מרבה דברים? חוטא?
בראשית טז (ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָֹה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר:(ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת: רש"י אי מזה באת - מהיכן באת. יודע היה אלא ליתן לה פתח ליכנס עמה בדברים ולשון אי מזה איה המקום שתאמר עליו מזה אני בא: איך פספס המלאך את המשנה מסכת אבות פרק א משנה [ה] יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום: את איזה חלק בהבנת "ה"תורה" שבע"פ" פספס "מַלְאַךְ יְהוָֹה"? האם לא למד/ידע "מַלְאַךְ יְהוָֹה"? משנה מסכת אבות פרק א משנה (יז) שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא חטא: רש"י משלי י (יט) ברוב דברים לא יחדל פשע - המרבה דברים מביא חטא: וחושך שפתיו - הוא המשכיל: אבן עזרא קהלת ה (ב) כן ידמה הכסיל שירבה דברים וכל המרבה דברים בכל מקום מביא חטא אף כי במקום המוכן להזכיר שם הגבוה בו תמיד: רלב"ג משלי יז (א) מונע אמריו שאינו מדבר דבריו בלתי צריך ומי שהוא איש תבונה נותן לעצמו יקרת רוח ולא יהיה מסב ומתחבר מאד עם בני המעלה ולא יהיה מרבה דברים אך דברו יהיה יקר לא שיעשה זה דרך גאוה כי זה יהיה מגונה: גם אויל מחריש - והנה ימשך טוב ממניעת הדבור שכבר יעלה מהאדם ר' עובדיה מברטנורא מסכת אבות פרק א משנה (יז) שאין לך מדה טובה הימנה, אין עיקר קיבול השכר אלא בשביל המעשה, והדורש ואינו מקיים, נוח לו אם היה שותק ולא היה דורש: וכל המרבה דברים מביא חטא - שכן מצינו בחוה שהרבתה דברים, ואמרה, אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, והוסיפה נגיעה שלא נאסרה בה, ודחפה ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער (ג) קעז החלק הרביעי - הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות. ושתים רעות יש בדבר הרע הזה: האחת - כי כל המרבה דברים מביא חטא, (אבות סוף פרק א). והשנית - כי הוא בטל מדברי תורה. ויש בדבר הזה דרכי מות, כי איך לא זכר ולא שם על לבו, כי בעתים ההם רמב"ם הלכות דעות פרק ב הלכה (ד) תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה כל ימיו, וזו היא שיחת רוב כל אדם, ואפילו בצרכי הגוף לא ירבה אדם דברים, ועל זה צוו חכמים ואמרו כל המרבה דברים מביא חטא, ואמרו לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, וכן בדברי תורה ובדברי חכמה יהיו דברי האדם מעטים ועניניהם מרובים, קיצור שולחן ערוך סימן כט סעיף (ה) ידבר אלא או בדברי תורה, או בדברים שהוא צריך לחיי גופו, ואפילו במה שצריך לצרכי גופו, לא ירבה דברים. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המרבה דברים מביא חטא, ואמרו לא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ואמר רבא מאי דכתיב מות וחיים ביד לשון, דבעי חיים בלישנא, דבעי מות בלישנא.
האם יכול להיות שלא "מַלְאַךְ יְהוָֹה" פספס? אלא שרש"י בפירושו פספס? ואולי גם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" פספסו? ובעצם אין בעיה לדבר עם אישה, כל עוד אתה נוהג בכבוד, ולא מדבר זימה?
