מתוך יותר מ-300 מינים של תוכים, רק לאחד שילוב צבעים של חום וצהוב, לורי דוּבֶנבּוד הוא בהחלט תוכי שונה ומיוחד. בציפורים בוגרות כל הצד הפנימי של הכנפיים הם בצבע צהוב חזק. בעיני זוהי ציפור יפיפייה ועדין די נדירה בארצנו. ישנם עוד שני מאפיינים מיוחדים בניצוי : במבט קדמי, כל המקור והמצח מוקפים בנוצות צהובות; בנוסף במבט מאחור, בזויות מסוימות, ניתן לראות גם כחול/סגול בנוצות הגב והזנב.. הגודל הוא בערך 31 ס"מ בדומה ללורים אחרים במשפחת ה Chalcopsittaומשקלם כ-215 גרם. אין הבדלים בניצוי בין זכרים ונקבות.
לא הרבה ידוע על חיי לורי זה בטבע, המגיע בעיקר מאזור גינאה החדשה. הם אינם נמנים עם המינים המצויים יותר, שניתן למצוא בלהקות גדולות, אלא לרוב נצפים בזוגות או קבוצות קטנות. לא ידוע על צורת הקינון בטבע.
מגורים:
למרות שזוג יכול להסתפק בכלוב תעופה קטן יחסית, על מנת ליהנות באמת מיופיים של ציפורים אלה צריך לראות אותם בכלוב בגודל 36(ר)*4.5(א). רצוי שהכלוב לא ידרוש כניסה כדי לנקותו/להכניס אוכל/לבדוק קנים.
מזון:
הדוּבֶנבּוד נמנה על הלורים שאוכלים בעיקר צוף ופירות. הם קצת פחות הרפתקנים בדיאטה שלהם מלורים אחרים כדוגמת היילו סטריק. תפוח, בננה, אגס, ענבים ותפוזים מתקבלים בברכה. חלק יאכלו גם תירס טרי אבל לא כולם. ניתן לנסות מזון מוצק אך לא בטוח שיאכלו אותו, יש לדאוג שתמיד ימצא מזון נוזלי, רצוי לשים טרי פעמיים ביום.
 רבייה:
מומלץ לקנות זוג צעיר, לא מאותם הורים, ילידי שבי ובדוקים DNA למטרות רבייה. הדוּבֶנבּוד מגיע לבגרות מינית בערך בגיל 2.5 . בדרך כלל לזכר ראש ומקור מעט גדולים יותר. למרות זאת, מי שלא מכיר את הזן מקרוב רצוי שייעזר בשיטת זיהוי מין ודאית. קצת לפני עונת הרבייה הם יעשו רעשניים יותר והזכרים מעט תוקפניים כלפי אנשים המתקרבים לכלוב. הם ירחיקו את הכנפיים מהגוף וינועו במקום בחוסר נוחות. נקבות יבלו זמן רב בתא ההטלה אך יש כאלה שיצאו מהתא כשימצאו אנשים בקרבת הכלוב. ההטלה היא לרוב של 2 ביצים, תקופת הדגירה 24-26 יום. נראה שיש נקבות שלא דוגרות ביום שהביצה הראשונה מוטלת.
גוזלים שזה עתה בקעו שוקלים כ-8 גרם. הם עטויים פלומה לבנה די ארוכה. המקור חום כהה. יש לטבע גוזלים בגיל 16 יום עם טבעת בגודל mm7.5. החל מגיל שבועיים בערך יש צורך לנקות את תא ההטלה לעיתים קרובות, לפחות פעם בשבוע. התדירות תלויה בסמיכות האוכל . אם לא מקפידים על נקיות הקן קיים סיכוי סביר שההורים יתחילו למרות את נוצות הגוזלים, מה שיוביל להתקררות ומוות של הגוזלים.
הצעירים עוזבים את הקן בגיל 10-11 שבועות. רצוי להשאיר את הצעירים עם ההורים עוד חודשיים, למרות שכבר לאחר שבועיים שלוש הם יהיו עצמאיים. גם אם יושארו לזמן רב עם ההורים, לא צריכה להיות בעיה, ההורים הם בעלי אופי טוב ולא תוקפניים כלפי צעירים. נראה כי צעירים שיושארו עם ההורים יהיו בהמשך הורים טובים יותר כי ילמדו הרבה בזמן המשותף.
החתמה:
לא מומלץ להחתים גוזלים שמיועדים לרבייה אלא אם יגדלו בהמשך עם פריטים פראיים. דוּבֶנבּודים צעירים מוחתמים למגדליהם בקלות. הם אוהבים, מלאים חיבה ונראה שממש משתוקקים לחברת בני אדם אם יוחתמו לבד או עם לורים נוספים. הם מגיעים לעצמאות יותר לאט מלורים בעלי גודל דומה. בד"כ יתחילו לאכול ללבד בגיל שבע שבועות ויגיעו לעצמאות מלאה לאחר עוד שבועיים. לניסיון לגמול אותם מוקדם ומהר יותר עלולות להיות תוצאות הרסניות.
כחיות מחמד:
נקבות, עם אופיין העדין יהיו חיות מחמד מקסימות למי שיכול לחיות עם הקריאות היחסית גבוהות וצורמות שלהן. הצואה הנוזלית יחסית לא צריכה להוות בעיה רצינית. אפשר להתגבר על הבעיה בקלות ע"י החזקתם בכלוב שמיועד למיינות. כלוב כזה "תופס" את כל הצואה וקל מאוד לניקוי. אבל לורי שמוחזק בכלוב כזה חייב לקבל זמן רב ל"התעמלות" מחוץ לכלוב כל יום! כמובן שכמו לורי יש צורך בהמון צעצועים.
|
|
|
