למי אומרים שלום ולמי לא? באיזה זמן? והיכן?
אמירת שלום הועתק מקולמוס מוסף השבת של עיתון משפחה ( חג סוכות תשס"ח גליון 55 )
מהלכות אמירת שלום הלכותיה ודיניה של שאלת שלום הן מרובות
במבואות המטונפים: אין לומר שם שלום כמבואר באו"ח סי' פד-פה. ובענין זה מסופר על הגה"צ רבי אליהו דסלר זצוק"ל שהיה נוהג לומר "שלון" במקום שלום מחמת חשש שמא מתוך הרגל יבוא לאומרו במקומות שאינם ראויים,
ובבית האבל: אין לומר בו שלום ערוה"ש יו"ד שפ"ה ד'.
תנאי היתר אמירת שלום לאנשים מיוחדים
כמו כן יש אנשים שכלפיהם יש מניעה לאומרה או תנאים מיוחדים,
גוי: דעת הבבלי (גיטין סב' עיי"ש בתוספות) ששואלין בשלומו אבל אין כופלין, אבל הירושלמי (גיטין ה' ה') סובר שאף אין שואלין (עי' רמב"ם ה' עכו"ם פ"י ה"ה ושו"ע יו"ד קמ"ח ט) האם הגמרא בבלי והגמרא ירושלמי ניתנו מסיני עם שתי גרסאות שונות לגבי ה"שלום" לגוי? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
תנאי היתר אמירת שלום לאנשים מיוחדים(המשך)
רשע: יש נידון בו אם מותר לומר לו שלום, ואם כן איך ומתי (עיין בירושלמי שביעית פ"ד ה"ג ובזוהר שמות כג, מקץ דה, ובמהר"ל בדרך החיים, אבות ד, יד)
אישה: אין לאיש לשאול בשלומה כלל - קידושין עפרטי הדינים עיין שו"ע אבה"ע כ"א ו ובאוצה"פ שם,
אבל: אין לומר לו שלום פרטי דינים עיין יו"ד שפ א'
מי שבגילוי ראש: יש הדנים אם מותר לומר לו שלום מחשש שמא ישיב, וונמצא אומר שם שמים בגילוי ראש, עיין בנידון זה בשד"ח מערכת א דף מ, שו"ת אג"מ או"ח ח"ד סי' מ "הליכות שלמה" תפילה פ"ב אות טז תשוה"נ ח"א סי' יב. פסקי תשובותח"א סי' ב'-סעיףי' הערה 71.
הבא מן הדרך, והנפתר מחברו: אומר לו שלום - עיין מדרש רבה תנחומא ריש פינחס, ועי'בפרטי דיניו בספר "אהלך באמתך" (לר' בצלאל שטרן זצ"ל) - פכ"ב עמ' רטו, ועי' "מנהג ישראל תורה" ח"א סי' קי, אות ג.
מלווה (ריבית דברים): אין ללווה לשאול בשלומו- עי' ב"מ עה:
מלך: כופלין בשלום למלך עיין גיטין סב,
רבו: שואל בלשון אחרת ע"פ ברכות כז,
הנושא ספר תורה: עיין בספר חסידים סי' תשמ"א
זמניה
לילה: אין לשאול שלום בלילה - מגילה ג. ועיין למעשה בספר שמירת הגוף והנפש (ח"א עמ' שלח) שאין זה שייך בזמננו.
תשעה באב: אין לומר בו שלום, עיין או"ח תקנ"ד כ'.
בתוך הפרקים בק"ש: יש היתרים מיוחדים לשאול בזמן זה לשלום עיין בפרטי דיניו או"ח סי' סו.
בעת צרה ותענית: עי' או"ח תקע"ה ז'- שממעטין באמירת שלום בזמן זה
בקידוש הלבנה: נהוג לומר שלוש פעמים "שלום עליכם" אחרי שאומר תפול עליהם וכו' עי' רמ,א או"ח תכ"ו ב' ובשו"ת "אבני שפה" ח"א סי' נ.
לפני תפילת שחרית: אין לומר שלום ועיין בפרטי הדינים באו"ח פ"ט ב. ע"ע אשי ישראל פי"ג סעי' יב - יז.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א מרגלא(רגיל=שגור) בפומיה(בפיו) דאביי: לעולם יהא אדם ערום ביראה, +משלי ט"ו+ מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק.
בן סירא: (לג) דָרַשְׁתָּ בִּשְׁלוֹם אִישׁ וּמַחֲרִישׁ, אִישׁ חָמָס הוּא. (לד) שָׁלוֹם נָתַתָּ לוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב, כַּסְפְּךָ אֲשֶׁר תִּתֶּן לוֹ אֵיכָה יָשִׁיב.
