מה פירוש "מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה"?
דברים פרשת שופטים יז (יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:(טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא:(טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהֹוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד:(יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד:(יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:(יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם: (כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: רש"י דברים פרק יז (יח) והיה כשבתו - אם עשה כן כדאי הוא שתתקיים מלכותו: את משנה התורה - שתי ספרי תורה. אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו. ואונקלוס תרגם פתשגן, פתר משנה לשון שנון ודבור: אם הכוונה לשני ספרים, מדוע כתוב "הַזֹּאת" ביחיד? ולא –האלה- ברבים? מדוע "וְהָיְתָה" ביחיד? ולא –והיו- ברבים? ומדוע כתוב "וְקָרָא בוֹ" ביחיד? ולא -וקרא בהם- ברבים? הרי תורה שבכתב, ו"בע"פ", משמים, לפי (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א), ותורה מלפני בריאת העולם לפי (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד (ב))(זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב), אם כך: האם כותב התורה לא ידע על פירוש רש"י? אחרת היה מתקן, כי בטוח שרש"י "צודק", והאלוהים "טעה",
ישעיה כט (יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר: רש"י לכן הנני - הוא אשר יוסיף להפליא פלא ונוסף על פלא כיסוי על כסוי אוטם על אוטם ומהו הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו, קשה סילוקם של חכמי ישראל כפלים כחורבן בית המקדש וכל קללות שבמשנ'ה תורה שכולן אינן אלא הפלאה אחת והפלא ה' את מכותך (דברי' כח) וכאן שתי הפלאות: לאיזה ספר מתכוון כאן רש"י? כאשר הוא אומר "משנה תורה"? האם כוונתו לספר דברים? הרי מה פירוש "כל קללות שבמשנה תורה", מדוע צריך את המילה "משנה" היא מיותרת, והיה צריך לכתוב כול הקללות שבתורה? ואיך מסתדר פירוש רש"י בדברים פרשת שופטים פרק יז (יח) משנה התורה - שתי ספרי תורה, הרי כוונתו שמדובר על התורה כולה בשני עותקים זהים? אם כך: מדוע צריך קללות מ"שתי ספרי תורה", הרי הן אותן קללות? מדוע צריך קללות, שכתובות בשני ספרים אותו דבר? ואם אלה שני ספרים שונים הרי שגם לפי פירוש זה של רש"י המילה "משנה" מיותרת?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת - לשתי תורות, אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. אותה שיוצאה ונכנסת עמו - עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו, רש"י הרי העתיק את פירושו בדברים פרשת שופטים פרק יז (יח) משנה התורה - שתי ספרי תורה, מהגמרא? אם כך: איך בדיוק אדם שמעתיק טקסט, הופך להיות חכם? ואיך מסתדר הנאמר בילקוט שמעוני תורה פרשת במדבר רמז תרצה אמר ר' תנחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה למשה מסיני [כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא] וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, הרי מדוע לא ציין רש"י שהוא הביא את פירושו מהגמרא? האם לא קיים רש"י "הלכה למשה מסיני"(מודגש בתכלת)? האם גזל רש"י את הדל(מודגש בירוק)? האם בגלל רש"י אין גאולה לעולם(מודגש בצהוב)?
איך מסתדרים הפירושים הבאים, עם הפירוש ש"משנה תורה" = תורה בשני עותקים זהים?
רמב"ן שמות פרק כ (ד) פוקד עון אבות על בנים - אמר ר"א כי טעם פקידה כטעם זכירה, כמו וה' פקד את שרה (בראשית כא א), שהוא כמו ויזכרה ה' (ש"א א יט). והטעם, כי השם יאריך לרשע אולי ישוב ויוליד בן צדיק, אבל אם הלך הבן בדרכי אביו גם הדור השלישי גם הדור הרביעי יאבד זכרם. כי השם יזכור מה שעשו האבות, ולא יאריך עוד. וכזה אמרו כל המפרשים. וא"כ לא יפקוד עון אבות על בנים ועל שלשים, רק על רבעים, וראוי היה שיאמר פוקד עון אבות ובנים ושלשים על רבעים. ואולי יאמרו שהוא זוכר העון על הבנים לאמר אתה ואביך חטאתם, וכן יעשה עם השלשים ועם הרבעים, ואז ינקם מהם ולא יפקוד להם עוד כי יכריתם בעון כולם: ואין פירושם נכון, שיאמר הכתוב הזכירה בכלם בשוה, ולא יזכיר הנקמה שתהא ברבעים בסוף. ולשון פקידה עם מלת "על" לא תבא על זכירה, אבל היא הנקמה, וכן וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (להלן לב לד), וכן יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים (ישעיה כז א), וכן יפקוד ה' על צבא המרום במרום (שם כד כא), כלם הנקמה והעונש: והנכון בעיני שיאמר כי הוא פוקד העון אשר עשה האב על בניו ומכריתם בעון אביהם, כענין שנאמר (שם יד כא) הכינו לבניו מטבח בעון אבותם, וכן יפקוד אותו על שלשים כשלא יהיה עונם שלם בשני הדורות, כענין כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו טז). ופעמים יפקוד עון כלם על הרבעים שנתמלאה סאתם ויכריתם, אבל בדור חמישי לא יענש הבן בעון אביו הראשון. והוסיף במשנה התורה (דברים ה ט) ועל שלשים ועל רבעים לשונאי, כטעם או. מה פירוש "הוסיף במשנה תורה"? הרי אם הכוונה ש"משנה התורה" היא כל התורה כולה, בשני עותקים זהים? איך הוסיף, ולאן? הרי אם אלה שני ספרים שונים מדוע צריך את המילה "משנה" היא מיותרת? היה צריך לומר בתורה בלי משנה?
