הכל מכתוב? הכל היה כתוב מראש? איך זה מסתדר עם ההלכה בהרמב"ם?

רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה (ב) אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע; וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שימשכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה. הוא שירמיה אומר "מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב" (איכה ג, לח), כלומר אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב ולא להיות רע: הלכה (ג) וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד על עצמו; ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו "מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו" (איכה ג, לט); וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידנו, ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו, "נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'" (איכה ג, מ): הלכה (ד) ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה - שנאמר "ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב; ואת המוות, ואת הרע" (דברים ל, טו), וכתוב "ראה אנוכי נותן לפניכם, היום, ברכה, וקללה" (דברים יא, כו), כלומר שהרשות בידכם; וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם - עושה, בין טובים בין רעים. ומפני זה העניין נאמר "מי ייתן והיה לבבם זה להם" (דברים ה, כה) - כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהם לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם: הלכה (ה) אילו היה האל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים, או למדע מן המדעות, או לדעה מן הדעות, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מליבם הטיפשים הוברי שמיים - היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך, הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם, והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו. ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאי זה דין ואי זה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק - "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח, כה): הלכה (ו) ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו, וכי ייעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו, והכתוב אומר "כל אשר חפץ ה', עשה - בשמיים ובארץ" (תהילים קלה, ו). דע שהכול בחפצו ייעשה, ואף על פי שמעשינו מסורין לנו: הלכה (ז) כיצד, כשם שחפץ היוצר להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר ברייות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו; ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו, וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך, אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות: הלכה (ח) לפיכך דנין את האדם לפי מעשיו, אם עשה טובה, מטיבין לו; ואם עשה רעה, מריעין לו. הוא שהנביא אומר "מידכם הייתה זאת" (מלאכי א, ט) לכם; "גם המה בחרו בדרכיהם" (ישעיהו סו, ג). ובעניין זה אמר שלמה "שמח בחור בילדותך... ודע, כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט" (קוהלת יא, ט), כלומר דע שיש בידך כוח לעשות, ועתיד אתה ליתן את הדין: הלכה (ט) שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה, ידע שזה צדיק או רשע, או לא ידע; אם ידע שהוא יהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בורייו: הלכה (י) דע שתשובת שאלה זו "ארוכה מארץ, מידה; ורחבה, מני ים" (איוב יא, ט), וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה; אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר: הלכה (יא) כבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקדוש ברוך הוא אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהן ודעתן שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד. ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בורייו. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר "כי לא יראני האדם, וחי" (שמות לג, כ) - כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אומר "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי" (ישעיהו נה, ח). וכיון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים: הלכה (יב)  אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם; ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נדע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה העיקר, שכל דברי הנבואה תלויין בו:

הרי לפי הגמרא הבאה הכל כתוב מראש? אם כך: האם הרמב"ם טועה? או הגמרא טועה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הרי אם הכול ניתן בסיני למשה, איך עשו כל כך הרבה טעויות? איך משה אינו מבין לא לשלוח מרגלים? ואיך משה שישב ולמד את כל זה בארבעים יום וארבעים לילה, אינו יודע שישראל יעשו עגל? מדוע אינו יורד יום קודם?

מדוע צריך דוד לשאול את נתן הנביא על בניית בית המקדש? האם דוד לא קרא את נביאים וכתובים? והבין שלא הוא יבנה את בית המקדש?

זוהר חדש - תיקונים כרך ב דף צח עמוד א אלין סתימין. ולא אתגליין אלא במאי דאוקמוה רבנן [קדושין ד"מ] מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אוליפנא מהכא דקדם דאתא לעלמא [אבוי] צלי בגיניה ושוי מחשבתיה ביה בשעתא דזווגא. ובגין דא כתיב בטרם אצרך וכו' ובטרם כו'. חד על דצלי בגיניה קודם דאתא לעלמא. ובגין דשוי מחשבתיה ביה קודם יצירתיה בבטן בשעתא דזווגא. ובגין דא בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם וגו'. ובגין דאקדים ליה בצלותא ומחשבתיה קודם יצירתיה וקודם דנפק מרחם אמיה איהו מנבא עתידות קודם דייתון לעלמא. כל שכן קודשא ב"ה דידע כל דרין קודם דייתון לעלמא. דקדם דייתי כל בר נש לעלמא קדם יצירתיה מלאך הממונה על ההיא טיפה מעמידה וקב"ה גזיר עליה אם יהיה נביא או חכם או בעל מקרא ומשנה או מארי רוח הקדש או מארי בת קול דאתנהיג בת קול במילולא דיליה ויימא הלכה כפלוני. או אם יהיה טפש אבל רשע וצדיק לא קא גזר. אע"ג דאבוי עבד ליה במחשבה רעה ועביד ביה מעשה דעביד ליה בנדה או בעריות או בכותית או בזונה או בשפחה אע"ג דקב"ה ידע דהוי בן רשע או ממזר קודם יצירתיה לא מני קב"ה על אבוי למעבד ליה בעריות או בנדות דהא (מני) [מנע] ביה באורייתא על הנדות ועל העריות הה"ד ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. והאי איהו דאמר נביא מפי עליון לא תצא הרעות והטוב מהו הרעות כו' אלא קב"ה לא גזר עליה דיהא צדיק וטוב. אלא קודם יצירתיה הוא ידע מחשבה דאבוי וקב"ה מחשבה טובה מצרפה למעשה האי איהו כל חד בפרט. ובגין דא הכל צפוי במחשבה. דקודשא [ב"ה] ידע מחשבתיה בישא. והרשות נתונה ליה לאדם במעשה. ואדם חב במחשבה ובעובדא וגרם לעלמא דאתדבקו באילנא דטוב ורע. ואיהו חזר בתיובתא ואתדבק באילנא דחיי. ובגין דכל דרין ביה תליין ואורייתא דיהב ליה יהב למשה וכל ישראל. וכל (נ"א ובכל) דרין אחזא ליה קב"ה דור דור ופרנסיו דור דור ומנהיגיו. ומנא לן דקב"ה יהב ליה אורייתא הה"ד [איוב כח] אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם.

רש"י מסכת ברכות דף לג עמוד ב . הכל בידי שמים - כל הבא על האדם ביד הקדוש ברוך הוא; כגון ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור, הכל בידי שמים הוא, אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים, את זו מסר בידו של אדם, ונתן לפניו שתי דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים.