יהודי מצא? ילד גוי?

רמב"ם הלכות עבדים פרק ח הלכה (כ) ישראל שתקף בגוי קטן או מצא תינוק גוי והטבילו לשם גר הרי זה גר, לשם עבד הרי זה עבד, לשם בן חורין הרי זה בן חורין:

משנה מסכת מכשירין פרק ב משנה (ה) עיר שישראל ונכרים דרים בה והיה בה מרחץ מרחצת בשבת אם רוב נכרים רוחץ מיד ואם רוב ישראל ימתין כדי שיחמו החמין מחצה למחצה ימתין כדי שיחמו החמין ר' יהודה אומר באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ בה מיד: משנה (ו) מצא בה ירק נמכר אם רוב עכו"ם לוקח מיד ואם רוב ישראל ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב מחצה למחצה ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב ואם יש בו רשות לוקח מיד: משנה (ז) מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם, ואם רוב ישראל ישראל, מחצה למחצה ישראל רבי יהודה אומר הולכין אחר רוב המשליכין: מה פירוש מצא? האם יש ילדים זרוקים ברחובות? ומה עניין רוב עכו"ם או רוב ישראל, האם מדובר כאן על ילד הקטן משמונה ימים? הרי אם הוא מישראל, הוא כבר נימול אחרי שמונה ימים?

גזרת היתומים

בתולדות עם ישראל מוכרת התופעה של חטיפת ילדים יהודים כדי להרחיקם מצור מחצבתם, לא מדובר בתופעה של העת החדשה בלבד אלא בסוגיה קשה שכבר נדונה בגמרא, המושג "תינוק שנשבה" מופיע במסכת שבת סח ע"ב, ומוסב לילדים יהודים שנשבו או נלקחו ממשפחותיהם, הגמרא נוקטת לשון "תינוק שנשבה בנוכרים" ואילו היום נהוג להשתמש בביטוי "תינוק שנשבה בגויים"

כאמור בעת החדשה ידוע על מקרים רבים של חטיפת ילדים יהודים לשם המרת דתם, לדוגמא יהודי תימן אשר במשך דורות רבים הצליחו לשמור בקפדנות על מצוות היהדות למרות מצבם החברתי והפוליטי הנחות, נאלצו להתמודד עם תקנה קשה ואכזרית, "גזרת היתומים"(הגזרה התגבשה במאה ה-18 ע"פ התפיסה המוסלמית-זיידית וחודשה בשנות ה-20 של המאה 20, התקנה הקשה נאכפה בעיקר במרכז תימן והייתה אחד הגורמים שהאיצו ביהודים לצאת את תימן ולעלות לארץ ישראל)  גזרה מוסלמית זו קבעה, שעל המדינה לקחת לחסותה כל קטין יהודי יתום, ולחנך אותו כמוסלמי. בתגובה נהגו היהודים להשיא את יתומיהם בגיל צעיר ועל ידי זה להוכיח את בגרותם ולמנוע את התאסלמותם.

חטיפת ילדים יהודים והטבלתם לנצרות קשורה קשר הדוק לכנסיה הקתולית,

אוניברסיטת בר אילן דף שבועי מס' 839 פרשת וישב תש"ע – פרשת חטיפתו של אדגרדו מורטרה- דר' דב לויטן. החוג המשולב למדעי החברה והמכללה האקדמית אשקלון, כאשר רואים את ההלכה בהרמב"ם, אפשר להבין מאין הגיעה הוראה זו הנקראת "גזרת היתומים", שהרי האלוהים משלם לאדם כפועלו, מכאן אפשר ללמוד "יש אלוהים" וכאשר אתה חושב שהעולם נוצר רק בשבילך, ואתה כותב "תושב"ע" הנוגדת את תורת האלוהים אשר נתן למשה, אל תתפלא כאשר הכול יחזור אליך וקשה יותר, כי אתה חי אצלם, ולא הם חיים אצלך,

ואם מצא ילד יהודי ברחוב? בעיר שכולה מחללי שבת בפרהסיה, והילד לא הולך עם ציצית, והילד בלי כיפה, וכששאל את הילד אמר לו הילד שאבא נוסע בשבת, ומדליק אש, ועושה מנגל בשכונה לעיני כולם, האם אפשר לקחת אותו גם, ולקיים הלכה זו? הרי לפי ההלכות הבאות, מחלל שבת בפרהסיה כגוי?

רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה (טו) השבת ועבודה זרה - כל אחת מהן, שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה; והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו, לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצוות, הרי הוא בכלל רשעי ישראל; אבל מחלל שבת בפרהסיה, הרי הוא כעובד עבודה זרה - ושניהם כגויים, לכל דבריהם: אדם המחלל שבת? נחשב לגוי?

רמב"ם הלכות עירובין פרק ב הלכה (טז) ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיה, או שהוא עובד עבודה זרה - הרי הוא כגוי לכל דבריו; ואין מערבין עימו, ואינו מבטל - אלא שוכרין ממנו כגוי. אבל אם היה מן המינים שאין עובדין עבודה זרה, ואין מחללין שבת, כגון צדוקיין ובייתוסיין וכל הכופרים בתורה שבעל פה - כללו של דבר, כל מי שאינו מודה במצות עירוב - אין מערבין עימו, לפי שאינו מודה בעירוב, ואין שוכרין ממנו, לפי שאינו כגוי; אבל מבטל הוא רשותו לישראל הכשר, וזו היא תקנתו. וכן אם היה ישראל אחד כשר, וזה הצדוקי בחצר - הרי זה אוסר עליו, עד שיבטל לו:

מסכת עירובין דף סט/א יהודה נשיאה כסייה אמר כגון זה מבטל רשות לר' יהודה אמר רב הונא איזהו ישראל מומר זה המחלל שבתות בפרהסיא א"ל רב נחמן כמאן אי כר"מ דאמר חשוד לדבר א' חשוד לכל התורה כולה אפ'ילו בא'חד מכל איסורין שבתורה נמי אי כרבנן האמרי חשוד לדבר א' לא הוי חשוד לכל התורה כולה

במדבר לא (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהֹוָה בְּמִדְיָן:(ד) אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא:(ה) וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא:(ו) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ:(ז) וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:(ח) וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב:(ט) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ:(י) וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ:(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:(יב) וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:(יג) וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:(יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה:(טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה:(טז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהֹוָה עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהֹוָה:(יז) וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ:(יח) וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם: מדוע הורגים את הזכרים הקטנים, ואת הנקבות הקטנות לא? הרי לפי הלכה האישה היא הקובעת מי הוא יהודי? או שאולי רוצה משה שנלמד שאי אפשר להכשיר גוי, אפילו קטן, אבל אישה כן? ואיך מסתדרת ההלכה הבאה עם הסיפור של מלחמת מדין? רמב"ם הלכות עבדים פרק ח הלכה (כ) ישראל שתקף בגוי קטן או מצא תינוק גוי והטבילו לשם גר הרי זה גר, לשם עבד הרי זה עבד, לשם בן חורין הרי זה בן חורין: האם משה אינו יודע את ההלכה הזו? הרי משה שולח להרוג את כל הזכרים הקטנים?

שולחן ערוך אורח חיים סימן שפה סעיף ג  ב ישראל (ג) מומר לעבודת אלילים * (ד) או לחלל שבתות בפרהסיא, * אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן, (ה) הרי הוא כעכו"ם. ואם אינו מחלל (ו) אלא בצינעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל ומבטל רשות. ואם ישראל המחלל שבת בפרהסיא הוא כעכו"ם? איך עושים איתם עסקים?

שולחן ערוך יורה דעה סימן ב סעיף ה טז מומר (ו) להכעיס, אפי'לו (ז) לדבר אחד, או שהוא יז מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת (ח) בפרהסיא, או שהוא מומר לכל התורה, אפילו חוץ משתים אלו, דינו כעובד כוכבים. (ר' ירוחם). הגה: ומי שאינו חושש בשחיטה ואוכל נבלות בלא תיאבון אף על פי שאינו עושה להכעיס, דינו כמומר להכעיס, (כך העלה הב"י מדברי הרא"ש).

תהלים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:

איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה:

משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

מסכת אבות פרק ב משנה [ד] הוא(רבן גמליאל בנו של רב יהודה הנשיא) היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

רד"ק ישעיהו ג (כד) נקפה- יהיה הבשר נגוע ומכה שלא יוכלו לחגור עליו, כמו ואחרי עורי נקפו זאת, ובדברי רז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו.