על חכמה וכסף

"טובה חוכמה מכסף רב, ויקרה היא מזהב" (דמוקריטוס)    "חמורים מעדיפים שחת על זהב." (הרקליטוס  "התענוגות נותנים סיפוק קצר שממנו לא נשאר דבר." (דמוקריטוס    אם החוכמה עדיפה על כסף וזהב? מדוע בני האדם מחפשים רק כסף וזהב? כי הם רוצים לקנות תענוגות, אבל: התענוג הוא רגעי, לכן כל המחפש את התענוגות, הוא כחמור שמעדיף שחת על דבר שיקר מזהב ומכסף, החוכמה,(יואב הכהן) "מרכבתו המפוארת של הרג'ה מתבלה עם השימוש. גופנו הולך באותה דרך אל האפסיות. אך הידע של חכם עובר לחכם אחר ואינו הולך לאיבוד לעולם." (סידהרתה גאוטמה  הידוע כבּוּדְהָה  משלי ג (יג) אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:(יד) כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ:(טו) יְקָרָה הִיא מפניים מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ:(טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד:(יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם:(יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר: תהלים קיט (סח) טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:(סט) טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ:(ע) טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי:(עא) טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ:(עב) טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף:(עג) יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ:(עד) יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:(עה) יָדַעְתִּי יְהֹוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי:

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עא עמוד א אמר רבי יהושע בן לוי: כסף מטהר ממזרים, שנאמר: וישב מצרף ומטהר כסף.

איוב כח

(יב) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה:(יג) לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים:(יד) תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי:(טו) לֹא יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָהּ:(טז) לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר:(יז) לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז:(יח) רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים:(יט) לֹא יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת כּוּשׁ בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה:   

(כ) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה:(כא) וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה:(כב) אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ:(כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ:(כד) כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה:(כה) לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה:(כו) בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת:(כז) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ:(כח) וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה:

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק לח. תרגום בן זאב (137)

אל תבטח בהון, אין מבטח בו, כעוף השמים הוא פורח אנה ואנה: כדבורה עוקצת לאחד, ולאחר תיתן דבש, כן הון, האחד ישמח בו, ואחר יעצב בו:

איזהו חכם – הלומד מכל אדם,  הדגש על הלומד, כי החכם לעולם לומד והטיפש יודע/חושב שסיים ללמוד!

יום אחד, אבא עשיר לקח את הבן שלו לטיול בכפר. הוא רצה להראות לו כמה בן אדם יכול להיות עני. הם בילו את הזמן בחווה של משפחה ענייה. כשהם חזרו הביתה מהטיול האבא שאל את הבן:
"איך היה הטיול?"
"היה מצוין" ענה הבן.
"ראית באיזה עוני אנשים יכולים לגור?" שאל האבא.
"כן" ענה הבן.
"אז תגיד לי מה למדת מהטיול?" שאל האבא.
ענה הבן:
לנו יש כלב אחד, להם יש ארבעה.
לנו יש בריכה, להם יש נהר.
לנו יש מנורות בלילה, להם יש כוכבים.
אנחנו קונים אוכל, הם מגדלים את שלהם.
לנו יש חומה שתגן עלינו, להם יש חברים.
לנו יש טלוויזיה, הם מבלים את הזמן עם המשפחה.
האבא היה ללא מילים. ואז הבן הוסיף:
"תודה אבא שהראית לי כמה עניים אנחנו".
מוסר ההשכל של הסיפור:
לא רק כסף הופך אותנו לעשירים.
אהבה, חיבה, חברות, משפחה.
זה מה שהופך את החיים שלנו לעשירים.

איזהו עשיר השמח בחלקו!

עושר אינו נמדד במה שיש לך בכיסך, אלא במה שיש לך בראשך!