יהושע וברית המילה, יהושע מל את עם ישראל בדיבור? לא ממש עם סכין?

יהושע ה (ב) בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵֹה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: רש"י חרבות צורים - כתרגומו: אזמלון חריפין, וכן (תהלים פט מד): אף תשיב צור חרבו, כשהחריפות נהפך לצדדין ואינו חותך יפה, וכן (ישעיהו נד יז): כל כלי יוצר עליך. שנית - שמלו כבר בליל יציאתם ממצרים קהל גדול יחד, וזו פעם שנית, שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, ולא היה להם יום נוח למול, כמו ששנינו ביבמות (עא ב). ורבותינו אמרו (שם): שנית, זו פריעת מילה, שלא נתנה לאברהם אבינו: האם עושים מילה רק כאשר יש רוח צפונית? או רק כאשר נוח? האם אין קשר לימי הלידה? האם אין חשיבות ליום השמיני? היכן מצא רש"י בפס' הבאים שמלים כאשר נוח או כאשר יש רוח צפונית? בראשית יז (י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:(יא) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:(יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא:(יג) הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם:(יד) וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:

יהושע ה (ד) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: רש"י וזה הדבר - על ידי דבור מל אותם, אמר להם סבורים אתם לירש את הארץ ערלים, לא כך נאמר לאברהם (בראשית יז ט): ואתה את בריתי תשמור וגו', (שם שם ח): ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך. כל העם היוצא - לא היה אחד מהם כאן, שכלם מתו והם היו מולים, שנאמר: כי מולים היו: האם לא מל יהושע מילה ממש? אלא ע"י דבור? אם כך: מדוע צריך "חַרְבוֹת צֻרִים"? יהושע ה (ב) בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵֹה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: מה עניין זכרים? איך זה שהמצודת דוד מבין אחרת? האם אין "מסורת", "תורה" "שבע"פ" מסודרת בעניין זה?

מצודות דוד וזה הדבר - רצה לומר, זה היה הסיבה אשר יהושע לבד מל את כל העם, ולא מלו אז זה את זה, כי איך יתכן שלא ימצא בהם מי יודע למול. כל העם - רצה לומר, כי כל העם היוצא ממצרים, שהיו נמולים וראוים למול, הלא הם מתו במדבר, ואינם למול לזולתם: בהנחה שהמצודת ציון צודק בפירשו, איך בדיוק מל יהושע את כל העם? הרי אם היו רק כ- 600000 גברים, ולכל אחד היה צריך יהושע להקדיש דקה, הוא היה צריך 10000 שעות, שהם 240 יום ולילה, ללא עצירה אפילו לדקה, ללא שבתות וחגים, או כל עיכוב אחר אפשרי, אולי אם היה המצודת דוד לומד חשבון היה מבין שאין אפשרות לדבר כזה לעולם? מה על השטח שתופסת כמות כזו של אנשים, בהנחה שכל אחד צריך לשבת על מרצפת של כשלושים סמ"ר, הרי כל תשעה יושבים על בערך מטר מרובע, האם שש מאות האלף הגברים חייבים לעשות ברית בעמידה הרי אי אפשר לשבת, אם כך: על איזה שטח הם עמדו? איך בדיוק הספיק יהושע לרוץ את המרחקים האלה ולעשות ברית לכולם?  

(ה) כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ: רש"י לא מלו - כמו שפירשתי שלא נשבה רוח צפונית, והם שמלו עכשיו: מה עניין רוח צפונית למילה? האם כשאין רוח צפונית לא מלים? האם היום הרב בודק אם יש רוח צפונית לפני מילה?

(ב) בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵֹה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: מדוע צריך יהושע "חַרְבוֹת צֻרִים", אם המילה נעשתה בדיבור לפי פירושו של רש"י?

(ג) וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: מדוע עושה יהושע "חַרְבוֹת צֻרִים", אם מל אותם ע"י דיבור? מהי גבעת הערלות? הערלות התאספו לבד בגבעה, הרי נימולו ע"י דיבור? (ד) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:

(ה) כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ: מה עניין הילודים במדבר, הרי בדבור מל אותם? מדוע חשוב לומר שאת אלה שנולדו במדבר? הרי בדיבור יכול היה למול גם את אלה שהיו כבר נימולים, מה זה כבר חשוב?

(ו) כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

(ז) וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ: מה זה ערלים, שלא נימולו בדרך? האם יש ערל אשר הוא נימול?

(ח) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם: מה פירוש "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ" אם מל יהושע בדיבור, האם יהושע עבר או העם עברו לפניו והוא מל אותם אחד אחד בדיבור? הרי בדיבור יכול יהושע למול את כולם ביחד, יהושע אמר שיהיה ברית לכולם וזה לקח לאלוהים זמן לבצע? ולמה היו צריכים לשבת במחנה עד חיותם = הבראתם? אם בדיבור נימולו? אלוהים יכול למול אותם בדיבור, אבל לרפא אותם לקח לו זמן?

האם פרשנים אלה בכלל יודעים מה הם מדברים? מאין הם שואבים את הבדיות האלה? ושאלה קטנה לסיום, מה פרוש "וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית"? הרי מודגש בפס' (ה) "כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ" אם לא היו נימולים אלה שנולדו במדבר, מה פרוש "וְשׁוּב,.. שֵׁנִית"? מדוע צריך את המילה "שֵׁנִית" אם יש כבר את המילה "וְשׁוּב"? הרי אחת מהן מיותרת?    

יהושע ה (ב) בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵֹה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית:(ג) וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת:(ד) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:(ה) כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ:(ו) כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:(ז) וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ: מדוע צריך כותב התנ"ך לחזור ולהזכיר שיהושע מל את אלה שלא נימולו? שהם לא נימולו במדבר? האם לא מספיקים הפס' ב- ג להבנת הסיפור?