אברהם מת לפני זמנו? כדי שלא יראה את עֵשָׂו נכדו בחטאו? אם כך: האם עד אותו גיל היה עֵשָׂו צדיק? או שאברהם לא ראה כיצחק את נכדו עֵשָׂו "פושע"? או שאולי רק רש"י לאחר שתית יין מרובה, המציא לנו דּוֹד "פושע"?

רש"י בראשית כה (ל) הלעיטני - אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה, כמו ששנינו אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו: מן האדם האדם- עדשים אדומות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה, לפיכך קצר הקב"ה חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובישל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין לו פה שאסור לדבר. ולפיכך המנהג להברות את האבל בתחלת מאכלו ביצים שהם עגולים ואין להם פה, כך אבל אין לו פה כדאמרינן במועד קטן (כא ב) אבל כל שלשה ימים הראשונים אינו משיב שלום לכל אדם וכל שכן שאינו שואל בתחלה, משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל וכו'): איך מסתדר הפירוש כאן עם הפירוש לפס' הבא? רש"י ויקרא כד (י) שלמית - דהות פטפטה שלם עלך שלם עלך שלם עליכון מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל: בת דברי - דברנית היתה מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה: למטה דן - מגיד שהרשע גורם גנאי לו גנאי לאביו גנאי לשבטו כיוצא בו (שמות לא) אהליאב בן אחיסמך למטה דן שבח לו שבח לאביו שבח לשבטו: הרי אברהם נמצא בשמים בגן עדן? האם אברהם אינו רואה משם את נכדו? או את כל נכדיו? הרי הולכים לקברו של אברהם כדי לבקש ממנו שיסנגר אצל האלוהים על "בניו", האם לשמוע הוא שומע, ולדבר הוא מדבר, אבל לראות הוא לא רואה? האם אברהם "בת יען"? מה שאני לא רואה לא קיים? או שרש"י בפירושו ההדיוטי בעצם עשה את האלוהים ל"לא כל יכול"? הרי לא יכול היה אלוהים להשפיע על עֵשָׂו שלא יסור מן הדרך הטובה? אם כך: הפס' הבאים מה עליהם? תהלים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד: (י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: ומה יהיה על הגמרא שרש"י חושב שהיא "תורה למשה מסיני"? תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו. 

האם האלוהים אינו יכול להשפיע על עֵשָׂו? לכן: לקח צדיק יסוד עולם חמש שנים לפני זמנו? אוי לנו ששוטה כזה הוא פרשן תורה, איך מצא רש"י קשר בין חייו של יצחק לחייו של אברהם לסיבת המוות? אם כך: איך יסביר את אורך חייו של תרח אבי אברהם? הרי עליו אמר רש"י שהוא "רשע" "עובד אלילים"? בראשית יא (לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן: האם ליצחק האריכו את החיים, כי בנו יעקב חי פחות ממנו? ואם לא האריכו חיים ליצחק? על מה קוצרו ימיו של יעקב שחי רק 147 שנה? בראשית מז (כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה: מדוע יוסף מת בגיל 110, האם האריכו ליעקב? או קיצרו ליוסף? בראשית נ (כו) וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם:

רש"י בראשית כח (ט) אחות נביות - ממשמע שנאמר (לעיל כה יג) בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות, אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואיה והשיאה נביות אחיה. ולמדנו שהיה יעקב באותו הפרק בן ששים ושלש שנים, שהרי ישמעאל בן שבעים וארבע שנים היה כשנולד יעקב, ארבע עשרה שנה היה גדול ישמעאל מיצחק, ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם הרי שבעים וארבע, ושנותיו היו מאה שלושים ושבע, שנאמר (שם יז) ואלה שני חיי ישמעאל וגו', האם גם ישמעאל מת כדי שלא יראה שבתו נישאת ל"רשע"?

אין צורך להמשיך, מפני שפירושו זה של רש"י הוא שטות בפני עצמה, ועל זה אמר הנביא: ישעיהו כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:

הנה עדות שמעיד הרשב"ם נכדו של רש"י: "שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים"?

רשב"ם בראשית לז (ב) אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שֶׂכֶל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר(בן רב) מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים: