שקר

הזוהר המתורגם - ספר שמות-פרשת ויקהל -דף רט''ו ע''ב

מַאן (הקדמה ב ע''ב) דְּבָעֵי לְקַיְּימָא שִׁקְרָא, יְעָרַב בָּהּ מִלָּה דִּקְשׁוֹט, בְּגִין דְּיִתְקַיֵּים הַהוּא שִׁקְרָא. וְעַל דָּא עָוֹן מִלָּה דְּשֶׁקֶר הוּא, וּבְגִין לְקַיְּימָא לֵיהּ, עָאלִין בָּהּ מִלָּה דִּקְשׁוֹט, וְדָא אִיהוּ נ', בְּדָא מְקַיְּימֵי לְהַהוּא שֶׁקֶר.

תרגום: מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲמִיד שֶׁקֶר, יְעָרֵב בּוֹ דְּבַר אֱמֶת כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם אוֹתוֹ שֶׁקֶר. וְעַל זֶה עֲוֹן דְּבַר שֶׁקֶר הוּא, וּכְדֵי לְהַעֲמִידוֹ, מַכְנִיסִים בּוֹ דְּבַר אֱמֶת, וְזוֹהִי נ'. בָּזֶה מַעֲמִידִים אֶת אוֹתוֹ שֶׁקֶר. מי שרוצה לומר שקר יערב אמת בדבריו כדי שיאמינו לשקריו,

הזוהר המתורגם פרשת שלח לך דף קס''א ע''א

בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ. הָלַכְנוּ הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת! אֶלָּא בָּאנוּ, נִכְנַסְנוּ לְשָׁם לְאוֹתָהּ אֶרֶץ שֶׁהָיִיתָ מְשַׁבְּחָהּ בְּכָל יוֹם וְהָיִיתָ אוֹמֵר שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר כָּזָב, אוֹמֵר דְּבַר אֱמֶת בַּהַתְחָלָה, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ לוֹ כְּזָבָיו.

זה מה שאומר רש"י בבמדבר יג (כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: רש"י זבת חלב ודבש היא - (במדרש רבה) כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו: האם זו בדיחה? או שהזוהר ורש"י מלמדים לשקר? האם לא למדו הזוהר ורש"י משנה?  פרקי אבות - פרק א משנה (ט) שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר,  מסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל:

והאם שקר שיש בו מעט מהאמת מתקיים בסופו? רש"י שכח את פירושו לפס הבא?

משלי יב (יז) יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה:(יט) שְׂפַת-אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד-אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר: רש"י שפת אמת תכון לעד - תתבסס ותקיים: ועד ארגיעה - למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגלים:

בתי מדרשות ח"ב מדרש האותיות ד"ה ש יש לו

ש יש לו שלשה ענפים למעלה ואין לו שורש מלמטה, [מפני] שהוא אות שקר ושקר אין לו רגלים, ואם עמד לפי שעה תבא השעה ויעקר.

בתי מדרשות ח"ב מדרש האותיות ש יש לו שלשה ענפים למעלה ואין לו שורש מלמטה, [מפני] שהוא אות שקר ושקר אין לו רגלים, ואם עמד לפי שעה תבא השעה ויעקר.

שמות כ (ס) לֹא תַֽעֲנֶה בְרֵֽעֲךָ עֵד שָׁקֶר:

שמות כג (ז) מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַֽל תַּֽהֲרֹג כִּי לֹֽא אַצְדִּיק רָשָֽׁע:

ויקרא יט (יא) לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹֽא תְכַֽחֲשׁוּ וְלֹֽא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּֽעֲמִיתֽוֹ:(יב) וְלֹֽא תִשָּֽׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה:

דברים יט (יח) וְדָרְשׁוּ הַשּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד-שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו:  

שמואל א טו (כט) וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם:  

שמואל א כה (כא) וְדָוִד אָמַר אַךְ- לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָזֶה בַּמִּדְבָּר וְלֹא-נִפְקַד מִכָּל-אֲשֶׁר-לוֹ מְאוּמָה וַיָּשֶׁב-לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה:  

