"כאילו"? בא על זוֹנָה?
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ד עמוד ב זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: כל האוכל לחם בלא נטילת ידים - כאילו בא על אשה זונה, שנאמר: +משלי ו+ כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. אמר רבא: האי בעד אשה זונה עד ככר לחם, בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל הבא על אשה זונה - לסוף מבקש ככר לחם. א"ר זריקא אמר ר"א: כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם.
מה פירוש "כאילו בא על אשה זונה"? האם יש איסור או בעיה כל שהיא ללכת לְזוֹנָה?
ובהנחה ויש איסור, אם כך: מדוע מתירה זאת הגמרא?
אם יש איסור ללכת לְזוֹנָה? או איסור של זרע לבטלה? מדוע יש היתר בגמרא? ללכת לְזוֹנָה?
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א רבי אילעאי אומר: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. מה עניין "יִצְרוֹ מתגבר עליו"? הרי אין היתר לחלל שבת אם "יִצְרוֹ מתגבר עליו" ובא לו לעשן נרגילה בשבת? או אם "יִצְרוֹ מתגבר עליו" ביום כיפור, ובא לו לאכול, או לעשן סמים? הרי אפילו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אמרו: שהיצר הרע של האדם, "שווה מידה" לחוסנו של האדם מבחינת האמונה, אם כך: לעולם אדם יכול לנצח את יִצְרוֹ, כי שניהם שווה כוחות? הרי לעולם יישאר האדם ב"תיקו" עם היצר הרע, אבל תמיד לאדם צריך להיות מעט יתרון על היצר, הרי אם לא? לא יוכל האדם לנצח את היצר? הרי האלוהים לא נתן לנו יצר אשר לא נוכל לנצחו, וזאת מאחר שלא יוכל האלוהים לשפוט את האדם, מדוע לא הצליח האדם לנצח את ייצרו? אם ייצרו חזק ממנו ברמה כזו שאינו יכול לנצחו?
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד א והאמר רבי אלעא הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא! - לא קשיא:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. איני? והתניא: כל שלא חס על כבוד קונו - ראוי לו שלא בא לעולם; מי שלא משתלט על יצרו? הרי אינו נחשב ל"חס על כבוד קונו"? הרי ה"יצר הרע" שווה בכוחו לכוחו של האדם, הרי שבכוחו של האדם לנצחו? הרי לא ניתנה לאדם מצווה שאינו יכול לבצעה? ואם נכון מה שאומר הזוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת צו דף כט עמוד (ב) יראה אדם עצמו כאלו כל העולם כלו תלוי בו ויכוין בנפשיה וברוחיה ובנשמתיה למעבד לון קרבנין עם כל בני עלמא וקודשא בריך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה, אם כך: הרי כאשר אדם אינו משתלט/מתגבר על ייצרו כאילו החריב עולם? ומה עם שאר היצרים שאיננו יכולים לעמוד בהם? אולי יתירו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" גם רצח? אולי יתירו גניבה וגזל? הרי יכול להיות ש"אין אדם מתגבר על ייצרו"? הרי הרעיון במצוות התורה הוא: התגברות האדם על ייצרו.
איך מסתדרים הפס' הבאים?
בראשית לח (יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה:(יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ:(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה:(טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ:(טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי:(יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ:(יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ: יהודה אב של שבט בישראל הלך לְזוֹנָה?
שופטים יא (א) וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח: האם גלעד אביו של שופט ישראל הלך לְזוֹנָה? שופט ישראל הוא בן של זוֹנָה?
שופטים טז (א) וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: האם מותר לשופט ישראל ללכת לְזוֹנָה? וגויה?
הושע א (א) דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: (ב) תְּחִלַּת דִּבֶּר יְהֹוָה בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה:(ג) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן: האם האלוהים מתיר או מצווה לנביא בישראל לשאת זוֹנָה?
