האם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שכחו תורה? ומדובר על התורה הכתובה ש"שכחו", לא על תושב"ע = ה"תורה" שאינה כתובה אלא זו שבע"פ? תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נב עמוד ב בעא(שאל) מיניה ר' יוסי בן שאול מרבי: כלים ששימשו בהן בבית חוניו, מהו שישתמשו בהן בבית המקדש? וקא מיבעיא(צריך לומר) ליה אליבא(לפי שיטת) דמ"ד(דמי שאמר): בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים היא, דתנן: כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואינו צריך לומר לדבר אחר; כהנים הוא דקנסינהו(קנסו אותם) רבנן משום דבני דעה(דעת) נינהו(הם), אבל כלים לא, או דלמא(אולי) לא שנא(שונה)? א"ל(אמר לו): אסורים הן, ומקרא היה בידינו ושכחנוהו. האם הגמרא הטוענת ש"שכחו מקרא" ניתנה גם בסיני מאלוהים למשה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. אם הכול ניתן בסיני וגם הגמרא הטוענת ש"שכחו"? אם כך: איך שכחו תורה כתובה, ו"תורה" שאינה כתובה הועברה בע"פ? מה שאינו כתוב זכרו, ומה שכתוב שכחו? "ומקרא היה בידינו ושכחנוהו" אם כך: מה יהיה על ה"מסורת" ה"תורה" שבע"פ" שהעבירו? הרי אם שכחו מקרא=תורה שבכתב, אולי טעו בפרשנות מסוימת? הרי אם חסר חלק אחד בפאזל איך מרכיבים אותו? איך פותרים תרגיל כשחסר נתונים?
מסכת אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. האם כותב התנ"ך טעה? הרי במשנה נאמר שנמסרו הדברים מאחד לאחד, ובפס' הבאים נכתב שהיה נתק? דברי הימים ב טו (ג) וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה:(ד) וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ עַל יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם:(ה) וּבָעִתִּים הָהֵם אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת:(ו) וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וְעִיר בְּעִיר כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם בְּכָל צָרָה: איך מסתדרים הדברים הבאים שבהם נאמר ששכחו תורה שבכתב, לא "תורה" שבע"פ"? תורה כתובה שכחו ו"תורה" שבע"פ" זוכרים?
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נב עמוד ב ומקרא היה בידינו ושכחנוהו.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ עמוד א דאמר ריש לקיש: הריני כפרת רבי חייא ובניו. שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה. האם כל כך הרבה פעמים שכחו תורה שבכתב? ו"תורה שבע"פ" מעבירים בצורה מסודרת ללא טעויות וללא כחל וסרק?
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שלשה וארבעה עמוד 539 שש הלכות נעלמו ממשה רבנו: דין המקלל ודין פסח שני ודין הקנאות (של פנחס) ודין המקושש ודין טהרת כלי מתכות (עי' פסחים ס"ו:) ודין בנות צלפחד. מעניין שמשה אשר קיבל תורה מפי האלוהים? נעלמו ממנו ההלכות? ועוד לא עברו ארבעים שנה? וממשה נעלמו הלכות שהיו כתובות? שמות כד (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: דברים לא (ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: אליהו רבה (איש שלום) פרשה כט נתקבצו כל ישראל ודוד עמהם, להעלות את הארון (וגו') (ש"ב =שמואל ב'= ו' ודהי"א =ודברי הימים א'= י"ג), ונשתכחה מהן הלכה, אמרו כולם, בא ארון משדה פלשתים בעגלה, אף בעגלה יבוא לבית דוד מלך ישראל, האם דוד ודורו שכחו הלכה כתובה? ילקוט שמעוני מלכים א רמז ריג דורו של דוד א"ר(אמר רב) יהושע דסכנין בש"ר(בשם רב) לוי אפילו תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט(49) פנים טהור ובמ"ט(49) פנים טמא, דור כזה שכח הלכה מהתורה שבכתב? ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" העבירו מדור לדור הלכה אחר הלכה, בע"פ, ללא ששכחו אחת מהן? במשך אלפי שנים?
איך מסתדרת הגמרא הבאה? האם "חכמי" הגמרא אינם יודעים את הכתוב בתורה שבכתב? אמוראים, ותנאים, אינם יודעים את התורה שבכתב, בע"פ? תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נד עמוד ב שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב,? ובדברות האחרונות דף נה עמוד א נאמר בהם טוב? אמר לו: עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו, איך חייא בר אבא "חכם מהגמרא" אינו יודע פס' מעשרת הדברות? אם הוא לא זוכר את כל התורה שבכתב ניחא, אבל פס' מעשרת הדברות אינו זוכר? והתוספות אומר: בתלמוד בבלי בבא בתרא פרק שמיני יש נוחלין קיג א תרוויהו נמי ידבקו כתיב בהי, פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים וכן מצינו בסוף שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נ"ה) מפני מה לא נאמר בדברות הראשונות טוב? וכו' א"ל עד שאתה שואלני כו' שאיני יודע נאמר בהן טוב או לא כלך אצל רבי תנחום, "חכמי הגמרא" העבירו "תורה" שבע"פ" בעל פה במשך אלפי שנים, ואינם יודעים פס' בתורה שבכתב, ומעשרת הדברות? ואיך מסתדרת הגמרא הבאה עם הנאמר למעלה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: אם גמרא זו אמת מוחלטת, ושכחו ה"חֲכָמִים" ה"ראשונים", מה זה מעיד על הבאים אחריהם? אם "ראשונים" שכחו הרי שהם "בני אנשים"? אם כך מקל וחומר: "ראשונים" היו בני אדם, ואם כך: אחריהם יש חמורים? האם בעצם במשך אלפי דורות מנהלים אותנו "רבנים" שהם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", ובעצם הם "חמורים", ולא כחמוריהם "של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים"? ומה זה אומר על ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" היום בדורנו?
