דע מה תשיב לאפיקורס? "יארע לפעמים, שאויבי אדם יביאו לו תועלת יותר מאחיו, משום שהם מעירים אותו על חסרונותיו - ויסור מהם." אפלטון
הגישה הבודהיסטית קיצונית הרבה יותר בשלילתה את פולחן האלים מאשר האתיאיזם המערבי המודרני. האתיאיסט המודרני טוען שהוא אינו ממלא את המצוות, של היהדות למשל, כיוון שאינו מאמין שאלוהים קיים. אם אותו אדם ישתכנע איכשהו שאלוהים אכן קיים הוא יהפוך לאדם דתי, בודהא לעומת זאת לא הכחיש את קיום האלים, אלא רק את הרלוונטיות שלהם, ולכן גם אם יוכיחו לבודהיסט שאל מסוים קיים אין זה אמור לשנות את עמדותיו. עמדות דומות נקטו גם כמה ממייסדי אסכולות של הפילוסופיה היוונית. אפיקורס, ששמו הפך תרבות היהודית שם נרדף ל"כופר", לא הכחיש את קיום האלים. אמרתו המפורסמת הייתה: "האלים קיימים, אך בני האדם אינם מעניינים אותם, והם אינם צריכים לעניין את בני האדם." (קיצור תולדות האנושות עולם אחד תרבות אחת ע"מ 227- 231)
משנה מסכת אבות פרק ב משנה יד [יג] רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודע לפני מי אתה עמל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב תנן התם(שנינו שם (=פתיחה להבאת משנה ממקום אחר) , רבי אליעזר אומר: הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא אפיקורוס נכרי, אבל אפיקורוס ישראל - כל שכן דפקר טפי.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד א תנו רבנן: ושננתם - שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר - אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר: עמוד ב +משלי ז+ אמור לחכמה אחותי את וגו', ואומר: +משלי ז+ קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך, ואומר: +תהלים קכז+ כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, ואומר: +תהלים קכ+ חצי גבור שנונים, ואומר: +תהלים מה+ חציך שנונים עמים תחתיך יפלו, ואומר: +תהלים קכז+ אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד א אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא, מאי דכתיב: +דברים ו+ ושננתם לבניך? אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף י עמוד ב תנו רבנן: אל יאמר אדם תלמיד אני, איני ראוי להיות יחיד אלא: כל תלמידי חכמים יחידים. אי זהו יחיד ואיזהו תלמיד? יחיד - כל שראוי למנותו פרנס על הצבור, תלמיד - כל ששואלין אותו דבר הלכה בתלמודו ואומר, ואפילו במסכת דכלה.
רש"י שמות לא (יח) תלמיד חכם צריך להיות בקי בעשרים וארבעה ספרים:
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ט עמוד א ואמר רב יהודה אמר רב, תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים: כתב, שחיטה, ומילה. ורב חנניא בר שלמיא משמיה דרב אמר: אף קשר של תפילין, וברכת חתנים, וציצית.
דברים ו (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:(ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
מנין המצוות לרמב"ם מצוות עשה מצווה (יא) ללמוד תורה וללמדה שנ'אמר ושננתם לבניך.
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ב
כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, ולא בנו ובן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו, שנאמר ושננתם לבניך מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויין בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים, אם כן למה נצטוה על בנו ועל בן בנו, להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חבירו.
משנה מסכת אבות פרק ב משנה ד
[ד] הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה:
משנה מסכת אבות פרק ב משנה יב
[יא] רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
