עושר לצדיקים

אבן עזרא בראשית כה (לד) ויבז עשו גם זאת הבכורה, בעבור שראה שאין לאביו עשר. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו. והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צורכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו לא מכר בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים, מה טעם אמר הביאה לי ציד. ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות? ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך, שהוא אומר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ולמה לא שלחה אליו הון והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר ויגדל האיש (ברא' כו, יג) קודם זקנתו. ועיוורי לב יחשבו כי העושר מעלה(מָעְלָה) גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו, למה חסר השם ממון ליצחק. אולי יודיעונו, למה חסר מאור עיניו. ואל ידחונו בקנה של דרש כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש, כי עמקו מחשבות השם, ואין כח בדעת האדם להבינם. וכן אחרים אמרו, הנה צאן יש לו, כי רבקה אמרה לו לך נא אל הצאן (ברא' כז, ט), ויתכן שנשאר לו מקנה מעט, גם נכון הוא להיות פי' לך נא אל הצאן, אל מקום הצאן שהן נמכרות:  אבן עזרא עושה לעצמו כיסוי תחת? כי נשאר עני כל חייו?

אבן עזרא שמות כב (כד) אם כסף תלוה אם נתן לך השם הון, שתוכל להלוות העני. והזכיר זאת הפרשה, כי העני כמו הגר והיתום והאלמנה. וקרא העניים עמי, כי החסידים לא יבקשו עשר בעולם הזה, והעד אליהו, ואלישע שלא רצה לקבל מנחת נעמן, (מ"ב ה, טז), גם שמואל הרמתי. וטעם עמך שהוא במקום שאתה דר בו. לא תהיה לו כנשה. שישא לך פנים בעבור טובתך. ואמר תשימון כי המלוה והסופר והעדים כולם עוברים:

האם הראב"ע העדיף להתעלם או לא לקרוא את הגמרא, ואת פרשנות "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לפניו, כי זה לא התאים לו?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנב עמוד א אמר רב כהנא: מאי דכתיב +תהלים לג+ כי הוא אמר ויהי - זו אשה, הוא צוה ויעמד - אלו בנים. תנא: אשה חמת מלא צואה, ופיה מלא דם - והכל רצין אחריה. +קהלת יב+ כי הלך האדם אל בית עלמו אמר רבי יצחק: מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו. משל למלך שנכנס הוא ועבדיו לעיר, כשהן נכנסין - כולן בשער אחד נכנסין, כשהן לנין - כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו. ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב +קהלת יא+ כי הילדות והשחרות הבל דברים שאדם עושה בילדותו - משחירים פניו לעת זקנתו.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנב עמוד א +קהלת יב+ כי הלך האדם אל בית עלמו אמר רבי יצחק: מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו. 

מסכת סנהדרין דף צב/א

ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר שנאמר ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים

ואמר ר' אלעזר כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו וא"ר אלעזר כל הנותן פיתו למי שאין בו דעה יסורין באין עליו שנאמר לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו ואין מזור אלא יסורין שנאמר וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו מי שיש לו דעה יתעשר? ומי שאין לו דעה? עני? אם כך: אין לתת צדקה לעניים? שהרי אסור לרחם עליהם שהרי אסור לרחם על מי שאין בו דעה? והאם  מכאן נלמד שכל תלמידי חכמים שאינם עשירים, אין להם דעה?

ואמר ר' אלעזר כל אדם שאין בו דעה לסוף גולה שנאמר לכן גלה עמי מבלי דעת היכן זה הגלות? ומה עם כל אלה שכבר בגלות כמו כל הצדיקים מטעם עצמם אלה החיים ואלה המתים?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף סב עמוד ב אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: שלושה דברים מביאין את האדם לידי עניות, ואלו הן: המשתין מים בפני מטתו ערום, ומזלזל בנטילת ידים, ושאשתו מקללתו בפניו.

שולחן ערוך אורח חיים סימן קנח סעיף ט צריך ליזהר בנט"י(בנטילת ידים), שכל המזלזל בנטילת ידים חייב נידוי, ובא לידי עניות, ונעקר מן העולם.

ספר שבולי הלקט סדר ברכות סימן קלא והזהיר בנטילת ידים סופו מתעשר. דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מייא ויהבו לי מלא חפני טיבותא:

הַזָּהִיר מתעשר והלא זָּהִיר נעשה עני? האם "החרדים" קראו את זה?

רש"י בראשית כט (יא) ויבך - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. דבר אחר לפי שבא בידים ריקניות, אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר לו מה אעשה לציווי של אבא, אמר לו יעקב טול מה שבידי, והעני חשוב כמת:

רש"י שמות ד (יט) כי מתו כל האנשים - מי הם, דתן ואבירם. חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת:

משלי י (כב) בִּרְכַּת יְהֹוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ:

משלי כב (ד) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְהֹוָה עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים:

דברים טו (ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: רש"י אפס כי לא יהיה בך אביון - ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם. אביון דל מעני ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר: ואיך זה יסתדר עם רוב הציבור החרדי? מדוע כל הערים שבהם יש אוכלוסיה חרדית גדולה יותר עניות משאר הערים?

דברים טו (ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: רש"י רק אם שמוע תשמע - אז לא יהיה בך אביון: שמוע תשמע - שמוע קמעא משמיעין אותו הרבה:

ריקאנטי בראשית לח (ח) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה [ברכות ז ע"א] צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע. וכן אמרו ברשעים רשע וטוב לו רשע בן צדיק, רשע ורע לו רשע בן רשע. וכוונתם כי צדיק בן צדיק שהחזיק בצדקתו פעם ראשונה ושנייה. וצדיק בן רשע שהיה רשע ועתה צדיק. ועל כן אמרו רז"ל(רבותינו זכרונם לברכה) שהקב"ה כביכול בוכה על תלמיד חכם שאין לו פת בסלו ועוסק בתורה, כי הוא סובל עונותיו הראשונים ועל כן מזונותיו בצער.

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק לח. תרגום בן זאב (137)

אל תבטח בהון, אין מבטח בו, כעוף השמים הוא פורח אנה ואנה: כדבורה עוקצת לאחד, ולאחר תיתן דבש, כן הון, האחד ישמח בו, ואחר יעצב בו: