שמואל בר נחמני

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב רבי שמואל בר נחמני אמר: זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה. שמא תאמר, אדם הראשון היכן היה? - בגן. ושמא תאמר: הוא גן, הוא עדן - תלמוד לומר: +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן, גן לחוד ועדן לחוד. אדם הראשון לא היה בגן עדן? האם "רבי שמואל בר נחמני" מעולם לא קרא בבראשית ב (טו) וַיִּקַּח יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:  בראשית ג (כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:(כד)  וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד ב אמר רבי אלעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר +דברים ל+ כי הוא חייך וארך ימיך, על חייו לא חס - על חיי חבירו לא כל שכן. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג. אמר רבי שמואל בר יצחק: ומגבו.

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סח עמוד א אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: עתידים צדיקים שיחיו מתים, שנאמר +זכריה ח+ עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים וכתיב +מלכים ב ד+ ושמת משענתי על פני הנער. האם רב שמואל בר נחמני אינו יודע ש"צדיקים במותם נקראים חיים" שאחרת מדוע הוא אומר "עתידים"? ומדוע בעתיד, מה עם ההווה ועבר?

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עה עמוד א אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מדבר שירד להם בבקר בבקר, מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. +שמות לה+ והנשאם הביאו את אבני השהם תנא: נשיאים ממש, וכן הוא אומר +משלי כה+ נשיאים ורוח וגשם אין.

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה, זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. מנלן - מתמר. דכתיב +בראשית ל"ח+ ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה. משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה? אלא: משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה, זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים. מלכים - מדוד, נביאים - דאמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים היו. וכתיב +ישעיהו א'+ חזון ישעיהו בן אמוץ. ואמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: ויראה יהודה וחשב שהיא זונה? כך יודעים שהייתה צנועה? אם כך: איך כל האימהות, מה עליהן, האם הן לא היו צנועות? הרי מה על כל אלה שלא ילדו מלכים ונביאים? מי יכול לקשקש כ"רבי שמואל בר נחמני"? מפני שאימא שלו לא הייתה צנועה, מפני שהוא לא יצא, לא מלך, ולא נביא, על זה אמרו "חכמים" "סייג לחוכמה שתיקה" או כמו שכתוב במשלי "גם אוויל מחריש חכם יחשב", אם היה מעט יותר חכם "רבי שמואל בר נחמני"? היה מבין שהיא מסתתרת מתחת לצעיף, מפני שאולי יהודה כן מכיר אותה? אחרת מדוע היא צריכה להתחבא, אם יהודה אינו מכירה? ואם כבר מדברים על "צניעות", איזו "אישה צנועה" שוכבת עם אבי בעלה?

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד ב והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו - הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר: +דברים א+ הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, איך מסתדרת ההלכה הבאה עם גמרא זו? רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה (יח) וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המיטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה;

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כב עמוד א אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר: +קהלת יא+ והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם,

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ג עמוד ב א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל העושה מצוה אחת בעוה"ז(בעולם הזה) - מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב(לעולם הבא), שנאמר: +ישעיהו נח+ והלך לפניך צדקך, וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז - מלפפתו  והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר: +איוב ו+ ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו. אם היה קורא "רבי שמואל בר נחמני" תנ"ך, אולי היה מגלה שהוא סתם קישקש את השטות הזו, כי זה מה שכתוב בנביא יחזקאל ג (כ) וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו הוּא יָמוּת כִּי לֹא הִזְהַרְתּוֹ בְּחַטָּאתוֹ יָמוּת וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ: וביחזקאל יח (כד) וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה וָחָי כָּל <צִדְקֹתָו> צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּם יָמוּת:(כה) וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי שִׁמְעוּ נָא בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ: וביחזקאל לג (יג) בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה וְהוּא בָטַח עַל צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כָּל <צִדְקֹתָו> צִדְקֹתָיו לֹא תִזָּכַרְנָה וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה בּוֹ יָמוּת:(יד) וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה:(טו) חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת:(טז) כָּל <חַטֹּאתָו> חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה:(יז) וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי וְהֵמָּה דַּרְכָּם לֹא יִתָּכֵן:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד ב +יחזקאל לג+ ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) +מסורת הש"ס: [הוא]+ יחיה! - לא קשיא; כאן - מאהבה, כאן - מיראה. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם, שנאמר +יחזקאל יח+ ובשוב רשע מרשעתו (חיו) +מסורת הש"ס: [הוא]+ יחיה. כתוב יחיה לא כתוב אורך חיים? אולי מפני שכוונת הנביא שהרשע ימות כאשר פשע, וימשיך לחיות כאשר יחזור בתשובה, ולא שיוארכו חייו,

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף י עמוד א ר' שמואל בר נחמני אמר: שנתנה עינים לדבריה; כשתבעה, אמר לה: שמא נכרית את? אמרה ליה: גיורת אני; שמא אשת איש את? אמרה ליה: פנויה אני; שמא קיבל בך אביך קידושין? אמרה ליה: יתומה אני; שמא טמאה את? אמרה ליה: טהורה אני. יהודה הלך לזונה והוא בודק שהיא גיורת? איך זה מסתדר עם הכתוב בדברים כג (יח)  לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל: האם לגיורת מותר לזנות? ובבראשית לח פרשת וישב (כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ:(כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:(כב) וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה: ויהודה ממשיך ובודק שאין היא אשת איש? ועל השאלה האם קיבל עליך אביך קידושין היא עונה שהיא יתומה? אולי לפני שמת אביה קיבל בה קידושין? הרי הלכה רמב"ם הלכות אישות פרק ז הלכה (כא) האומר לחברו, אם ילדה אשתך נקבה, הרי היא מקודשת לי בזה - לא אמר כלום; ואם הייתה אשת חברו מעוברת והוכר העובר, הרי זו מקודשת. וייראה לי, שצריך לחזור ולקדש אותה מאביה אחר שתיוולד, כדי שיכניס אותה בקידושין שאין בהן דופי: לפי קשקושי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אביה של תמר, היה שם בן נח, והוא היה כהן, אולי גם היה נביא, וידע את מין העובר?

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א דר' שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה. א"ל, עליך אמר קרא: איש היה בארץ עוץ איוב שמו. א"כ(אם כן), שמו ושם עירו למה? זו שאלת "חכמים" אחרים על רעיונו של רב שמואל שאיוב משל? האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת" "תושב"ע"? רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: איוב מעולי גולה היה, ובית מדרשו בטבריא היה. מיתיבי: ימי שנותיו של איוב, משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שיצאו! מדוע משתמש יחזקאל באיש שהוא משל ומזכירו כדוגמא עם אנשים שהם אינם משל? יחזקאל יד (יד) וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ <דנאל> דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה:--- (כ) וְנֹחַ <דנאל> דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה אִם בֵּן אִם בַּת יַצִּילוּ הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם: ויחזקאל מזכירו כאיש צדיק? הרי אם הוא משל מדוע לא השתמש יחזקאל בצדיקים אחרים שאינם משל?  שהרי לפי "חכמים" אבותינו היו צדיקים, ועוד הוסיפו והוסיפו לנו "חכמינו" צדיקים רבים,   שזו גם ההוכחה שאלה היו צדיקים בהסתכלות אלוהית ולא השאר, שבני אדם מינו להם כצדיקים,  ואיך מסתדרת הגמרא והוויכוח בין הרבנים מי היה איוב? עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הרי אם הגמרא ניתנה בסיני ממשה על מה הוויכוח? האם משה נתן כמה אפשרויות מי הוא איוב?

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד ב א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל האומר מלכת שבא אשה היתה - אינו אלא טועה, מאי מלכת שבא? מלכותא דשבא. מלכת שבא לא הייתה אישה?

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד א לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי גנותו? אמר להו: לא שמיעא לי, ואי הוה שמיעא לי קיימתה. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל  צרות העין. על לשון הרע, דכתיב: +תהלים ק"א+ מלשני בסתר רעהו אותו אצמית. על שפיכות דמים, דכתיב: +שמואל ב' ג'+ ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע וגו'. ועל שבועת שוא, דכתיב: +מלכים ב' ה'+ ויאמר נעמן הואל קח ככרים, וכתי': +מלכים ב' ה'+ וצרעת נעמן תדבק בך וגו'. ועל גילוי עריות, דכתיב: +בראשית י"ב+ וינגע ה' את פרעה נגעים וגו'. ועל גסות הרוח, דכתיב: +דברי הימים ב' כ"ז /כ"ו/+ ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעול בה' אלהיו, +דברי הימים ב' כ"ז /כ"ו/+ והצרעת זרחה במצחו. ועל הגזל, דכתיב: +ויקרא י"ד+ וצוה הכהן ופנו את הבית, תנא: הוא כונס ממון שאינו שלו, יבא הכהן ויפזר ממונו. ועל צרות העין, דכתיב: +ויקרא י"ד+ ובא אשר לו הבית [וגו'],

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב +משלי יז+ למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין - אוי להם לשנאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה, ואין בהן יראת שמים. "אוי להם" ממי? ואם כך: מה קרה שכל "הצדיקים" ו"תלמידי החכמים" מטעם עצמם, שקיבלו על הראש ,איך מסתדר ה"אוי" איתם?

ולטעמי נכון ש"אוי להם" לשונאים חכמים ותלמידי חכמים, רק שזו ההוכחה שכל אלה שחיו לפנינו, בעצם לא היו תלמידי חכמים, ואפילו לא אבק על רגלי תלמידי חכמים אמיתיים, מפני שכולם סבלו לפחות באלפיים שנה הקודמות לנו,

===========================================================================================

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: +ישעיהו נ"ה+ תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס. תחת הנעצוץ - תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה, דכתיב +ישעיהו ז'+ ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים, יעלה ברוש - זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר +שמות ל'+ ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן: מרי דכי. תחת הסרפד - תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע, ששרף רפידת בית ה', דכתיב +שיר השירים ג'+ רפידתו זהב, יעלה הדס - זו אסתר הצדקת, שנקראת הדסה, שנאמר +אסתר ב'+ ויהי אמן את הדסה.

===========================================================================================