על אמונה ודת! (אמונה ידיעה למטה) אם האמונה הייתה קלה/פשוטה להבנה, כולם היו מאמינים, אמר מישהו: "כשזה נוגע לאהבה, השכל אילם, הלב עיוור, וההיגיון כלל לא קיים" ואני אומר: "כשזה נוגע לאמונה באל, השכל אילם, הלב עיוור, וההיגיון כלל לא קיים" הרי איך אפשר להאמין, במשהו שמעולם לא ראית, או לא הוכיח את קיומו? אמונה אינה "אמת מוחלטת" היא אפילו לא "אמת מחוייבת" היא אמת על תנאי, עד שיוכח שזו אמת מוחלטת ללא תנאי, הרי אם אתה מאמין במשהו קיים, או שהוא אמת מוחלטת? הרי אין זו אמונה אלא ידיעה,
"הוכחת" אלוהים נוגדת את האמונה!
אמון הוא: מערכת היחסים שלנו, עם הלא נודע...!
הוכחה: כמה גדול הייקום? אינסופי,
איך אתה יודע? אני יודע מפני שכל המידע מצביע על כך,
אבל זה לא הוכח עדיין? לא,
לא ראית את זה? איך אתה יודע בוודאות?
אני לא יודע, אני פשוט מאמין,
בעברית ישראלית האמונה, במובנה הרחב, היא שם למצב פסיכולוגי בו אדם חש כי טענה או הנחה כלשהי היא נכונה, או תיאור של טענה שלגביה קיימת תחושת נכונות. במובנה המצומצם, אמונה מתייחסת רק לעניינים שאינם טריוויאליים ועשויה להיות מחלוקת לגבי הוכחתן בעוד תחושת נכונות של עניינים שאינם כאלו מכונה דווקא ידיעה, מובן עוד יותר מצומצם של אמונה, אך מאוד נפוץ, הוא תחושת נכונות של עניינים שכלל אינם ניתנים להוכחה לוגית או אמפירית, גם לדעת המאמין. ישנן דעות שונות בשאלה אילו תחושות הן אמונות בלבד ואילו מהוות ידיעה. (ויקפדיה)
בליז פאסקאל (1623- 1662 הוגה דעות ומדען צרפתי)
ההימור: אי אפשר להוכיח את מציאותו של האלוהים. אלוהים אינו רוצה שיהא אפשר להוכיח את מציאותו, הוא רוצה בהעזה שבאמונה, ההעזה באה בחיי היום יום לידי ביטוי בהתערבות, בהימור, אני מביע את בטחוני באיזה דבר בכך שאני מתערב, (שמואל הוגו ברגמן תולדות הפילוסופיה החדשה מניקולאס קוזאנוס עד תקופת ההשכלה (מוסד ביאליק ירושלים) עמ' 202 203)
"צירופי מקרים, זו דרכו של האלוהים, להישאר אנונימי" אלברט איינשטיין
לבני האדם האמונה באלוהים אשר איננו יכולים לתפוס בחושינו אינה דבר הגיוני, לכן האמונה באלוהים היא דבר לא הגיוני, אבל, זהו בעצם כל הרעיון שבאמונה, הרי מה החכמה להאמין בדבר אשר אנו יכולים לתפוס בחושינו, ובליז פסקאל הגדיר את רעיון האמונה בצורה הטובה ביותר. הרי: אם האמונה הייתה קלה/פשוטה להבנה, כולם היו מאמינים,
לאחר שהבנו שהאמונה באלוהים היא דבר שמעבר להגיון, אין זה אומר שכל דבר הבל אשר אינו הגיוני, אשר נאמר כביכול בשם האלוהים ע"י כל ארחי פרחי הנקרא: רב, חכם, גאון, אדמו"ר או בבא, צריכים להתקבל גם אם אין בהם הגיון, האמונה באלוהים רק היא מותרת כ"לא הגיונית", כל שאר הדברים הנאמרים בשם האלוהים יהיו הגיוניים, הרי מחויב שדבר האלוהים יהיה הגיוני, תהלים ט (יז) נוֹדַע יְהֹוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה:
וזאת משום: שאם דברי האלוהים אינם הגיוניים, הרי גם האלוהים עצמו אינו הגיוני, ולכן הוא מתבטל, מפני שאם מצוותיו וחוקיו של האלוהים אינם הגיוניים, אין טעם בו עצמו, אבל גם אם לא הצלחת להבין מה ההיגיון העומד אחרי דבר האלוהים, אין זה אומר שאין אלוהים, חפש עד שתמצא, מפני שהיגיון בדבר האלוהים, הוא מחויב! לא נעלו חז"ל שערי העיון כפי שמדמים הסכלים והבטלנים, (מורה נבוכים עמ' עב) יש לבקש, לכל תכלית, תכלית, עד שנגיע אל רצון הבורא, או חוכמתו, (מורה נבוכים עמ' קפב)
"האמן ותבין. אמונה קודמת לתבונה" אוגוסטינוס מהיפו
"את האמונה, כמו את האהבה, לא ניתן לכפות" ארתור שופנהאואר , פילוסוף גרמני.
