לֹא יִקְרְחֻה קרחָה בְּרֹאשָׁם? מה כוונת הכתוב?

ויקרא פרק יט (ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט:(י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: האם התבטלה מצווה זו? הרי מי משאיר לעני ולגר? מדוע נכתב פאה ביחיד ולא פאות ברבים? הרי אם פאה ביחיד, הרי גם "לֶקֶט" יחיד, ו"עוללה" יחידה, ו"פֶרֶט" ביחיד? אם כך: האם כאשר אדם קוצר ונפל לו מעט חיטה בפעם הראשונה, האם מהפעם השנייה, אינו חייב להשאיר "לֶקֶט"? האם בכרם כשנשאר אשכול אחד זה מספיק? והאם את השאר הוא יכול לאסוף ולא ל"עוֹלֵל"? הרי התורה לא באה מנוקדת? אם כך: אולי צריך להשאיר את כל פאות השדה? הרי על הגילוח אמרו "חכמים" שכוונת הכתוב ב"וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ" שהכוונה היא להשאיר את כל הפאות של זקנך, וזאת למרות שכתוב פאה ביחיד?

ויקרא פרק יט (כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ: מהי "פְּאַת" הראש? ומהי "פְּאַת" הזקן? מדוע משאירים שתי פאות משני צידי הראש? מדוע לא משאירים רק פאה אחת? הרי כתוב פאה ביחיד ולא פאות ברבים? ולעניין "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם", מה הכוונה? מהי פאת הראש? מדוע מגלחים החרדים את ראשם ומשאירים רק את פאות הלחיים? הרי מה פרוש "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם"? היכן נמצאת הפאה בראש? מדוע כתוב פאה ביחיד, ולא פאות ברבים?

מה היא "פְּאַת" הזקן?

האם לגלח את הזקן עם מכונה מותר? האם פאה אחת חובה להשאיר או שתי פאות? או שחובה להשאיר את כל הפאות שקבעו "חכמים"?

ויקרא פרק כא (א) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:(ב) כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו:(ג) וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא: (ד) לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ:(ה) לֹא יִקְרְחֻה קרחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת:(ו) קְדשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי יְהֹוָה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ: את מה צריכים להשאיר הכוהנים בזקן? האם לכוהנים אסור לעשות קרחת?

אם כך: איך החרדים מגלחים את כל שער ראשם? ומשאירים רק את הפאות? הרי על הראש כתוב לא תעשו קרחת? ועל הזקן כתוב להשאיר פאה? איך מגלחים עם סכין? הרי אם נשרטת עברת על "וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת"?

דברים פרק יד (א) בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת: רש"י לא תתגודדו - לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים:   בין עיניכם - אצל הפדחת. ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא כא, ה) לא יקרחו קרחה בראשם, לעשות כל הראש כבין העינים: מדוע חשובה המילה "לָמֵת"? האם לא כל קרחת אסורה? וכתוב "בֵּין עֵינֵיכֶם", אם כך: איך מגלחים החרדים את כל הראש ומשאירים רק את הפאות? הרי "בֵּין עֵינֵיכֶם" זה המקום ששם מניחים את התפילין?

רמב"ן בנים אתם לה' אלהיכם גם זו מצוה מבוארת, שאמר בתורה (ויקרא כא ה) בכהנים, לא יקרחו קרחה בראשם ובבשרם לא ישרטו שרטת, ועתה יבאר כי לא בעבור מעלת הכהנים בלבד שהזכיר שם שהם קדושים לאלהיהם צוה בהם זה, אבל כל העדה כלם קדושים וכלכם בנים לה' אלהיכם כמו הכהנים, אם כן השמרו גם אתם במצוה הזאת כמותם:

ועל דעת רבותינו בשניהם אינה אלא על המת - ויתכן שהיתה המצוה הראשונה בכהנים לאמר שאם היה הכהן מקורח ומגודד איננו ראוי לעבודה, כמו שאמר (שם פסוק ו) ולא יחללו שם אלהיהם, והנה עבודתם מחוללת, וכאן ביאר כי המצוה גם לישראל, והוצרכו לשתיהם ורש"י כתב לפי שאתם בניו של מקום אתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים ואיננו נכון, שאם כן תהיה המצוה גם שלא על המת ור"א אמר אחר שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מן האב לבנו, לא תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל מה שיעשה לטוב הוא ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו, כי עם קדוש אתה, ואינך כשאר כל הגוים, על כן לא תעשה כמעשיהם:  ולפי דעתי כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך, יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז:) באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי: מדוע על דעת "רבותינו"? האם לא נמסר להם ב"מסורת", "תורה" "שבע"פ", את כוונת הכתוב?

מדוע בפס' הבאים אין התחשבות במילה "אִמּוֹ"? אם כבר מתחשבים כביכול "חכמים" בכל מילה כתובה?

שמות פרק כג (יט) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: שמות פרק לד (כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: דברים פרק יד (כא) לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:  הרי "חכמים" לא התייחסו למילה "אִמּוֹ" בהקשר של איסור חלב ובשר? 

