אדם וחוה הצלע
בראשית ב (כא) וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:(כב) וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:(כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:
סיפור זה הוא אחד המסרים בתורה, האישה היא חלק מהאדם עצמו, ולכן: כאשר אדם לוקח לו אישה בעצם לקח את חציו השני ובזה השלים את עצמו "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד", תלמוד בבלי מועד קטן דף יח עמוד ב אמר רב יהודה אמר שמואל בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, מדוע מכריזה בת קול הכרזה זו? האם מפני שזהו החלק השייך לך? ולכן: כאשר אנחנו מזלזלים באישה, בעצם אנו מזלזלים בעצמנו, או הגרוע מכל, זוהי התרסה כלפי הבורא, החלק שנתת לי אינו מתאים לי, ומכאן מתחילות בעצם כל צרותינו בבראשית ב (יח) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: מה פירוש "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ", או "עֵזֶר" או "כְּנֶגְדּוֹ"? דבר זה תלוי באדם, אם ידע להעריך את מה שקיבל, יחיה בטוב, במשלי יח (כב) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהֹוָה: במשלי יט (יד) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵיְהֹוָה אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת: ואם לא ימצא באישה שקיבל, את הטוב האלוהי, קהלת ז (כו) וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ:
בסיפור על אברהם אבינו מספר הכתוב הרבה על מערכת היחסים בין אברהם לשרה, פעמיים לוקחים אותה מאברהם, ועד גיל-90 אינה מביאה ילדים, כאשר אברהם בן 86 והיא בת 76, יודע אברהם שלא אצלו הבעיה, לא הוא הערירי, ובכל זאת אינו משלח את שרה, ושיאה של מערכת יחסים זו, היא בבקשת שרה לשלח את ישמעאל בנו הבכור של אברהם, מה חשיבותם של סיפורים אלה לימינו אנו? מסיפורים אלה ניתן להבין שהאלוהים אהב את אברהם בעצם מפני שידע להעריך את מה שקיבל והשכיל להבין במלאכי ב (יד) וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְהֹוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ:(טו) וְלֹא אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד:(טז) כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכִסָּה חָמָס עַל לְבוּשׁוֹ אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ: בעשרת הדברות מתייחס הכתוב פעמיים לסוגיה זו בשמות כ (יג) לֹא תִרְצַח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:(יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: בדברים ה (יז) לֹא תִרְצַח וְלֹא תִנְאָף וְלֹא תִגְנֹב וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא:(יח) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: ובעצם מסביר את חשיבות נושא זה בעיני האלוהים במשלי יח (כב) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהֹוָה:במשלי ח (לה) כִּי מֹצְאִי מָצָאי (מצא) חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהֹוָה: בשני פס' אלה נמצאת בעצם הדרך אל הטוב המוחלט, והאפשרות להפיק רצון מהאלוהים, בפרקי אבות - פרק ב (ד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ:
רמב"ן בראשית פרק מו (כו) כתב - רבינו שלמה, ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים, צריכים אנו לומר שמתו קודם ירידתם למצרים שהרי לא נמנו כאן. ואין צריך לזה, שהרי אמרו (ב"ר פד כא) רבי יהודה אומר לאחיותיהם נשאו השבטים, והנה היו אלה התאומות נשי בניו, והכתוב אמר עליהן, מלבד נשי בני יעקב. ורבי יהודה מזה הכתוב אמר כן, כי מה טעם לאמר מלבד נשי בני יעקב הכנעניות, אחרי שאמר יוצאי ירכו, רק בעבור נשי בניו גם הן מיוצאי ירכו יאמר כן, אבל לא פרסם אותן בכאן כאשר לא הזכירן בעת לדתן עם השבטים. ועוד, כי לא הזכיר הנה רק אשר יולידו ויתרבו במצרים, להודיע הנס הגדול הנעשה ברבוי העצום אשר רבו במצרים, והם בזה שבעים נפש, ונשיהם לא ימנו כי האיש עם אשתו הוא אחד:
