תלמוד בבלי - שבת-דף יב – ב רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי שאני חולה דשכינה עמו דאמר רב ענן אמר רב מנין ששכינה סועד את החולה שנאמר (תהילים מא-ד) ה' יסעדנו על ערש דוי תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי ואמר רבא אמר רבין מנין שהקב''ה זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי:

זהרה של תורה פרשת בשלח פרק ט (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם")

בא השר ההוא שעל מצרים ותבע דין מלפני הקב"ה אמר לפניו רבון העולמים מדוע אתה רוצה לעשות דין על מצרים ולקרוע הים לישראל הרי כולם חוטאים לפניך וכל דרכיך בדין אלו בגילוי עריות ואלו בגילוי עריות אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אז היה קשה לפניו לקרוע להם הים ואלמלא שהשגיח הקב"ה בזכות אברהם שהשכים בבקר היו כולם אובדים בים לפי שבכל הלילה ההוא היה הקב"ה בדין על ישראל, אם "השר ההוא שעל מצרים" יודע רק שפת הקודש? (לפי זהרה של תורה פרשת נח פרק כג "לפי שהחיל שלמעלה אין יודעים ואין מכירים רק לשון הקדש") אם כך: איך הוא מבין את המצרים? או שהמצרים דיברו גם בלשון הקודש?

זהרה של תורה פרשת נח פרק כג (זהרה של תורה- הנפש אשר באדם- יצחק שוקרון- עמ  מז) בבל ושפת קודש 

ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם מכוון שכולם יחדיו הם באחדות על כן כולם יעשו ויצליחו במעשיהם מה כתוב ויפץ אותם משם  ואם מדוע לשונם נתבלבל מכיוון שכולם היו מדברים לשון הקדש זה הלשון היה עוזר להם לפי שהמעשה והדבור הפה תלוים כל עניני האדם יחד עם כוונת הלב אלא שנתחלף לשונם לא הצליחו בכל מעשה שעשו לפי שהחיל שלמעלה אין יודעים ואין מכירים רק לשון הקדש וכאשר נתבלבל לשונם נחלש כוחם ונשברה הגבורה שלהם,