ספר האגדה ומהותה פרק אמונת חכמים ובקורת (עמ 17 - 18) (המחבר אברהם קורמן)

מי לנו גדול מפנחס בן אליעזר בן אהרון הכהן שהקב"ה העיד עליו,  במדבר כה (יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: אולם הבה נשמע מה סיפרו חז"ל על התקרית שבינו לבין יפתח, יפתח נדר נדר מוזר ונמהר שאם ינצח במלחמתו עם בני עמון יקריב לעולה את היוצא ראשון מפתח ביתו לקראתו בשובו מן המלחמה, והנה בתו יצאה ראשונה לקראתו בשובו הביתה, הוא לא שש בלשון המעטה להקריב את בתו לקרבן, אך יחד עם זאת לא היה יכול להשתחרר מן הנדר שנדר בנוכחות אנשיו, ברם אנו יודעים היטב שכמעט כל נדר ניתן להפר או להתיר, וביחוד כאשר מדובר בנדר מוטעה כזה, שלא עלה על דעתו שבמקום כבשיו שחשב לראות תחילה בחצר ביתו יתקל ראשונה בבתו,  אולם על הנודר לפנות אל חכם שיתיר את נדרו, בימים ההם הכהנים הם אשר היו החכמים, כי רק להם שחיו על התרומות ומעשרות היה זמן פנוי ללמוד, היתר עבדו קשה מזריחת החמה ועד שקיעתה כדי להתפרנס, לפי המסורת פנחס היה עדין חי וברור שהוא נחשב לכהן ולחכם החשוב ביותר,   ההגיון מחייב שיפתח כראש המדינה יפנה בכל בעיה לראש הכהנים ולא לזוטרים, יועצי יפתח יעצו לו לנסות להתיר את נדרו,   אולם כאן התבררה בעיה של כבוד, האם יפתח כראש המדינה, ילך אל פנחס הכהן הגדול? או שפנחס חייב בכבודו וילך אליו?  בשל ויכוח זה שילמה בתו את המחיר היקר ביותר,  אגב ריש לקיש סבר שיפתח לא נזקק כלל להיתר,  כי זה נדר מוטעה, ואף בהקדש דמים לא היה חייב, רבי יוחנן סבר שהנדר חייב אותו אך אפשר להתירו, החכמים שאלו ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו? על זה באה התשובה, פנחס אמר: "הוא צריך לי ואני אלך אצלו", ולפי נוסח אחר "אני כהן גדול בן כהן גדול בן בנו של אהרון הכהן אלך אצל עם הארץ", ויפתח אמר: "אני ראש קציני ישראל ואני הולך אצל פנחס",  בין דין לדין אבדה הנערה ההיא ... ושניהם נענשו בדמיה של הנערה, יפתח מת בנשילת איברים בכל מקום שהיה הולך בו היה אבר נושל הימנו והיו קוברים אותו שם הדא הוא דכתיב שופטים יב (ז) וַיִּשְׁפֹּט יִפְתָּח אֶת יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ שָׁנִים וַיָּמָת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד: פנחס ניטלה ממנו רוח הקדש הדא הוא דכתיב .. (בראשית רבה ס ג)