו התחלה, או עמו, אע"פ שלא תקדים לו בזמן, כמו שיאמר שהלב התחלת החי, והיסוד התחלת מה שהוא לו יסוד, וכבר יוחלט גם כן על זה הענין שהוא ראשון, אבל הראשון אמנם יאמר על הקודם בזמן לבד מבלתי שיהיה הקודם ההוא בזמן סבה למתאחר אחריו, כמו שיאמר ראשון מי שדר בזה הבית פלוני ואחריו פלוני, ולא יאמר פלוני התחלת פלוני, והמלה אשר (ג"ח תורה) על הראשון בלשוננו הוא, תחלה, תחלת דבר ה' בהושע, ואשר יורה על ההתחלה, ראשית שהוא נגזר מן ראש אשר הוא התחלת החי לפי הנחתו, והעולם לא נברא בהתחלה זמנית כמו שבארנו, כי הזמן מכלל הנבראות, ולזה אמר, בראשית, והבי"ת כבי"ת כלי ופירוש זה הפסוק האמתי כן, בהתחלה ברא השם העליונים והתחתונים, זהו הפירוש המסכים לחדוש העולם. אבל מה שתמצאהו כתוב לקצת החכמים מהעמיד(קביעת) זמן נמצא(מצוי) קודם בריאת העולם, מסופק מאד, (האם הרמב"ם מפקפק בגמרא ובזוהר?) כי זהו דעת אריסט"ו אשר בארתי לך אשר יראה שהזמן לא יצוייר לו תחלה, וזה מגונה, ואשר הביא האומרים אל זה המאמר הוא מוצאם, יום אחד, ויום שני, והבין אומר זה המאמר הענין על פשוטו, וחשב שאחר שלא היה שם גלגל מקיף ולא שמש באי זה דבר שוער יום ראשון, ואמרו בזה הלשון יום אחד אמר ר' יהודה בר סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן, אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, וזה יותר מגונה מן הראשון. האם הרמב"ם טוען שר' יהודה בר סימון חושב מחשבה מגונה, שכאילו היו זמנים לפני בריאת העולם, ור' אבהו חושב מחשבה יותר מגונה? ואתה תתבונן מה שהוקשה עליהם והוא מציאות זמן קודם מציאות זה השמש, והנה יתבאר לך התרת זה אשר סופק על אלו השנים בקרוב האלהים, אם לא רצו אלו השנים מזה לומר שא"א(שאלא אם) מבלתי סדר זמנים קודם לכן, וזהו אמונת הקדמות וכל בעל תורה יברח מזה, ואין אמרה זו לדעתי אלא כיוצא במאמר ר' אליעזר שמים מהיכן נבראו, כללו של דבר אל תביט במקומות אלה לדברי מי שאמר, כבר הודעתיך שיסוד התורה כלה שהשם המציא העולם לא מדבר(מן האין, וכוונתו: עולם נוצר יש מאין), שלא בראשית זמנית, אלא הזמן נברא מפני שהוא נספח לתנועת הגלגל והגלגל נברא,
