לא יגדל אדם כלב , חזיר?

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פב עמוד ב

אין מגדלין חזירים בכל מקום. תנו רבנן: כשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ. ובכל יום היו משלשים להם בקופה דינרין, והיו מעלים להם תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם. למחר שילשלו דינרין בקופה, והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו: ארור האיש שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית. האם יש מקום שמותר לגדל חזירים? שהרי מה פירוש "בכל מקום"? ומה פירוש "באותה שעה"? האם עד "אותה שעה" היה מותר לגדל חזירים? ומדוע צריך את הסיפור על בית חשמונאי, אם יש איסור של מלכתחילה על גידול חזירים? ואם אין איסור תורה כביכול, איך גידול חזירים מסתדר עם תורה מפורשת?  ספר ויקרא פרק יא(א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם:(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:(ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:(ד) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם:(ה) וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם:(ו) וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם:(ז) וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם:(ח) מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם: הרי אם ימות החזיר אי אפשר לגעת בנבלתו, אם כך: איך מלכתחילה מותר לגדלו? על נזיר אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שאסור לו לעבור ליד כרם ענבים שמא יתפתה, למרות שזה בשליטתו של הנזיר, וגידול חזירים היה מותר עד אותה שעה, למרות שאי אפשר למנוע את מות החזירים?

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פג עמוד א

לא יגדל אדם את הכלב - אא"כ(אלא אם כן) קשור בשלשלאות כו'. תנו רבנן: לא יגדל אדם את הכלב - אלא אם כן קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר, וקושרו ביום ומתירו בלילה. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: המגדל כלבים כמגדל חזירים. למאי נפקא מינה? למיקם עליה בארור. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: בבל כעיר הסמוכה לספר דמי, תרגמה: נהרדעא. דריש ר' דוסתאי דמן בירי: +במדבר י'+ ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל - ללמדך, שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות, חסר אחת, והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים, ונבח בה כלב והפילה, נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ההיא איתתא דעלת למיפא בההוא ביתא, נבח בה כלבא, אמר לה מריה: לא תיסתפי מיניה, שקולי ניביה. אמרה ליה: שקילי טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד.

אז לא יגדל או כן יגדל? עם שרשרשת בלי שרשרת? והשכינה שיצרה את הכלב מסתלקת בגללו?

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב

משנה. ואלו הנהרגין: הרוצח, ואנשי עיר הנדחת. רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל, וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת - חייב. דחפו לתוך המים, או לתוך האור, ויכול לעלות משם, ומת - פטור. שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש - פטור. השיך בו את הנחש - רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין.רבי יהודה לא קיבל אותה תושב"ע כמו חכמים?  עדיף לא להתייחס לשטויות הכתובות במשנה זו,

איך מסתדרת הגמרא הזו שהובאה בשם המשנה עם הגמרא הבאה?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד אואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא פסוק (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:  שהרי אם הכול מסיני וממשה שקיבל מהאלוהים, מדוע יש וויכוח בין רבי יהודה ל"חכמים" פטור או חייב? משה הביא את הגמרא מהאלוהים, והאלוהים אמר למשה שיש וויכוח בין ה"חכמים"?