מחשבה למעשה (ומחשבה כמעשה לגוי רש"י)
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א הזכות - יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב וגו'; עבירה - יש לה קרן ואין לה פירות, שנאמר: אוי לרשע רע וגו', ואלא מה אני מקיים +משלי א+ ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו? עבירה שעושה פירות - יש לה פירות, ושאין עושה פירות - אין לה פירות. מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר: +מלאכי ג+ אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, מאי ולחושבי שמו? אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, שנאמר: +תהלים סו+ און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', ואלא מה אני מקים +ירמיהו ו+ הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם? מחשבה שעושה פרי - הקב"ה מצרפה למעשה, מחשבה שאין בה פרי - אין הקב"ה מצרפה למעשה. מה פרוש "מחשבה שעושה פרי"? ומהי "מחשבה שאין בה פרי"?
זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כח עמוד ב דקודשא בריך הוא מחשבה טובה מצרפה למעשה
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת צו דף כט עמוד ב יראה אדם עצמו כאלו כל העולם כלו תלוי בו ויכוין בנפשיה וברוחיה ובנשמתיה למעבד לון קרבנין עם כל בני עלמא וקודשא בריך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה,
אמרו "חכמים" שאלוהים מצרף מחשבה למעשה, אם כך: איך זה מסתדר עם פרשנות רש"י לפס' הבא? האם רש"י אינו מבין שזה רק אצל "יהודים"? דברים כו (ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: רש"י ארמי אובד אבי - מזכיר חסדי המקום ארמי אובד אבי לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה שבעובדי כוכבים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה: או שאולי כוונת רש"י שרק מחשבה רעה מחשיב לגויים אלוהים כמעשה? אם כך: מה רש"י חושב שיהיה אם הגוי חשב מחשבה טובה על יהודי? האם היא אינה נחשבת לו כמעשה? בהנחה שהגוי רוצה לעזור ליהודי ונאנס הגוי, האם אין הקב"ה מצרף מחשבתו של הגוי למעשה? האם זה האלוהים שעליו נאמר "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְהֹוָה"? "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ"? האם "הַגֶּבֶר" הוא רק יהודי או כל אדם? ואיזה גוי ירצה לעזור ליהודי לאחר שקרא את דבר ההבל הזה? ואיזה גוי ירצה להכיר ביהוה האלוהים אשר הוא מפלה בן אדם לאדם? למרות שהוא זה שיצר את האדם וקובע היכן ייוולד, ומי הוריו?
מצודת דוד תהלים קיט (מ) הנה תאבתי - אני מתאוה לעשות פקודיך ואם לא עשיתי כלם עכ"ז חייני כפי צדקתך אשר תצרף מחשבה טובה למעשה: האם דוד אינו יודע/למד שהאלוהים מצרף מחשבה למעשה? הרי הוא מבקש מאלוהים לפי פרוש זה שיצרף לו מחשבה למעשה? איך הפרוש הזה, מסתדר עם הפרוש הבא במצודת דוד תהלים קיט (קנט) אהבתי - אני אוהב אותם וחפץ בעשייתם ואף אם לא עשיתי כולם עכ"ז חייני כחסדך כאשר דרכך מעולם לצרף מחשבה טובה למעשה: הרי אם זה דבר שממילא עושה האלוהים, מדוע לבקש אותו? או שאולי צריך להזכיר לאלוהים שלא ישכח את חוקיו?
תיקוני זוהר הקדמה דף ו עמוד א איהי אהבה ויראה איך אוקמוהו רבנן גדולה תורה שמביאה לאדם לידי מעשה דמהכא משמע דכל הקודם יראתו לחכמתו חכמתו מתקיימת אלא כלא קשוט תפארת אתקרי אדם כגוונא דיליה הוה אדם ה"א דלתתא דאוקמוהו עליה דהוה ראשון למחשבה ואחרון למעשה ובגין דא אוקמוהו רבנן ישראל עלה במחשבה ליבראות דאתמר עלייהו אדם אתם
זוהר חדש - תיקונים כרך ב דף צח עמוד א והאי איהו דאמר נביא מפי עליון לא תצא הרעות והטוב מהו הרעות כו' אלא קב"ה לא גזר עליה דיהא צדיק וטוב. אלא קודם יצירתיה הוא ידע מחשבה דאבוי וקב"ה מחשבה טובה מצרפה למעשה האי איהו כל חד בפרט. ובגין דא הכל צפוי במחשבה. דקודשא [ב"ה] ידע מחשבתיה בישא. והרשות נתונה ליה לאדם במעשה. ואדם חב במחשבה ובעובדא וגרם לעלמא דאתדבקו באילנא דטוב ורע. איך מסתדר כאן שאדם חב במחשבה? הרי לפי התלמוד רק מחשבה טובה מצטרפת למעשה ומחשבה רעה לא, וכאן בזוהר אומר: ש"אדם חב במחשבה"? האם לא על כל מחשבה "אדם חב במחשבה"?
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א מחשבה טובה מצרפה למעשה, ... מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, ואיך מסתדר הרעיון הזה של מחשבה טובה מצרפה למעשה עם המשנה הבאה?
משנה מסכת כלים פרק כה משנה ט כלי הקדש אין להם אחוריים ותוך ואין להם בית צביעה ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקדש כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואינן עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה שהמעשה מבטל מיד המעשה ומיד מחשבה ומחשבה אינה מבטלת לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה:
איך מסתדר לא המדרש עיקר? אלא המעשה? הרי מחשבה מספיקה?
משנה מסכת אבות פרק א משנה יז שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא חטא:
משנה מסכת אבות פרק ג משנה טו הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה: הרי מחשבה כמעשה או לא?
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יג אמור מעט ועשה הרבה כיצד מלמד שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה אבל רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. ומנין שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. שכן מצינו באברהם אבינו שאמר למלאכים פת אתם סועדים עמי היום שנאמר ואקחה פת לחם וסעדו לבכם (בראשית י"ח ה') אבל באחרונה ראה מה עשה אברהם למלאכי השרת שהלך ועשה להם שלשה שורים ותשע סאין של סולת. ומנין שעשה להם תשע סאין של סולת שנאמר וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת (שם ו') שלש כמשמען קמח הרי שש סלת הרי תשע. ומנין שעשה להם שלשה שורים. שנאמר ואל הבקר רץ אברהם (שם ז') הבקר אחד בן בקר שנים רך שלשה. וי"א טוב ארבעה. ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו (שם שם) נתן ביד ישמעאל בנו כדי לחנכו במצות: אף הקב"ה אמר מעט ועשה הרבה שנאמר ויאמר ה' אל אברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (שם ט"ו י"ג וי"ד) לא אמר לו אלא בדלי"ת ונו"ן אבל באחרונה כשפרע הקב"ה משונאיהם של ישראל לא פרע אלא בשבעים ושתים אותיות שנאמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמוראים גדולים (דברים ד' ל"ד). הא למדת כשנפרע משונאיהם של ישראל לא נפרע אלא בשבעים ושתים אותיות: ומנין שהרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים שכן מצינו בעפרון שאמר לאברהם ארץ ארבע מאות שקל כסף (בראשית כ"ג ט"ו) אבל באחרונה כששקל לו את הכסף וישמע אברהם לעפרון וישקל אברהם לעפרון וגו' (שם שם ט"ז):
תהלים יט (ד) אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: איך מסתדר הפס' הזה? הרי הדברים חייבים להישמע?
