בראשית לב (ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י גרתי - לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך שהרי לא נתקיימה בי. ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: איך "גרתי בגימטריא תרי"ג"? הרי גִּימַטְרִיָיה היא הערך המספרי של האותיות, וכאן זה פשוט היפוך אותיות,
גִּימַטְרִיָיה: היא שיטת מספור על פי אותיות. הגימטרייה מבוססת על חשבון אותיות לפי ערכיהן. לכל אות יש ערך מספרי שונה, ובצירוף אותיות, מילים ומשפטים, מתקבלת תוצאה מספרית מסוימת.
המילה "גִּימַטְרִיָיה" באה מיוונית, ופירושה: גמא-טרייה = גמא – האות השלישית בא"ב היווני: טרייה – המספר 3 ביוונית.
יש המייחסים למילים בעלות ערך מספרי זהה משמעות מיסטית, ויש הרואים בכך שעשוע. חז"ל מצאו בגימטרייה אסמכתא ומקור לדרשות ופירושים בפסוקי התנ"ך על פי הערך המספרי של המילים.
על גימטרייה
מספר האגדה ומהותה שכתב אברהם קורמן
רש"י בפרושו לתורה אומר "וזכרתם את כל מצוות ה'" שמנין גימטרייה של ציצית שש מאות ושמונה חוטים וחמישה קשרים הרי תרי"ג, הרמב"ן הקשה על זה, הרי כפי ש"ציצת" כתוב בתורה הגימטרייה היא רק 590, שנית לפי התורה אין כל צורך בשמונה חוטים, לפי בית הלל די בשלושה חוטים מן התורה, אין כל צורך בחמישה קשרים אלא די בשנים, א"כ כיצד אפשר להגיד ש"ציצת" בגימטרייה תרי"ג?
בקשר לגימטריות "השעשוע הוא לפעמים "תורה" אך התורה אינה שעשוע" (האגדה ומהותה עמ' 92)
כשם שאסור לחלל קדש כך אסור לקדש חולין בשניהם יש משום עיוות המציאות, אולם לפעמים השעשוע עלול להפוך למסוכן, אסור בתכלית האיסור כפי שר' יהודה בולאט אמר ליצור גימטריות ולהיעזר בהן כהוכחות וסימוכין לאמת, הנוצרים והמוסלמים ניצלו גם שיטה זו לתועלתם, האם בשל כך הופכת דתם לאמיתית? אוהבי גימטריות גורמים לפעמים מתוך כוונות טובות בעיות חמורות, מישהו חישב ומצא ש"לא ניגע לריק" שבתפילת עלינו הכוונה לישו כי הגרסה הנכונה היא "וריק", מה עשו הנוצרים בעזרת משומדים הם הכריזו כי "יקרו" בגימטרייה כשמו של ישו,
"מומחים" לגימטריות .... כמובן שהם יודעים גם לקבוע מראש על פי גימטריות איזה מספרים יעלו בגורל, לעצמם אינם מסוגלים לעזור.... אבל לאחרים יש להם מידע בדוק ומנוסה, כמו לכל רופאי האליל ולמרבה הפלא בסוף המאה עשרים יש עדין הרבה המאמנים בהבלים אלה, (האגדה ומהותה עמ 105 106)
אותיות כתחליף למספרים (האגדה ומהותה עמ 79 )
גימטרייה במובן של ערך מספרי בהחלפת אותיות לערך מספרי, התחילו האשורים הקדמונים או עם אחר שבסביבתם, גימטרייה כזו מוזכרת לראשונה בכתובת של סרגון ה-2 (707 -727 לפנה"ס) עליה מסופר שהמלך בנה את חומת חורסאבד באורך של 16383 אמה, כערך מספרי של אותיות שמו, מדובר בתקופת הבית הראשון בנביאים ובכתובים שהועלו על הכתב, לאחר מכן אין שום זכר לערך מספרי של אותיות, תמיד מוזכרים המספרים במילים ולא באותיות, רק כעבור 900 שנה אנו מוצאים אצל התנאים שנעזרו באותיות כתחליף למספרים,
לא יתכן שהאותיות העבריות במהותן מסמלות מספרים בבל הקדומה ספרו עד 60,
באירופה נוהגים עד ימינו לספור בצים על בסיס 60 (אולי כשריד מחישוב עתיק זה) ל 70 קראו 60 + 10 וכן הלאה,
בצרפת ידעו לספור עד 20 לכן בצרפתית אין שמות על מספרים גדולים, על 80 הם אומרים 4 פעמים 20, אנשים מבטאים זאת במהירות מתוך הרגל מבלי לתת לעצמם דו"ח עד כמה שזה פרימיטיבי, בעברית ישנם שמות עד עשרת אלפים,
ואילו בשימוש באותיות ניתן להגיע רק ל- 400 אין כל סיבה מדוע ייחשב "כ" ל-20 ולא כ-11 כבא בתור לאחר "י" שהיא 10 וכן הלאה,
ויקרא י (יא) וּלְהוֹרת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה אֲלֵיהֶם בְּיַד-משֶׁה: בעל הטורים ולהורות, אותיות ולתורה, אליהם, בגימטריא זה ההלכה,
86 ====== 65
ביד משה, בגימטריא היא המקרא:
361=============== 346 בהנחה שנקבל את דבר ההבל שיש גימטריה ביהדוות הרי המספרים לא נכונים
בראשית יד (יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:רש"י חניכיו - חנכו כתיב זה אליעזר שחנכו למצות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן (משלי כב ו) חנוך לנער, (במדבר ז יא) חנכת המזבח, (תהלים ל א) חנכת הבית ובלע"ז קורין לו איניציי"ר [לחנוך]: רש"י משנה את הכתוב? הרי כתוב "חֲנִיכָיו" ברבים, אם כך: איך הפך ל"שחנכו" ביחיד? מדוע מתעלם רש"י מהמילים "יְלִידֵי בֵיתוֹ"? הרי זה כתוב ברבים, או שגם כאן צריך להיות יליד ביתו ביחיד? איך שלוש מאות שמונה עשר, הופכים לאיש אחד = אליעזר? הרי אם רצה הכתוב לספר לנו על עזרתו של האלוהים לאברהם במלחמה זו, עדיף היה לכותב התורה לספר על אברהם ואליעזר בלבד, ולא לספר לנו שיש יותר אנשים? הרי כך היה נראה "נס" גדול יותר שעשה האלוהים לאברהם? האם זה שניצח אברהם את ארבעת המלכים וצבאם, עם 318 אנשים שאינם לוחמים מיומנים, אינו נס מספיק גדול? ובהנחה שרצה כותב התורה להסתיר את "הנס" שהמציא רש"י, או איזה שהוא "סוד" נסתר מי אישר לרש"י לגלות אותו? הרי נאמר בדברים כט (כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: ובמשלי יא (יג) הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר: משלי כ (יט) גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב:
ואיך מסתדר פירושו הבא של האבן עזרא עם פירושו של רש"י?
אבן עזרא בראשית יד (יד) חניכיו שחנכם פעמים רבות במלחמה, ואם לא נזכר, וחשבון אותיות אליעזר דרך דרש, כי אין הכתוב מדבר בגימטריא, כי יכול הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע, רק השם כמשמעו: האם האבן עזרא ורש"י לא קיבלו את אותה "מסורת" "תושב"ע" לגבי אליעזר? מדוע האבן עזרא מזהיר מפני הגימטרייה?
ויקרא י (א) וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָֹה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם:(ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָֹה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָֹה: בעל הטורים אשר לא צוה, אין לומר לא צוה להביא אש זרה וגם לא צוה שלא להביא אלא פירושו אשר צווי של "לא" צוה אותם, וכן לכל צבא השמים אשר לא צויתי (דברים יז; ג): מה הוא רוצה לומר? ותצא אש מלפני ה', בגימטריא יצאה מקדש הקדשים, ותאכל, בגימטריא זה שני חוטין; כמין שני חוטין של אש שנכנסו בחוטמיהם, ותאכל אותם, אותם בגימטריא זה הנפש, אותם מלא וי"ו שחטא בששה דברים, אש זרה, הורו בפני רבם, שתויי יין, בנים לא היו להם, נתנו עיניהם בפרנסות, לא נטלו עצה: בעל הטורים מצא רעיון יותר טוב לגרסת פירוש משלו, הוא אסף פירושים של כמה פרשנים, חיבר את של כולם, הוסיף משלו והנה נפטרה הבעיה. יש לו פירוש "מעולה",
