13 מידות אלוהים?

שמות לד (ה) וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה:(ו) וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:

ריקאנטי ויעבור י"י על פניו ויקרא י"י י"י אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת [שם ו']. כבר ידעת כי באלו השלש עשרה מדות נחלקו בו הגאונים ז"ל, יש אומרים כי פוקד עון אבות על בנים מן המנין, ולפי דיבורם יהיה השם הראשון מן שם הקריאה שבא להודיענו מי הקורא. אמנם המנהג ברוב המקומות שלא למנות רק עד ונקה, ומנהג של ישראל תורה היא, כי השלש עשרה מדות הם רחמניות כולם, ואין להזכיר בהם לא ינקה ופוקד עון אבות וגו'. ועתה הבן פירוש הענין וסודו, כאן קיים הקב"ה הבטחתו שאמר למשה רבינו ע"ה(עליו השלום) [לעיל ל"ג, י"ט] אני אעביר כל טובי על פניך, כלומר השכינה הנקראת אני, עבר על פניו, ועל כן תרגם ואעבר י"י שכינתיה. ויקרא, יש אומרים כי השכינה קרא אלו המדות, ויש אומרים כי מדת רחמים אמרן, ויש אומרים כי משה רבינו ע"ה(עליו השלום) אמרן, כי משם נבואת משה רבינו ע"ה. י"י י"י אל, שלש מדות הללו הם שמות, וקראו אותן רז"ל מדות, והראשון מדת המלך בעל התשובה, והשני כסא המלך שהוא תפארת ישראל, והשלישי מדת טובו הרומז לשכינת עוזו. והעשרה הנותרים נכללים בשלשה שהזכרנו, כי רחום וחנון וארך אפים לתשובה, ולא אמר מרחם ומחונן ומאריך אפים, כי הוא יתעלה פועל במדות הללו, והוא הרחמים והרחמים הוא החנינה והחנינה הוא אריכות אפים, ואע"פ שאנו אומרים בשמונה עשרה המרחם כי לא תמו חסדיך, זה כשאנו מזכירים אותו יתעלה על פעולותיו, אמנם כשאנו מזכירין מדותיו הדבוקות בו כשלהבת הקשורה בגחלת, אז יש לומר רחום וחנון. ועוד יש לפרש, כי הרחמים והחנינה נרמזים ברחום וחנון, ר"ל כי ממנו הרחמים והחנינה הרומזים לדיו פרצופים. ועוד אמרו שלשה מדות אחרים לבעל הרחמים, והם ורב חסד, כי טובו מן החסד, וזהו [ראש השנה י"ז ע"א] מטה כלפי חסד, כי הוא מרבה חסד באמת על גבורתו ועוזו, ואמת כך שמו. נוצר חסד לאלפים, כי זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, או נוצר כמו מצמיח, כמו [ישעיה י"א, א'] נצר משרשיו יפרה. עוד אמרו שלש (עשרה) מדות אחרות למדת הטוב, והם נושא עון ופשע וחטאה, וראיה לדבר [ישעיה מ"ו, ד'] אני עשיתי ואני אשא, כי אני הוא הנושא, וכבר ידעת פירוש אני. והמדה האחרונה היא ונקה, רמז בו לסוד העיבור, כי ע"י הפקידה יתלבנו ויתנקו כתמי הנפש, והשם יתעלה יסלח לנו העונות והפשעים. ומפני כי הנשיאות אינו שוה בעון ופשע וחטאה, כי כפי חטא האדם כך היא פקודתו, ובכל אחד ענין אחד מיוחד, יקרא בכל אחד מדה אחת. והנה נרמזו בשלש עשרה מדות כל ההויות, כי הענפים בכלל הזרועות, והמכריע שני בכלל הראשון. זהו דעת הרב הגדול [הרמב"ן] ז"ל בפירוש שלש עשרה מדות [כאן], ואחריו נטו רוב חכמי הקבלה. מדוע "נחלקו" "הגאונים"? הרי אמור להיות הכל ב"מסורת" ממשה? או שמשה "מסר" כמה גרסאות?

רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, לאחר שראינו שכל פרשן בעצם מחווה דעתו, הרי ברור שאין כאן שום מסורת מאב לבן, שהרי היו צריכים כולם להיצמד לגרסה אחת, ולא כל אחד בודה ממוחו ומהרהורי ליבו.

האם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לא קיבלו "מסורת" "תושב"ע" מדויקת? כמה הן מידותיו של האלוהים? האם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" נחלקו מפני שאין מספר למידות האלוהים? וזה שהחליטו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" להתעלם מ"וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת" כנראה שלא קראו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אלה את התנ"ך, אחרת היו מגלים שבאלוהים יש גם את מידת הדין, ולא רק "שלש עשרה מדות הם רחמניות", הניסיון של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" להידמות לבת-יענה, לא פתר את הבעיה, אלא רק העצים אותה, מפני שהשוטים שבאו אחריהם העדיפו לא ללמוד תנ"ך כלל, וקיבלו את מידות הרחמים וחשבו לעצמם אין באלוהים מידת דין, ולכן אין לנו לדאוג ממנה, הנה דוגמאות למידת הדין של האלוהים בפס' הבאים,

שמות כ (ג) לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי:(ד) לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:(ה) לֹא- תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנכִי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פּקֵד עֲוֹן אָבת עַל-בָּנִים עַל- שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשׂנְאָי:(ו) וְעשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאהֲבַי וּלְשׁמְרֵי מִצְוֹתָי:  

דברים ה (ז) לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי:(ח) לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:(ט) לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנכִי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשׂנְאָי:(י) וְעשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאהֲבַי וּלְשׁמְרֵי מִצְוֹתָי: שתי הדוגמאות הראשונות באות מעשרת הדיברות, והמעניין שהאלוהים העדיף להדגיש את מידת הדין שלו בעשרת הדיברות, לפני מידת הרחמים שלו, שנאמרה רק לאוהבי יהוה ולשומרי מצוותיו,

דברים ו (יג) אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאתוֹ תַעֲבד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ:(יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם:(טו) כִּי אֵל קַנָּא יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן-יֶחֱרֶה אַף-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

דברים לב (לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:

יהושע כג (טו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲלֵיכֶם כֵּן יָבִיא יְהֹוָה עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

יהושע כד (כ) כִּי תַעַזְבוּ אֶת יְהֹוָה וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם:

שמואל א ב (א) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ:(ב) אֵין-קָדוֹשׁ כַּיהוָה כִּי-אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:(ג) אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבהָה גְבהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת: (ד) קֶשֶׁת גִּבּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ-חָיִל:(ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד-עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה:(ו) יְהוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:(ז) יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף-מְרוֹמֵם:(ח) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:(ט) רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי-לֹא בְכחַ יִגְבַּר-אִישׁ:(י) יְהוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהוָה יָדִין אַפְסֵי- אָרֶץ וְיִתֶּן-עז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ:

ישעיה מה (ה) אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי:(ו) לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד:

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

(ז) יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה:

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

ישעיה נד (טו) הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל:(טז) הִןֵ  אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל:(יז) כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהֹוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהֹוָה:

ישעיה סג (י) וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם:

ירמיה מה (ה) וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת אַל תְּבַקֵּשׁ כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר נְאֻם יְהֹוָה וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל עַל כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם:--- (לא) וּפָקַדְתִּי עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ וְעַל עֲבָדָיו אֶת עֲוֹנָם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶל אִישׁ יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ:

יחזקאל ה (יא) לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה אִם לֹא יַעַן אֶת מִקְדָּשִׁי טִמֵּאת בְּכָל שִׁקּוּצַיִךְ וּבְכָל תּוֹעֲבֹתָיִךְ וְגַם אֲנִי אֶגְרַע וְלֹא תָחוֹס עֵינִי וְגַם אֲנִי לֹא אֶחְמוֹל:

יחזקאל ז (ט) וְלֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמוֹל כִּדְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה מַכֶּה:

עמוס ג  (ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהֹוָה לֹא עָשָׂה:

בתשובה לוויכוח מי אמר את המידות האלה? פשוט היו צריכים "חכמים" לשים סימני נקוד פשוטים, והיו מקבלים את התשובה, הנה החלוקה: (ו) וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: