יעקב דינה ועשו
בראשית לב (יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ:(יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ:(כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ:(כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:(כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה:(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:
רש"י ואת אחד עשר ילדיו - (ב"ר) ודינה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם: מה הפירוש הזה? מאיפה הוא בא? איך אלוהים מעניש את יעקב על שלא נתן את בתו לעֵשָׂו אחיו ה"רשע"? האם האלוהים אינו מקיים את הגמרא? הרי איך פירוש רש"י מסתדר עם הנאמר בגמרא? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד (ב) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד (א) תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. שאם מת או גולה - מובטח לו שבניו תלמידי חכמים. ואל ישא בת עם הארץ - שאם מת או גולה בניו עמי הארץ. תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם. משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל. ולא ישא בת עם הארץ - משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד (ב) א"ל: רבי, מצאתי להן תקנה מן התורה, +דברים ד'+ ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום - וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב: +דברים ד'+ כי ה' אלהיך אש אוכלה! אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. האם רק האלוהים אינו מבין את הגמרא?
בראשית לד (א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: רש"י בת לאה - ולא בת יעקב. אלא ע"ש יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה (ב"ר) שנאמר ותצא לאה לקראתו (ועליה משלו המשל כאמה כבתה):
בראשית לה (א) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ: רש"י קום עלה - (תנחומא) לפי שאחרת בדרך נענשת ובא לך זאת מבתך: האם רש"י נגד רש"י? הרי יש לו כמה פירושים, מדוע נענש יעקב במעשה דינה? מפני שהסתיר מעֵשָׂו אחיו? או מפני שאיחר בדרך? או מפני שדינה יצאנית כאימא?
איך מסתדר לרש"י הפירוש הבא שלו? בראשית לב (ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י גרתי ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: הרי איך מסתדר לרש"י הפירוש שקיים יעקב תרי"ג מצוות? עם הפירוש שיעקב הסתיר את דינה בתו מאחיו עֵשָׂו? כאשר ההלכות הבאות הן חלק מתרי"ג מצוות?
ספר החינוך סדר ומניין המצוות תקסג - שלא להרחיק זרע עשו מהתחתן עם זרע ישראל אחר שיתגיירו אלא עד ג' דורות
קיצור שולחן ערוך סימן קמה סעיף ט מצוה לישא בת אחותו או בת אחיו, אבל שאר קרובה בין שקרובה לו או לאשתו שמתה או שגרשה, או שהיא קרובה להאשה שחלץ לה לא ישא בלי שאלת חכם. הרי עֵשָׂו לא צריך להתגייר, הוא בנם של יצחק ורבקה? אם כך: מדוע החביא יעקב את דינה מעֵשָׂו אחיו? וגרוע מכך שרש"י טוען שעשה זאת יעקב ו"נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם" כדי שדינה לא תחזיר את עֵשָׂו בתשובה?
האם יעקב בנוסף לזה שלא מקיים את תרי"ג מצוות? גם שקרן? הרי אמר לאחיו שהוא מקיים תרי"ג מצוות?
פשוט מאוד הפרשנות הזו של רש"י היא קשקוש, ויעקב אינו יודע, לא הלכה, ולא תורה, כי הן עוד לא קיימות, (אבל: לא עולה לנו כסף לקשקש, אז נקשקש? מי יבדוק אותנו?)
מסתבר ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כל אחד המציא פירוש משלו, ולא חשוב שפירוש אחד סתר פירושים רבים אחרים, וגרוע מכך שלפעמים פירושים סותרים של הפרשן עצמו.
הנה עדות שמעיד נכדו של רש"י הרשב"ם שאמר רש"י, "שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים"?
רשב"ם בראשית לז (ב) אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שֶׂכֶל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר(בן רב) מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים:
