ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה-פרק ג - חיוב לימוד תורה-הליכה לקברי צדיקים

בשו"ת יביע אומר חלק ד (יו"ד סימן לה אות ז) כתב בשם האחרונים, שאפילו אם יש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, היינו דוקא באופן שאינו מתבטל מעבודת ה' יתברך, אבל ההולכים לקברות ומבטלים איזה מצוה על ידי זה, ובפרט אם הוא תלמיד חכם ומתבטל על ידי זה ממצות והגית בו יומם ולילה, לא יפה עושים. ע"כ.

וכתב בילקוט יוסף (או"ח סימן ד עמוד תיג), שהאדמו"ר מצאנז זצ"ל אמר, שבדורות הקודמים לא היו הולכים לקברות צדיקים, ורק בדור האחרון נתפשט מנהג זה על ידי אותם שאינם מתמידים בלימודם. וברור שאין לבטל תורה בשביל נסיעה לקברי צדיקים. וכן דעת מרן שליט"א, והוא עצמו עד היותו בגיל 42, לא ראה מעולם את מירון. ע"כ.

ובספר שלהי דקייטא (סימן ז) סיפר הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל: במהלך נסיעותי בצפון, במטרה לשאת דברי התעוררות וחיזוק, פגשתי בחורי ישיבות שהגיעו למקום. שאלתים למעשיהם כאן, והם השיבו שנוסעים הם לקברי צדיקים בגליל ובצפון. ואני אינני מבין, הלא כשאנו היינו צעירים "בין הזמנים" לא נועד לנסיעות לקברי צדיקים, "בין הזמנים" נועד לשנן ולחזור שוב ושוב על המסכת שלמדנו בזמן הלימודים בישיבה!

וראה בספר יקרא דחיי (עמוד 162 בנד"מ) שכתב, שאין חובה כלל ועיקר ללכת על קברי אבותיו וקברי הצדיקים פעמים אין ספור, דאף על פי שהאבות והצדיקים מליצי יושר עלינו, אך מכל מקום בסולם הערכים האמיתי אין למעלה יותר מלימוד התורה וקיום המצוות, ומי יחשב חשבון הנסיעה והטורח, ושמירת העיניים והמחשבה וביטול תורה ותפילה במניין, ועוד רבות רעות אשר יפסיד האדם עבור השתטחות על הקברות.

ומרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א סיפר על הגאון מוילנא שנסע ביום הפטירה של אמו להתפלל על קיברה, וכשחזר לביתו בכה ללא הפוגות, וכששאלוהו מדוע הוא בוכה, סיפר להם שכשהגיע לקבר של אמו, ראה את אמו שנמצאת על הקבר והיא שמחה שבנה בא ללמוד שם לעילוי נשמתה. שאלוהו אוהביו: אם כן מדוע הרב בוכה? אמר להם: שאם לא היה הולך ואת זמן הנסיעה היה משקיע יותר בתורה, אמא היתה שמחה עוד יותר ממה שראיתי שהיא שמחה בקבר. ומרן שליט"א העיד על עצמו שהוא לא הולך לבית הקברות גם ביום הזכרה של אביו ואמו.

שולחן ערוך יורה דעה סימן שעא סעיף ה יח אסור לקרב בתוך ארבע אמות (יג) של מת או (יד) של קבר. בד"א, שאין הקבר מסויים במחיצות גבוהות י' טפחים, אבל אם הוא מסויים במחיצות גבוהות עשרה טפחים, או בחריץ עמוק י' טפחים, אין צריך להרחיק ממנו אלא ד' טפחים. יט (ומותר לכהן לעמוד אצל בית שיש בו מת, ומותר ליגע בכותליו, ובלבד שלא יהא שום דבר מאהיל עליו) (תשובת הרשב"א סימן קל"ו).

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן כג סעיף ד הנכנס תוך ד'(4) אמות של מת או תוך ד'(4) אמות של קבר או תוך ד'(4) אמות של בית הקברות דינו כנכנס לתוך בית הקברות:

שולחן ערוך יורה דעה סימן שסז סעיף ג ב לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד' אמות (א) של מת או של קבר וספר תורה בזרועו (ב) ויקרא בו ג או יתפלל, והוא הדין על פה אסור לקרות, אלא אם כן לכבוד המת, כמו שנתבאר. (וע"ל סימן שד"מ סעיף ט"ז).

שולחן ערוך יורה דעה סימן שסז סעיף ד מותר ליכנס לבית הקברות או לתוך ד' אמות של מת או של קבר, והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהא נגרר על הקבר. אבל אם נגרר, אסור משום: לועג לרש (משלי יז, ה) במה דברים אמורים, בימיהם שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמן, ד אבל האידנא שאין אנו לובשין אותו אלא לשם מצוה, אסור, אפי' אינם נגררים. והני מילי כשהציציות מגולים, אבל אם הם מכוסים, מותר.