שמואל ב יח (יג) אוֹ-עָשִׂיתִי בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר וְכָל-דָּבָר לֹא-יִכָּחֵד מִן-הַמֶּלֶךְ וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד:  

מלכים א כב (כב) וַיּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל-נְבִיאָיו וַיּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם-תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה-כֵן:(כג) וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל-נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה: 

מלכים ב ט (יב) וַיּאמְרוּ שֶׁקֶר הַגֶּד-נָא לָנוּ וַיּאמֶר כָּזאת וְכָזאת אָמַר אֵלַי לֵאמר כּה אָמַר יְהוָה מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל-יִשְׂרָאֵל: 

ישעיה ט (יד) זָקֵן וּנְשׂוּא-פָנִים הוּא הָראשׁ וְנָבִיא מוֹרֶה-שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב: 

ישעיה כח (טו) כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת-מָוֶת וְעִם-שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי- עֲבר יַעֲבר לֹא יְבוֹאֵנוּ כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ: 

ישעיה לב (ז) וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים הוּא זִמּוֹת יָעָץ לְחַבֵּל עֲנִיִּים בְּאִמְרֵי-שֶׁקֶר וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט: 

ישעיה מד (כ) רעֶה אֵפֶר לֵב הוּתַל הִטָּהוּ וְלֹא-יַצִּיל אֶת-נַפְשׁוֹ וְלֹא יאמַר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי: 

ישעיה נז (ד) עַל-מִי תִּתְעַנָּגוּ עַל-מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן הֲלוֹא-אַתֶּם יִלְדֵי-פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר: 

ישעיה נט (ג) כִּי כַפֵּיכֶם נְגאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ-שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה:--- (יג) פָּשׁעַ וְכַחֵשׁ בַּיהוָה וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ דַּבֶּר-עשֶׁק וְסָרָה הרוֹ וְהגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי-שָׁקֶר: 

ישעיה סג (ח) וַיּאמֶר אַךְ-עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ: 

ירמיה ג (י) וְגַם-בְּכָל-זאת לֹא-שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל-לִבָּהּ כִּי אִם-בְּשֶׁקֶר נְאֻם-יְהוָה:--- (כג) אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים אָכֵן בַּיהוָֹה אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל: 

ירמיה ה (ב) וְאִם חַי-יְהוָֹה יאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ:--- (לא) הַנְּבִאִים נִבְּאוּ-בַשֶּׁקֶר וְהַכּהֲנִים יִרְדּוּ עַל-יְדֵיהֶם וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן וּמַה-תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ: 

ירמיה ו (יג) כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וּמִנָּבִיא וְעַד-כּהֵן כֻּלּוֹ עשֶׂה שָּׁקֶר: 

ירמיה ז (ד) אַל-תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל-דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמר הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵמָּה:--- (ח) הִנֵּה אַתֶּם בּטְחִים לָכֶם עַל-דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל:--- (ט) הֲגָנב רָצחַ וְנָאף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם: 

ירמיה ח (ח) אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים:--- (י) לָכֵן- אֶתֵּן אֶת-נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים כִּי מִקָּטן וְעַד-גָּדוֹל כֻּלּה בּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד-כּהֵן כֻּלּה עשֶׂה שָׁקֶר: 

ירמיה ט (ב) וַיַּדְרְכוּ אֶת-לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי- מֵרָעָה אֶל-רָעָה יָצָאוּ וְאתִי לֹא-יָדָעוּ נְאֻם-יְהוָה:  

(ד) וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר-שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ: 

ירמיה י (יד) נִבְעַר כָּל-אָדָם מִדַּעַת הבִישׁ כָּל-צוֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא-רוּחַ בָּם: 

ירמיה יג (כה) זֶה גוֹרָלֵךְ מְנָת-מִדַּיִךְ מֵאִתִּי נְאֻם-יְהוָה אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר: 