"כמו שהניסיון לכפות אהבה יוצר שנאה, הניסיון לכפות דת יוצר כפירה" ארתור שופנהאואר
האמת אינו נעשה יותר אמת אם יסכימו עליו כל העולם, ואין אמיתתו נגרעת אם כל העולם יעמדו נגדו, (מורה נבוכים עמ' שטז)
כל אדם מטבעו שואף למדעים וידיעת המושכלות, אבל רוצה שילמדוהו על רגל אחת ללא יגיעה, (מורה נבוכים עמ' עה)
"הצורך בסימן(נס,אות) הוא לחסרי האמונה"
"הפיזיקאי האמריקני זוכה פרס נובל סטיבן ויינברג אמר: "הדת היא עלבון לכבוד העצמי האנושי. איתה או בלעדיה, תמיד יהיו אנשים טובים שיעשו מעשים טובים, ואנשים רעים שיעשו מעשים רעים, אבל כדי שאנשים טובים יעשו מעשים רעים, לכך יש צורך בדת". בלז פסקל(המתמטיקאי ההוא מן ההימור) אמר משהו דומה: "אנשים אף פעם לא עושים רע במידה כזו של שלמות ושמחה כפי שהם עושים זאת מתוך שיכנוע דתי" (האם יש אלוהים? עמ' 354)
"האמונה באמת מתחילה מכך שאנו מטילים ספק בכל אותן אמיתות שבהן האמנו אי פעם" פרידריך ניטשה
"אמונה עיוורת בסמכות, היא האויב הגדול ביותר של האמת"
על ה"מאמין" ואינו מקיים,
הרבה יותר קל להלחם על "עקרונותיך" מאשר לחיות על פיהם. לכן: אל תנסה לשכנע אחרים, כשאתה עוד לא השתכנעת,
"הייתי מתבייש -אומר סנטיאנה- להודות בהשקפות שמחוץ לוויכוחים אינני מאמין בהן" "ונראה לי לאי יושר ולמורך לב ללחום בתוך צבעים אחרים מאלה שאני חי בהם" "הייתי מתבייש להחזיק בדעות, אשר בעת שאיני מתווכח עליהן, איני מאמין בהן, הייתי חושב לי לחרפה ללחום תחת דגל אחר, אשר תחתיו אני חי"(סנטיאנה גורג'(פילוסוף אמריקאי) אמר הנביא: חבקוק א (ד) עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל: ובפשטות: מה אתה מגן על משהו שאינך מקיים?
"כל מי שאינו חי לפי אמונתו בעצם אינו מאמין בה" (טולסטוי – דר' חיים שפירא)
דת מבוססת על אמונה, לא ידע, כל אדם חושב, כנראה, מותקף לעיתים ספק דתי, (אלברט איינשטיין)
"האמונה באמת מתחילה מכך שאנו מטילים ספק בכל אותן אמיתות שבהן האמנו אי פעם" פרידריך ניטשה "אמונה עיוורת בסמכות, היא האויב הגדול ביותר של האמת"
ולסיום:
"אלוהים אינו זקוק להתקיים; המציאות זקוקה לאלוהים"אמיל שארטייה
אלוהים אינו זקוק לנו לקיומו, אנו זקוקים לאלוהים לקיומנו.(יואב הכהן) רמב"ם יד החזקה (כתב יד תימני) - הלכות יסודי התורה פרק א הלכה (א) יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא, וכל הנמצאין משמיים וארץ ומה שביניהן לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאין מלבדו מצויין, הוא לבדו יהיה מצוי ולא ייבטל הוא לביטולן, שכל הנמצאין צריכין לו; והוא ברוך הוא אינו צריך להן, ולא לאחד מהן: אינך עושה טובה לאלוהים אם אתה מאמין בו או לא, אתה צריך לו לקיומך, הוא אינו צריך לך לקיומו,
ספר האמונות והדעות מאמר א אמר יהודה בן שאול, אמר מחבר הספר, הקדמת המאמר הזה, כי כל מעיין בו הוא דורש דבר שלא נפל עליו ראות העין, ולא השיגוהו החושים. אך הוא משתדל לקיים אותו מדרך הבאת הראיות מן המושכל. והוא איך היו הדברים לפנינו. ועיקר הדבר שהוא דרוש דק למאד, לא ישיגהו החוש, והוא משתדל להשיגו במחשבה. וכיון שהענין המבוקש כן, היתה כוונת מבקשו, שימצאהו כאשר ימצאנו, על הצורה אשר בקש למצאו בה, אין ראוי להרחיקו ולא שיתעסק למצאו בצורה אחרת. וידיעת איך היו הדברים לפנינו, הוא דבר שלא ראה אותו אחד מן המדברים, אבל כלנו מכוונים להגיע בשכלנו אל דבר רחוק ועמוק מחושינו, וכאשר אמר החכם בזה (קהלת ז' כ"ד) רחוק מה שהיה ועמוק עמוק וגו'. וכאשר יצא לנו כי הדברים חודשו לא מדבר, וחושינו לא נפלו על דבר כזה, אין ראוי לנו להתרחק ממנו ולמהר לומר איך נודה בדבר שלא ראינו כמוהו, אך תנוח דעתנו עליו ונשמח בו, כיון שהגענו אל מה שבקשנו. והוצרכתי להקדים ההקדמה הזאת, שלא יקוה הקורא בספר הזה שאמציאנו דבר לא מדבר בראות עין, והקדמתי לו כי אלו היה זה אפשר, לא היה צריך לראיה, ולא לעיון, ולא להוציא דבר מתוך דבר. ועוד כי היינו אנחנו ושאר בני אדם שוים במציאותו, ולא היינו חולקים בדבר מעניניו. אבל הצטרכנו אל עיון שיגלה אותו לנו, ולראיה שתבארהו לנו, מפני שלא היה נראה ולא מוחש. ולא אנחנו בלבד הסכמנו עם נפשנו על הודאת דבר שלא ראינו כמוהו בתחלה, אך כל המעיינים והמביאים ראיות, הסכימו עם נפשם על כזה. כי אנשי הקדמות הם משתדלים לקיים דבר שאין לו תחלה ולא סוף, ולא נפלו חושיהם על דבר שחשו אותו והשיגוהו שאין לו תחלה ולא סוף; אבל הם משתדלים להשיג את זה בשכלם. ובעלי השניים משתדלים לקיים שני שרשים זה הפך זה מתפרדים נמזגו והיה העולם. והם לא ראו שני דברים זה הפך זה נפרדים, ולא איך נמזגו ונתערבו. אך הם משתדלים להביא ראיה על זה בדרך השכל. ובעלי החמר הקדמון הם מכוונים לקיימו היולי, דבר שאין בו חום ולא קור, ולא לחות ולא יובש, נהפך בכח מהכחות, והיו בו אלה הארבעה. והם לא השיגו דבר אין בו אחד מן הארבעה, ולא איך יהפך ויתחדשו בו הארבעה. אבל כוונתם לעמוד עליו מדרך הקשת השכל וכן כל שאר הדעות, כאשר אני עתיד לבאר. וכיון שהדבר כן כבר הסכים הכל עם נפשו על הודאת דבר בתחלה לא נפל עליו ראות עין. ואתה המבקש, ירחמך האל! כאשר יצא לך ממאמרנו כמו זה, והוא היות דבר לא מדבר, אל תמהר להרחיקו, כי כמו זה בקשת מתחלת בקשתך, וכל מבקש זולתך כן בקש. אך שמע והתבונן כי ראיותיך חזקות מראיותיהם, ויש לך טענות שתשיב בהם על כל כת מהם, ואחר זה שאתה יש לך יתרון עליהם באותות ובמופתים שהתקיימו לך, החזק באלה השלשה דברים בכל שער מהספר הזה, והם, שראיתך יותר חזקה, ושיש לך תשובות על מי שחולק עליך, ואותות נביאיך מהיתרון.
אמונה
"אמונה שלא לשמה": היא אמצעי לגאולת האדם, האדם מקווה לקבל שכר תמורת עבודת האלוהים, ועונש בעבור הימנעות מעבודה זו, האמונה הזו פועלת מלעלה למטה: האל למען האדם.
"אמונה לשמה": היא תכלית האדם, כלומר אין האדם מצפה למאומה בתמורת לעבודת אלוהים – שכרו הוא עבודת אלוהים עצמה, ועונשו הוא היותו מנותק מאלוהים. האמונה הזו מכוונת מלמטה כלפי מעלה – האדם למען עבודת אלוהים, (דר' חיים שפירא –קהלת- הפילוסוף המקראי עמ' 235)
אמונה ידיעה
שמות יז (א) וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָֹה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם:(ב) וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהוָֹה:(ג) וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל משֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא:(ד) וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְהוָֹה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי:(ה) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ:(ו) הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן משֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:(ז) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהוָֹה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהוָֹה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:
במדבר כ (א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:(ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָֹה:(ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהֹוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ:(ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:(ו) וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָֹה אֲלֵיהֶם:(ז) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:(ט) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהוָֹה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ:(י) וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: (יא) וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:(יב) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:
ישעיהו מא (יד) אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם יְהוָֹה וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:(טו) הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים:(טז) תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל ביְהוָֹה בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל:(יז) הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי יְהוָֹה אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם:(יח) אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם:(יט) אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו:(כ) לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו כִּי יַד יְהוָֹה עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ:
