ויישק יעקב לרחל?

בראשית כט (יא) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ: רש"י ויבך - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה ד"א(דבר אחר) לפי שבא בידים ריקניות אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו א"ל(אמר לו) מה אעשה לציווי של אבא אמר לו יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת: מדוע יעקב לא קבר את רחל, במערת המכפלה יחד איתו? ואת לאה כן קבר שם? מה הייתה הבעיה לקחת את רחל למערת המכפלה? אם את גופתו ביקש יעקב שייקחו ממצרים לקבור במערת המכפלה? מדוע צריך רש"י "ד"א"? הפירוש הראשון לא כל כך נכון? האם "רוח הקודש" ש"מסרה" לרש"י לא בטוחה בעצמה ולכן נתנה כמה אפשרויות פרשנות? אם צפה יעקב ב"רוח הקודש" שרחל אינה נקברת עימו? איך לא צפה יעקב שיחתנו אותו גם עם לאה? איך לא צפה יעקב שרחל תלד גם בנים? ויעקב על בקשתה של רחל "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי", עונה יעקב לרחל "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן"? האם לא יכול היה יעקב לומר לרחל אל תדאגי אישתי היקרה, גם את תלדי לי בנים, ואפילו אם הוא לא יודע רק כדי לחזק את רוחה לא היה צריך יעקב לענות לה כך? והנה אותו סיפור בתנ"ך עם דמויות אחרות אבל עם תשובה שונה: שמואל א א (ח) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים:

רמב"ן וישק יעקב לרחל או הוא כדברי רבי אברהם (לעיל כז כה), כי נשיקה בלמ"ד איננה בפה, רק נשק אותה על ראשה או על כתיפה: הרי מה פירוש "או הוא"? האם הרמב"ן אינו יודע את הסיבה ולכן הוא מביא אפשרות פירוש מדברי האבן עזרא? מה פירוש "נשיקה בלמ"ד"? והיכן הצניעות של יעקב ושל רחל? איך זה שרחל נותנת לאיש שאינה מכירה, ומספר לה שהוא בן דודתה, והיא נותנת לו לנשק אותה? ולא משנה איפה, בראש או בכתף? הרי היכן הצניעות? ואם הרמב"ן אינו יודע אם על הראש או על הכתף, מהיכן הוא יודע שלא על הפה? (מעניין שהרמב"ן מקבל את פירוש האבן עזרא כאן למרות שהרמב"ן מלכלך על האבן עזרא בכמה מקומות, ואם ירצה הקורא לראות זאת הוא מוזמן לחפש בעבודה זו את המסמך – הרמב"ן על הרב"ע -)

לסיכום: פרשנות זו של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" היא: קשקושי הבלים של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", מפני שהסיפור בתנ"ך הוא סיפור מספיק טוב, ועומד בפני עצמו, ואין צורך להשעין אותו על דברי הבל, ואין צורך להמציא כל מיני פרשנויות הזויות כדי כביכול "להגן" על "כבודם" או "צניעותם" של יעקב ורחל,

(הבהרה: הרשב"ם נכדו של רש"י אינו מתייחס בפירושו כלל לפס' זה, והאבן עזרא בפירושו כאן גם הוא מדלג על פס' זה) (הרמב"ן שהביא את פירושו בשם ר' אברהם שזה האבן עזרא הביא את הפירוש ממקום אחר לגמרי מאבן עזרא בראשית כז (כז) נשיקה עם למ"ד ביד או בכתף או בצואר, ובלי למ"ד בפה. והאבן עזרא אוחז ברעיון הזה בכל פירושיו על המושג נשיקה: אבן עזרא שיר השירים א (ב) הפעם הראשונה; /ישקני מנשיקות פיהו/ - כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה כמו וישקהו ועם הלמ"ד ביד או בכתף או בלחי על פי מנהג המדינות כמו ושקה לי וישק לו וכן וישק יעקב לרחל:)

שאלה: מדוע כל פרשן מביא דברים של אחרים? ולא אומר את הרעיון שלו וזהו? מדוע צריך עשרה פירושים לדברים שכביכול קרו? ומדוע "לא לפי הכתוב" במדויק, מה רע ב"פשט" הדברים? האם אין איזו "מסורת" סיפורים, שעברה והיא עם רעיון אחד? מסתבר שלא, וזה מה שמלמד שפרשנות "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" היא ממוחו של הכותב, וכול כותב כטוב ליבו ביין, הפליג למחוזות חפצו,

איך אפשר לקרוא חכם, לאדם שהעתיק מ"חכם" אחר את פירושו מילה במילה, בלי להוסיף, או להציע איזו הצעה אחרת? איך מסתדרת פרשנות "חכמים" עם הדברים הבאים? תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד א אמר רבא: אע"ג(אף על גב) דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, רש"י בראשית לז (יז) נסעו מזה - הסיעו עצמן מן האחוה: נלכה דתינה - לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו: אם אין מקרא יוצא מידי פשוטו מדוע צריך פרשנות הזויה?

תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א דף ע טור ג מה ראיתה להקל באילו ולהחמיר באילו שאילו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק ואילו דברי דף ע טור ד סופרים ודברי סופרין צריכין חיזוק הדא דאת אמר עד שלא בטלה מגילת תענית אבל משבטלה מגילת תענית בטלו כל אילו