מצוות חדשות?

השגות הרמב"ן לספר המצוות שורש א ובתחלת חבורו הגדול אמר במנין המצות ויש מצות אחרות שנתחדשו אחרי מתן תורה וקבעו אותן נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל כגון מקרא מגלה וחנכה ותשעה באב ונטילת ידים וערובין כל אלו המצות חייבין אנו לקבלם ולשמרם שנ' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.

איך זה מסתדר עם הגמרא הבאה?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. אם הכול ניתן בסיני מה יש לחדש? ואם חידשו האם בעצם אין זה מעיד שלא חשב אלוהים על כל האפשרויות ויש חוסר בתורתו?

ולעניין שחובה לשמוע ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מפני שכתוב "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל",

בהנחה שצריך לקבל את דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מפני שכתוב "כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" ואת "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", הרי בטקסט נאמרו עוד דברים שאתה צריך לעשות, האם להם אין חשיבות? האם לא צריך לשאול מי הם אשר יגידו לך או יורוך? האם כל אדם יכול להורות? האם חכמים? האם רבנים? איזה שופט? מי השופט? מדוע הכוהנים מוזכרים בטקסט? ומי הם הכוהנים האלה? האם כל כהן יכול להורות?

דברים יז (ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מדוע מודגשים הדברים שבגינם אתה מחויב לבוא אל המקדש? "דָּם לְדָם... דִּין לְדִין... נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ"? האם לא מספיק לומר "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ? כל דָבָר"? מדוע החיוב לקום ולעלות למקום אשר בחר? הרי יש בית משפט בכל עיר? ויש "חכמים" בכל עיר? (ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: ומדוע נאמר כוהנים ושופט? לא נאמר חכמים, צדיקים, רבנים? ומדוע הכוהנים הלווים ברבים והשופט ביחיד? (י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: ומדוע חשוב לכותב התורה המקום, אשר בחר אלוהים? (יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:(יב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל: ושוב חוזר כותב התורה ומדגיש שהמקום צריך להיות המקום אשר בחר אלוהים? הרי מה פרוש "שָׁם"? מדוע השופט הוא יחיד ולא רבים? האם כותב התורה לא שמע על הסנהדרין? הרי הסנהדרין לא הייתה מורכבת רק מכוהנים? או אולי כן? (יג) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד:

מי הם השופטים? שעליהם מסופר או מדובר בתנ"ך? (כדי לראות מי הם אני מפנה את הקורא למסמך "ככל אשר יורוך")