אסורה ציצית בבית קברות? אבל ללכת עם טלית מותר?

שולחן ערוך יורה דעה סימן שסז סעיף ג ב לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד' אמות (א) של מת או של קבר וספר תורה בזרועו (ב) ויקרא בו ג או יתפלל, והוא הדין על פה אסור לקרות, אלא אם כן לכבוד המת, כמו שנתבאר. (וע"ל סימן שד"מ סעיף ט"ז).

שולחן ערוך יורה דעה סימן שסז סעיף ד מותר ליכנס לבית הקברות או לתוך ד' אמות של מת או של קבר, והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהא נגרר על הקבר. אבל אם נגרר, אסור משום: לועג לרש (משלי יז, ה) במה דברים אמורים, בימיהם שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמן, ד אבל האידנא שאין אנו לובשין אותו אלא לשם מצוה, אסור, אפי' אינם נגררים. והני מילי כשהציציות מגולים, אבל אם הם מכוסים, מותר.

שולחן ערוך יורה דעה סימן שעא סעיף ה יח אסור לקרב בתוך ארבע אמות (יג) של מת או (יד) של קבר. בד"א, שאין הקבר מסויים במחיצות גבוהות י' טפחים, אבל אם הוא מסויים במחיצות גבוהות עשרה טפחים, או בחריץ עמוק י' טפחים, אין צריך להרחיק ממנו אלא ד' טפחים. יט (ומותר לכהן לעמוד אצל בית שיש בו מת, ומותר ליגע בכותליו, ובלבד שלא יהא שום דבר מאהיל עליו) (תשובת הרשב"א סימן קל"ו).

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן כג סעיף ד הנכנס תוך ד'(4) אמות של מת או תוך ד'(4) אמות של קבר או תוך ד'(4) אמות של בית הקברות דינו כנכנס לתוך בית הקברות:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן מה סעיף א אסור ליכנס בתוך ד' אמות של מת או של קבר ותפילין בראשו משום לועג לרש ובית הקברות שהוא מוקף מחיצה יש להחמיר שלא ליכנס בתוכו כלל בתפילין שבראשו אפילו רחוק הרבה מן הקברות שמא יתקרב בתוך ד' אמות של איזה קבר בלי דעת. אבל חוץ למחיצה מותר אפילו בסמוך לה אף ע"פ שהוא תוך ד' אמות להקברות מפני שהמחיצה מפסקת ואינו נראה כלועג לרש:

אם כך: איך נכנסים לקבר של כאילו "צדיק", עם טלית וציצית שאינם מוסתרים? האם זה אינו לעג לרש? האם האיסור של השולחן ערוך אינו תופס בקברות מסוימים?

איך מסתדר הרעיון האווילי שיש אפשרות להתפלל ולבקש מ"צדיק" שיהיה "מליץ יושר" על מישהו, למעלה בשמיים, עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א דקאמר דוד לא המתים יהללו יה הכי קאמר: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות, שכיון שמת - בטל מן התורה ומן המצות, ואין להקדוש ברוך הוא שבח בו, והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב +תהלים פח+ במתים חפשי - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות.  והגמרא הזו מסיני, כדברי הגמרא הבאה,

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

הרי אם המת "ה"צדיק" יכול "להמליץ" לאלוהים על אדם חי? הרי שהוא שמע למעלה את בקשתך, והוא יכול לשמוע ולדבר אל האלוהים(ולא חשוב באיזה אופן)? אם כך: מדוע "שכיון שמת - בטל מן התורה ומן המצות"? אם אינו יכול להלל את האלוהים? או אינו יכול לעסוק במצוות ותורה? אם הוא יכול לדבר? מדוע שלא יתפלל לאלוהים או יעסוק בתורה? מדוע אי אפשר לקיים מצוות בשמיים? אם יש דיבור ושמיעה?

אם כך: איך בדיוק  אדם שמת חופשי מהעיסוק בתורה ובמצוות, אבל יכול לבקש מהאלוהים על אדם אחר שחי? המת לא יכול לעסוק בדברי תורה, אבל יכול להיות "מליץ יושר" לאדם חי? הרי איך מסתדרת הגמרא הזו עם הרעיון של ללכת לקבר של צדיק מת, ולבקש ממנו שיהיה "מליץ יושר" לפני האלוהים על אדם חי? הרי אם אינו יכול עוד לעסוק בתורה ובמצוות? הרי שאינו יכול בעצם לדבר? או לבצע פעולה כל שהיא, אם כך: איך הוא יכול לדבר עם האלוהים, ואינו יכול להלל ולשבח לאלוהים?

האם המתים רואים מלמעלה? האם המתים שומעים למעלה? ואם אינם רואים או שומעים איך ידברו עם אלוהים?