ישעיהו פרק ג (כד) וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק כִּי תַחַת יֹפִי:

ישעיהו פרק טו (ב) עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה כָּל זָקָן גְּרוּעָה:

ישעיהו פרק כב (יב) וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק:

ירמיהו פרק מז (ה) בָּאָה קָרְחָה אֶל עַזָּה נִדְמְתָה אַשְׁקְלוֹן שְׁאֵרִית עִמְקָם עַד מָתַי תִּתְגּוֹדָדִי:

ירמיהו פרק מח (לז) כִּי כָל רֹאשׁ קָרְחָה וְכָל זָקָן גְּרֻעָה עַל כָּל יָדַיִם גְּדֻדֹת וְעַל מָתְנַיִם שָׂק:

יחזקאל פרק ז (יח) וְחָגְרוּ שַׂקִּים וְכִסְּתָה אוֹתָם פַּלָּצוּת וְאֶל כָּל פָּנִים בּוּשָׁה וּבְכָל רָאשֵׁיהֶם קָרְחָה:

יחזקאל פרק כז (לא) וְהִקְרִיחוּ אֵלַיִךְ קָרְחָה וְחָגְרוּ שַׂקִּים וּבָכוּ אֵלַיִךְ בְּמַר נֶפֶשׁ מִסְפֵּד מָר: (בתנ"ך המלא שיש אצלי מצאתי את המילה קרחא עם "א" במקום עם "ה" יחזקאל פרק כז (לא) וְהִקְרִיחוּ אֵלַיִךְ קָרְחָא וְחָגְרוּ שַׂקִּים וּבָכוּ אֵלַיִךְ בְּמַר נֶפֶשׁ מִסְפֵּד מָר:)

יחזקאל פרק מד

(טו) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה:(טז) הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי: (יז) וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה:(יח) פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע:(יט) וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם:(כ) וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם:

עמוס פרק ח  

(י) וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר:

פרשת כי תצא דברים פרק כא (י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: ריקאנטי (י - יג) כי תצא. והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה וגומר [כא י - יג]. כבר עוררתיך כי שערות האיש והאשה רומזים לכחות עליונים, קצתם דין קצתם רחמים. בגוים קצתם מכחות הטומאה, ועל כן צוה לבער רוח הטומאה ממנה לגלח ראשה, גם בענין הצפרנים עוררתיך בסוד ההבדלה והמליקה, וזה טעם והסירה את שמלת שביה מעליה. וטעם ירח ימים תבין מסוד לבנה הנפרצת לעתים: מה פרוש "שערות ... רומזים לכוחות עליונים"? אם אצל יהודים אינם מכוחות הטומאה, אם כך: מדוע מורידים אותן?

מהי פאה? איך הגיעו "חכמים" לזה שצריך לגדל את שתי פאות הלחיים? הרי כתוב פאה ביחיד ולא פאות ברבים?

שמות פרק כז (ט) וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת:

ויקרא פרק יט

(כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ: אם כך: מדוע מגלחים החרדים את ראשם ומשאירים רק את פאות הלחיים? הרי מה פרוש "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם"? היכן נמצאת הפאה בראש? מדוע כתוב פאה ביחיד, ולא פאות ברבים?

ירמיהו פרק ט (כה) עַל מִצְרַיִם וְעַל יְהוּדָה וְעַל אֱדוֹם וְעַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל מוֹאָב וְעַל כָּל קְצוּצֵי פֵאָה הַיֹּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב: יהודים "קְצוּצֵי פֵאָה"? ומה על הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים:

ירמיהו פרק כה (כג) וְאֶת דְּדָן וְאֶת תֵּימָא וְאֶת בּוּז וְאֵת כָּל קְצוּצֵי פֵאָה:

ירמיהו פרק מט (לב) וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל וְזֵרִתִים לְכָל רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה וּמִכָּל עֲבָרָיו אָבִיא אֶת אֵידָם נְאֻם יְהֹוָה:

נחמיה פרק ט (כב) וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה וַיִּירְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְאֶת אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן: מה פירוש הפאה כאן אצל נחמיה?

ילקוט שמעוני איוב רמז תתקכג +לח+ ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר, כותי אחד שאל את ר' מאיר אפשר מי שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא הוא מדבר עם משה בין שני בדי הארון, אמר ליה הבא לי מראה גדולה הביא לו, אמר ליה ראה בוביא שלך ראה אותה גדולה, אמר ליה הבא לי מראה קטנה הביא לו אמר ליה ראה בוביא שלך ראה אותה קטנה, אמר ליה מה אתה שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה, כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכשהוא רוצה מדבר בין שני בדי הארון עם משה, אמר רבינא בר סיסי פעמים שאין העולם כלו מחזיקים כבודו של אלהינו ופעמים שמדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה מבין שערות ראשו: איך הופכים את המילה סערה לשערה? האם האלוהים מדבר עם האדם "מבין שערות ראשו" של האדם? ואם כך: איך ידבר האלוהים עם אדם אשר עושה קרחת, ורק פאותיו משאיר?

דניאל פרק ז  (בסגול תרגום מארמית לעברית)

(ט) חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק:

ט) רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הֻנְּחוּ וְעַתִּיק יָמִים יָשַׁב, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי, כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים שֶׁל אֵשׁ, גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ דּוֹלֶקֶת

(י) נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף <אלפים> אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ <רבון> רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ:

י) נָהָר שֶׁל אֵשׁ נִמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מִלְּפָנָיו, אֶלֶף אֲלָפִים יְשַׁמְּשׁוּהוּ וְרִבּוֹ רְבָבוֹת לְפָנָיו יַעֲמֹדוּ, הַדִּין יָשַׁב וּסְפָרִים נִפְתָּחוּ

האם דניאל ראה את עתיק ימים = האלוהים, עם שיער ראש ארוך/מלא?  האם לאלוהים יש שיער ראש ארוך/מלא? הרי לא יכול להיות שיתאר דניאל את שיער ראשו כצמר, אם היה שיערו קצר? האם אלוהים אינו עושה קרחת כחרדים? והאלוהים אינו משאיר רק את הפאות/סִמֹנִים, ועושה קרחת כחרדים? ומעניין שאת הפאות/סִמֹנִים לא תיאר/ראה דניאל? האלוהים אינו מגדל פאות/סִמֹנִים כחרדים?