יואב הכהן, כמה מסורות?

כמה "מסורות" יש?

שמות רבה פרשה כג (ג) צא ולמד ממרה שהורה למשה דבר מר והשליך למים ונמתקו המים שנאמר ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, אי זה היה ר' נתן אומר ירדינון היה, רבי יהושע אומר של ערבה היה, ר' אליעזר המודעי אומר של זית היה מ"מ עץ מר היה והמתיק המים המרים, האם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" האלה קיבלו "מסורת" אחת? "שהועברה/נמסרה" מאב לבן? איך כל אחד קיבל "מסורת" אחרת/שונה, אם הכול "נמסר" מהאלוהים למשה בסיני? האם האלוהים אינו יודע את סוג העץ?

אבן עזרא במדבר טז (יב) לא נעלה - יתכן שהיה אהל מועד בתוך המחנה במקום גבוה, על כן מלת העלו מסביב (כד), או מי שילך לעבודת השם, או אל המקום הנבחר יקרא עולה: האם האבן עזרא מנחש או יודע? הרי מה פירוש "יתכן"?

רשב"ם במדבר טז (יב) ויאמרו לא נעלה - אליך למשפט. לשון עלייה רגיל לומר אצל הולכים אל השופטים, ועלתה יבמתו השערה, ויעלו אליה בני ישראל למשפט, ובעז עלה השער: האם אין "מסורת" אחת מדויקת?

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול, שנאמר +הושע יג+ מיד שאול אפדם ממות אגאלם. רבי חנינא אמר: מפני שקרוב לשונם ללשון תורה. רבי יוחנן אמר: מפני ששיגרן לבית אמן. משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה - לבית אמה. מה יהיה על אלה שאחר כך הוגלו לאירופה? איך שלח אותם האם גם באירופה לשונם קרובה? אם כך אלה שהוגלו לאירופה שם בית אמן/אמם? האם הבסיס לגמרא זו הוא: מי יכול עלינו בואו נקשקש? מדוע לכל אחד יש רעיון אחר? האם אין "מסורת" אחת? האם "תורה" "שבע"פ" היא "תורה" בגרסאות שונות ולא אחת מדויקת?

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פו עמוד ב יכול יהא נאכל בשתי חבורות - תלמוד לומר בבית אחד יאכל. במאי קמיפלגי? - רבי יהודה סבר: יש אם למסורת, ורבי שמעון סבר: יש אם למקרא. היו יושבין ונפרסה מחיצה ביניהם, לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות - אוכלין, לדברי האומר אין הפסח נאכל בשתי חבורות - אין אוכלין. היו יושבין ונסתלקה מחיצה ביניהן, לדברי האומר האוכל אוכל בשני מקומות - אוכלין, לדברי האומר אין האוכל אוכל בשני מקומות - אין אוכלין. יתיב רב כהנא קא פשיט ליה מפשט. אמר ליה רב אשי לרב כהנא: ותיבעי לך איבעיא: סילוק מחיצה ועשיית מחיצה, מי הוי כשני מקומות וכשתי חבורות דמי או לא? - תיקו.

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ו עמוד ב ושאין לה שלש דפנות. תנו רבנן: שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח. במאי קמיפלגי? רבנן סברי: יש אם למסורת, ורבי שמעון סבר: יש אם למקרא. האם גמרות אלה "נמסרו" בסיני מהאלוהים למשה עם "קמיפלגי?" = חלוקים(מחלוקת)?

מה זה בשר?

תוספתא מסכת נדרים (ליברמן) פרק ג הלכה ה הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר אסור בראש וברגלים בקנה ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים (רבן שמעון בן גמליאל אומ' הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ואסור בראש וברגלים בקרבים בקנה ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים) רבן שמעון בן גמליאל אומ' הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ובעופות ובדגים ובחגבים, את זה קיבלו כולם ב"מסורת"? כל אחד ו"המסורת" ש"אימא" שלו אמרה לו?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. האם קיבלו את הגמרא בסיני עם מחלוקות? בהנחה שגמרא זו נכונה והכול "נמסר" ממשה ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", ועבר מפה לאוזן, אם כך: נשאלת השאלה: כיצד יש כל כך הרבה גרסאות, לפרשנות התנ"ך ע"י "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? הרי לא סביר שמשה "מסר" כמה גרסאות? בהנחה שמשה "מסר" הכול בסיני הרי "מסר" רק גרסה אחת, הרי משה קיבל משמים מפי האלוהים, ולא יכול להיות שאלוהים אמר למשה "או או" "אולי" "דבר אחר" "יש אומרים ויש אומרים" "יש מפרשים ויש מפרשים" לכן: בפרק זה נראה שפירוש "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לא "נמסר" מאב לבן, ובטח לא ממשה, אלא כל "חכם" בדה ממוחו רעיונות פרשנות. ואולי לגיטימי שכל "חכם" ינסה לנחש מה היה? אבל לטעון שזו "תורה משמים"? על זה אמר שלמה החכם באדם במשלי יד (טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ: לכן הרעיון שפירושי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" זו "תורה מסיני", הוא הבל ושטות, רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר:

בודהה על מסורת,

"אל תקבלו טענה כלשהי רק כיוון ששמעתם אותה, או משום שהועברה לכם על ידי "המסורת", או שהיא נראית כעולה בקנה אחד עם מילים קדושות, או מפני שנעים לשמעה ולהגות בה, או מפני שהאדם שמשמיע אותה הוא בעל אישיות נלבבת וכובשת, או מפני שאתם מכבדים את דבריו של מורה מסוים.
רק כאשר אתם, אתם בעצמכם, כתוצאה מניסיונכם, נוכחים לדעת שאמירה מסוימת או דבריו של המורה ראויים, או מוליכים לטוב, חסרי פגם, מקובלים ונערצים על החכמים, או שהתנהגות לפי דברים אלו בעלת יתרונות וגורמת לאושר - אז ורק אז, אמצו אותה לעצמכם" (בודהה)