רמב"ן שמות פרק לב (יא) בפרשת ויאמר משה אל ה'. והזכיר במשנה התורה (דברים שם בפסוק כ) ובאהרן התאנף ה' ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ולא הזכיר בכאן זה כלל, וזה לכבוד אהרן, כי לא רצה משה להזכיר בחייו שהוצרך לתפלתו שלא יבוש, ושם אחרי מותו הודיענו האמת. וזה הסדר הנכון בפרשיות האלה: אם הכוונה ש"משנה התורה" = כל התורה כולה, בשני עותקים זהים? מה פירוש "והזכיר במשנה התורה" ... "ולא הזכיר בכאן"? הרי הרמב"ן מדבר כאן על ספר שמות, והוא כלול בתורה, או שלא? זה מה שמלמד שכוונת הרמב"ן ש"משנה התורה" = ספר דברים, ולא "שתי ספרי תורה" זהים כפירוש רש"י וכפירוש הגמרא, ובקטנה: האם הרמב"ן אינו מקבל את פירוש רש"י ואת הגמרא שאומרים: ש"משנה התורה" = "שתי ספרי תורה"/"שתי תורות" זהים/זהות?
רמב"ן ויקרא פרק יא (כ) ומדרשו בתורת כהנים (פרק ה י) רבי אומר וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים, הא אם יש לו חמש טהור. והנה אין בפרשה הזו בשרץ העוף אלא מצות עשה. אבל במשנה התורה (דברים יד יט) נאמרה בו אזהרה, וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו, משם לוקים עליו: אם הכוונה ש"משנה התורה" = כל התורה כולה, בשני עותקים זהים? מה פירוש "אבל במשנה התורה"..."נאמרה בו אזהרה"? גם הפירוש כאן מלמד שכוונת הרמב"ן ש"משנה התורה" = ספר דברים, ולא "שתי ספרי תורה" זהים כפירוש רש"י וכפירוש הגמרא, הרי אם היה הרמב"ן מקבל את פירוש רש"י והגמרא היה צריך לומר בתורה בלי "משנה"?
ספרי דברים פיסקא קס ד"ה משנה,
משנה, אין לי אלא משנה תורה שאר דברי תורה מנין תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם אם כן למה נאמר משנה התורה שעתידה להשתנות אחרים אומרים אין קוראים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. אם הכוונה ש"משנה התורה" = כל התורה כולה, בשני עותקים זהים? מה פירוש "שאר דברי תורה"? האם יש דברי תורה שלא כתובים בתורה? ומה פירוש "קוראים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד"? הרי "משנה התורה" = כל התורה כולה, בשני עותקים זהים? אם כך: מה עניין "שאר דברי תורה" כש"משנה התורה" = כל התורה כולה, בשני עותקים זהים? מה פירוש "משנה תורה בלבד" הרי "משנה התורה" = כל התורה כולה, בשני עותקים זהים? והאם קוראים פעמיים את התורה? הרי "משנה התורה" = "שתי ספרי תורה"/"שתי תורות", זהים/זהות? מסתבר שגם מהספרי דברים אפשר להבין שכוונתו ב"משנה התורה" = ספר דברים. אם כך: גם הספרי דברים אינו מקבל את פירוש רש"י והגמרא ש"משנה התורה" = "שתי ספרי תורה"/"שתי תורות" זהים/זהות?
האם טעו פרשנים אלה רק בבחירת המילים? ובהנחה שטעו רק בבחירת המילים, אולי טעו בעוד דברים?
מסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל:
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יא אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תורו דבר שלא כתלמוד תורה ותחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים ואף התלמידים הבאים אחריכם שמא יורו דבר משמכם שלא כתלמוד תורה ויחובו חובת גלות ויגלו למקום מים הרעים: איזהו מים הרעים הוי אומר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק"ו ל"ה): דבר אחר מים הרעים כמשמעו: וי"א(יש אומרים) שמא יגלו לעבודה קשה: מעניין: עם ישראל נמצא בגלות לפחות 2000 שנה, אם כך: האם טעו "חכמים"?
