לא תהרהר אחריו?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קי עמוד א +במדבר ט"ז+ ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר +במדבר י"ז+ ולא יהיה כקרח וכעדתו. רב אשי אמר: ראוי ליצטרע, כתיב הכא ביד משה לו, וכתיב התם +שמות ד'+ ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך. אמר רבי יוסי: כל החולק על מלכות בית דוד - ראוי להכישו נחש. כתיב הכא +מלכים א' א'+ ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת, וכתיב התם +דברים ל"ב+ עם חמת זחלי עפר. אמר רב חסדא: כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר +במדבר כ"ו+ בהצתם על ה'. אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה, שנאמר +במדבר כ'+ המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל +(על)+ [את] ה'. אמר רבי חנינא בר פפא: כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה, שנאמר +שמות ט"ז+ לא עלינו תלנתיכם כי (אם) על ה'. אמר רבי אבהו: כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר +במדבר כ"א+ וידבר העם באלהים ובמשה. אסור להרהר אחר הרב? אבל אחר דברי האלוהים מותר? כגון: נח=צדיק או לא? פרוזבול=ביטול חובת השמטת כספים? שמיטה=ביטול שנת שמיטה, ע"י החכרת השטח לגוי? היתר עסקה=ביטול איסור לקיחת ריבית? לעשות פרשנות, ואפילו שונה, לפסוקי תורה אינו סוג של הרהור אחרי דברי האלוהים?
דברים ח (א) כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם:(ב) וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו מִצְוֹתָיו אִם לֹא: רש"י (א) כל המצוה - כפשוטו. ומדרש אגדה אם התחלת במצוה גמור אותה, שאינה נקראת אלא על שם הגומרה, שנאמר (יהושע כד, לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם, אלא לפי שלא הספיק לגומרה וגמרוה ישראל, נקראת על שמם: (ב) התשמור מצותיו - שלא תנסהו ולא תהרהר אחריו: איך מסתדרת קביעה זו של רש"י והגמרא למעלה עם הפירוש הבא לפס' בבראשית? בראשית ו (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָֹה: (ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:--- (כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה: בראשית ז (א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה:--- (ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהֹוָה: הרי מעידה תורה על נח שהוא צדיק ועושה את כל אשר אמר לו האלוהים?
רש"י על בראשית ו (ט) אלה תולדות נח נח איש צדיק - הואיל והזכירו ספר בשבחו שנא' (משלי י) זכר צדיק לברכה ד"א(דבר אחר) למדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים בדורותיו - (סנהדרין קט) יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כ"ש(כל שכן) שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום: האם "רבותינו" ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לא קיבלו את אותה "תושב"ע" ב"מסורת", האם לשבח או לגנאי נאמר על נח "בדורותיו"?
פרקי אבות פרק א פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
הכול ניתן בסיני? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ארגיע - אניח: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: לאחר שראינו שתורה ניתנה בסיני, מהאלוהים למשה? האם כל הדיון בין "חכמים" על נח האם הוא צדיק או לא, אינו נחשב כהרהור אחרי דברי האלוהים? איך מסתדר הפירוש הבא? רש"י ויקרא כב (ל) אני ה' - דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך: מה על דע מי מעיד/כתב, על נח?
האם בעצם כל פרשנות "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לתורה, אינה נופלת/מתנגשת עם "ולא תהרהר אחריו" ועל "דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך"?
