נדר שאלות
במדבר ל פרשת מטות
(א) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה:(ב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה:
(ג) אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: מה פרוש "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" הרי תמיד יכול להפר נדריו ע"י "מומחה" או שלושה הדיוטות/ים? האם "יַחֵל" מלשון להחיל, או מלשון התחלה, או מלשון הפרה? כוונת הפס' היא "לֹא יַחֵל"= לא יפר,
(ד) וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ:(ה) וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם: מדוע חשוב שאביה שמע, ושתק, כדי שתהיה האישה/נערה חייבת, לקיים את נדרה?
(ו) וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ: מדוע חשוב שאביה כאשר שמע שנדרה, יפר את נדריה? הרי לפי "חכמים" תמיד אפשר להפר נדר ע"י "מומחה" או שלושה הדיוטות/ים? מה החשיבות של "בְּיוֹם שָׁמְעוֹ"? מתי זה אותו יום, כאשר נדרה, או יכול לשמוע לאחר כמה ימים?
(ז) וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ:(ח) וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ: מדוע גם אצל בעלה חשוב ששמע, ושתק, לעניין קיום הנדר?
(ט) וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ: מדוע חשוב שבעלה כאשר שמע שנדרה, יפר את נדריה? הרי לפי "חכמים" תמיד יכול להפר נדריה, ע"י "מומחה" או שלושה הדיוטות/ים?
(י) וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ: מדוע באלמנה וגרושה נאמר שאינן יכולות להפר את נדרן? הרי גם כאן לפי "חכמים" תמיד אפשר להפר נדר ע"י "מומחה" או שלושה הדיוטות/ים?
(יא) וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה:(יב) וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם: מדוע חשוב כל כך "המיקום"/המקום, אשר שם נדרה האישה? הרי כבר למעלה בפס' (ז - ט) נאמר על אישה הנודרת שבעלה יכול להפר נדריה? שם מדובר על אישה שהתחתנה, והיא נדרה נדרים בבית אביה, בעלה אינו חייב לקבל עליו את נדריה, לכן גם כאשר היא עוד בבית אביה, כאשר בעלה שומע שיש עליה נדרים, הוא רשאי להפר נדריה, גם אם היא עוד בבית אביה.
(יג) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ: מדוע חשוב המילים "בְּיוֹם שָׁמְעוֹ"? הרי תמיד הוא יכול להפר נדריה ע"י "מומחה" או שלושה הדיוטות/ים?
(יד) כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ: מה עניין "אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּּ"? הרי תמיד יכול הוא להפר לה את נדרה ע"י "מומחה" או ע"י שלושה הדיוטות/ים?
(טו) וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ: מה עניין "וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ"? הרי תמיד יכול להפר לה את נדרה ע"י "מומחה" או ע"י שלושה הדיוטות/ים?
(טז) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ:
(יז) אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רל סעיף א
א מתירין שבועות ונדרים, אפילו נשבע בהזכרת השם. (כן נהגו על פי ש"ס ופוסקים עיין בית יוסף). הגה: ומ"מ לא ישאל עליו לכתחלה, ב אלא מדוחק. ועיין לעיל סימן ר"ג (הגאונים וע"פ) כל נדר שיש בהתרתו ג נדנוד עבירה אין להתירו (הר"ד כהן וריב"ש סי' תל"ב). ד י"א כל מי שנשבע שלא לעשות איזה דבר, כגון (א) שנשבע שלא למכור חפץ פלוני, ועבר ומכרו, אין במכירתו (ב) כלום, הואיל ועבר על שבועתו. (במרדכי הגהות דשבועות).
שולחן ערוך יורה דעה סימן רג
סעיף א אל תהי רגיל בנדרים. כל הנודר, אף ע"פ שמקיימו, נקרא רשע ונקרא חוטא. הרי אם הנודר ומקיים נקרא רשע וחוטא, אם כך: איך נקרא הנודר שהתירו את נדרו, ולא קיים?
סעיף ד צריך ליזהר שלא ידור שום דבר, ואפילו צדקה אין טוב לידור; אלא אם ישנו בידו, יתן מיד; ואם לאו, לא ידור עד שיהיה לו. ואם פוסקים צדקה וצריך לפסוק עמהם, ד (א) יאמר: בלא נדר. איך ההלכה זו מסתדרת עם הנדרים בבית כנסת?
נדר או חרם הוא דבר שבין האדם לאלוהיו, ושום הלכה או דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אינם יכולים להפר, או להכריח לבצע, ולכן כל ההלכות לגבי נדרים וחרמות הם סתם התברברות שאין בה ולא כלום, וכאשר אדם נודר בעייתו היא עם היושב במרומים, ולכן נאמר בפס' הבאים, דברים כג (כב) כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא:(כג) וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא: תהלים סה (ב) לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר: קהלת ה (ג) כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם:(ד) טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם:(ה) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: אם יש התרת נדרים? מדוע הפסוק הזה? מה משמעותו?