ירמיה יד (יד) וַיּאמֶר יְהוָה אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל וְתַרְמִית לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם: 

ירמיה טז (יט) יְהוָה עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבאוּ מֵאַפְסֵי-אָרֶץ וְיאמְרוּ אַךְ-שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין-בָּם מוֹעִיל:  

ירמיה כ (ו) וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכל ישְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי וּבָבֶל תָּבוֹא וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר אַתָּה וְכָל-אהֲבֶיךָ אֲשֶׁר-נִבֵּאתָ לָהֶם בַּשָּׁקֶר: 

ירמיה כג (יד) וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי-שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ הָיוּ-לִי כֻלָּם כִּסְדם וְישְׁבֶיהָ כַּעֲמרָה:--- (כה) שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר-אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי:(כו) עַד-מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם:--- (לב) הִנְנִי עַל-נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם-יְהוָה וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת-עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם וְאָנכִי לֹא-שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְהוֹעֵיל לֹא-יוֹעִילוּ לָעָם-הַזֶּה נְאֻם-יְהוָה: 

ירמיה כז (י) כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם לְמַעַן הַרְחִיק אֶתְכֶם מֵעַל אַדְמַתְכֶם וְהִדַּחְתִּי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם:--- (יד) וְאַל-תִּשְׁמְעוּ אֶל-דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הָאמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמר לֹא תַעַבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם:--- (טו) כִּי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם-יְהוָה וְהֵם נִבְּאִים בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר לְמַעַן הַדִּיחִי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם אַתֶּם וְהַנְּבִאִים הַנִּבְּיאִים לָכֶם:(טז) וְאֶל-הַכּהֲנִים- וְאֶל-כָּל-הָעָם הַזֶּה דִּבַּרְתִּי לֵאמר כּה אָמַר יְהוָה אַל-תִּשְׁמְעוּ אֶל-דִּבְרֵי נְבִיאֵיכֶם הַנִּבְּאִים לָכֶם לֵאמר הִנֵּה כְלֵי בֵית-יְהוָה מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה כִּי שֶׁקֶר הֵמָּה נִבְּאִים לָכֶם:  

ירמיה כח (טו) וַיּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל-חֲנַנְיָה הַנָּבִיא שְׁמַע-נָא חֲנַנְיָה לֹא-שְׁלָחֲךָ יְהוָה וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת-הָעָם הַזֶּה עַל-שָׁקֶר: 

ירמיה כט (ט) כִּי בְשֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם-יְהוָה:--- (כא) כּה-אָמַר- יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-אַחְאָב בֶּן-קוֹלָיָה וְאֶל-צִדְקִיָּהוּ בֶן-מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר הִנְנִי נתֵן אתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם:--- (כג) יַעַן אֲשֶׁר- עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת-נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם וְאָנכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם- יְהוָה: 

(לא) שְׁלַח עַל-כָּל-הַגּוֹלָה לֵאמר כּה אָמַר יְהוָה אֶל-שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי יַעַן אֲשֶׁר- נִבָּא לָכֶם שְׁמַעְיָה וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּיו וַיַּבְטַח אֶתְכֶם עַל-שָׁקֶר: 

ירמיה לז (יד) וַיּאמֶר יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אֵינֶנִּי נפֵל עַל-הַכַּשְׂדִּים וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו וַיִּתְפּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ וַיְבִאֵהוּ אֶל-הַשָּׂרִים: 

ירמיה מ (טז) וַיּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם אֶל-יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ אַל- תַּעֲשֵׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה כִּי-שֶׁקֶר אַתָּה דבֵר אֶל-יִשְׁמָעֵאל:  

ירמיה מג (ב) וַיּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן-הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ וְכָל-הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים אמְרִים אֶל-יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר לֹא שְׁלָחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לֵאמר לֹא-תָבאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם:  

ירמיה נא (יז) נִבְעַר כָּל-אָדָם מִדַּעַת הבִישׁ כָּל-צרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא-רוּחַ בָּם: 

יחזקאל יג (כב) יַעַן הַכְאוֹת לֵב-צַדִּיק שֶׁקֶר וַאֲנִי לֹא הִכְאַבְתִּיו וּלְחַזֵּק יְדֵי רָשָׁע לְבִלְתִּי-שׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָע לְהַחֲיתוֹ: 

הושע ז (א) כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שׁמְרוֹן כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר וְגַנָּב יָבוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ: 

מיכה ב (יא) לוּ-אִישׁ הלֵךְ רוּחַ וָשֶׁקֶר כִּזֵּב אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה:  

מיכה ו (יב) אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס וְישְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ-שָׁקֶר וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם: 

חבקוק ב (יח) מָה-הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יצְרוֹ מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר כִּי בָטַח יצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים: 

זכריה ה (ד) הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל-בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל-בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת-עֵצָיו וְאֶת- אֲבָנָיו:  

זכריה ח (יז) וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל-תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם-יְהוָה: 

זכריה י (ב) כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ-אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן עַל-כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ-צאן יַעֲנוּ כִּי-אֵין רעֶה:  

זכריה יג (ג) וְהָיָה כִּי-יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד וְאָמְרוּ אֵלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ ילְדָיו לֹא תִחְיֶה כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם יְהוָה וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ ילְדָיו בְּהִנָּבְאוֹ:  

מלאכי ג (ה) וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעשְׁקֵי שְׂכַר-שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי-גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  

תהלים ז (טו) הִנֵּה יְחַבֶּל-אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר:  

תהלים כז (יב) אַל-תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס: 

תהלים לא (יט) תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדּבְרוֹת עַל-צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז:  

תהלים לג (יז) שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט:  

תהלים לה (יט) אַל-יִשְׂמְחוּ-לִי איְבַי שֶׁקֶר שׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ-עָיִן:--- (כ) וְאיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שׂנְאַי שָׁקֶר: 

תהלים מד (יח) כָּל-זאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא-שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ:  

תהלים נב (ה) אָהַבְתָּ רָע מִטּוֹב שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה:  

תהלים סג (יב) וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים יִתְהַלֵּל כָּל-הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר פִּי דּוֹבְרֵי-שָׁקֶר: 

תהלים סט (ה) רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת ראשִׁי שׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי איְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא-גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב:  

תהלים פט (לד) וְחַסְדִּי לֹא-אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי: 

תהלים קא (ז) לֹא-יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עשֵׂה רְמִיָּה דּבֵר שְׁקָרִים לֹא-יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי: 

תהלים קט (ב) כִּי פִי רָשָׁע וּפִי-מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר: 

תהלים קיט (כט) דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי:--- (סט) טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל-לֵב אֶצּר פִּקּוּדֶיךָ:--- (עח) יֵבשׁוּ זֵדִים כִּי-שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ:--- (פו) כָּל-מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי:--- (קד) מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל-כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל-ארַח שָׁקֶר:--- (קיח) סָלִיתָ כָּל-שׁגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי-שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם:--- (קכח) עַל-כֵּן כָּל-פִּקּוּדֵי כל יִשָּׁרְתִּי כָּל-ארַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי:--- (קסג) שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי: 

תהלים קכ (ב) יְהוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת-שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה: 

תהלים קמד (ח) אֲשֶׁר-פִּיהֶם דִּבֶּר-שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:--- (יא) פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי-נֵכָר אֲשֶׁר-פִּיהֶם דִּבֶּר-שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר: 

משלי ו (יט) יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים:

משלי יא (יח) רָשָׁע עשֶׂה פְעֻלַּת-שָׁקֶר וְזרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת: 

משלי יב (יז) יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה:--- (יט) שְׂפַת-אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד-אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר:--- (כב) תּוֹעֲבַת יְהוָה שִׂפְתֵי-שָׁקֶר וְעשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ: 

משלי יג (ה) דְּבַר-שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר: 

משלי יד (ה) עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב וְיָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר: 

משלי יז (ד) מֵרַע מַקְשִׁיב עַל-שְׂפַת-אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל-לְשׁוֹן הַוּת:--- (ז) לֹא-נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת-יֶתֶר אַף כִּי-לְנָדִיב שְׂפַת-שָׁקֶר: 

משלי יט (ה) עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט:--- (ט) עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים יאבֵד: 

משלי כ (יז) עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא-פִיהוּ חָצָץ: 

משלי כא (ו) פּעַל אצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי-מָוֶת: 

משלי כה (יד) נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת-שָׁקֶר:--- (יח) מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן אִישׁ-ענֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר: 

משלי כו (כח) לְשׁוֹן-שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה: 

משלי כט (יב) משֵׁל מַקְשִׁיב עַל-דְּבַר-שָׁקֶר כָּל-מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים:  

משלי לא (ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיּפִי אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל:  

איוב יג (ד) וְאוּלָם אַתֶּם טפְלֵי-שָׁקֶר רפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם:  

איוב לו (ד) כִּי-אָמְנָם לֹא-שֶׁקֶר מִלָּי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ: 

דברי הימים ב יח (כא) וַיּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי לְרוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל-נְבִיאָיו וַיּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם-תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה-כֵן:(כב) וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה: 

רש"י זכריה יג (ד) אדרת שער - כן דרך מסיתים ומדיחי'ם מתעטפי'ם בטליתם כאילו הם אנשים צדיקים למען יקובלו כחשיהם:

מותר לשקר - בתלמוד הירושלמי במסכת ברכות, פט' ה"ה, נכתב:
כל שקר הוא רע, אבל כל שקר לשם התורה הוא טוב. על כן: אכן מותר לשקר כדי להעמיד דבר תורה. (כל כדבייא (כזב, שקר) בישין וכדבייא דאורייתא טבין)

כלומר: הסיפורים של חז"ל על משיח, תחיית המתים, והעולם הבא, גם הם שקר וכזב שנועד לתת למאמינים תכלית מזויפת לחייהם הקשים.
אם היה אמת בכל הסיפורים שלהם, אלוהים היה מציין אותם כבר בתורה שהוא נתן.

תלמוד ירושלמי ברכות דף סח א בשם רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו. ברכות דיינו ברכות (משלי כג) אל תבוז כי זקנה אמך אמר ר' יוסי בר בון אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה עליהן מה טעמא אל תבוז כי זקנה אמך. אמר ר' זעירא אם נזדקנה אומתך עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. הה"ד (שמואל א א) ועלה האיש מעירו וגו (תהילים קיט) עת לעשות לה' הפרו תורתך רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה'. רבי חלקיה בשם רבי סימון העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית מ"ט הפרו תורתך עת [לעשות] לה'. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם. מ"ט הפרו תורתך עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר בשעה דמכנשין בדר. ובשעה דמבדרין כנוש. וכן היה הלל אומר אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה בדר. ואם לאו כנוש. אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין. כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין. אמר רבי שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתיב יום תעזביני ימים אעזבך. לשנים שיצאו אחד מטבריא ואחד מציפורין ופגעו זה בזה בחדא משכנא לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין. ואשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש. כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו. כיון שהפליג דעתו ממנו היא היתה הולכת ונישאת לאחר. תני בשם רבי מאיר אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו. תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו מילה בבשרו ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהילים קיט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. וכן הוא אומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. נכנס למרחץ ראה את עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות כיון שהביט במילה שלו התחיל לקלס להקב"ה (תהילים יב) למנצח על השמינית מזמור לדוד אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך: הדרן עלך הרואה וסליקא לה מסכת ברכות