תוכי

לראשונה נתקלתי בציפור מקסימה זו לפני כעשרים שנה. ב1984נסעתי לארה"ב למספר שנים והתמזל מזלי להתקבל לעבודה בחווה ליבוא ריבוי ומכירת ציפורי נוי. החווה הייתה ממוקמת בעיר ושמה קולג' פארק במדינת מרילנד. החווה הייתה ותיקה ביותר ולדברי בעליה הגדולה ביותר בחוף המזרחי באותם הימים. החווה התנהלה ע"י משפחה אשר בה עבדו הסב שהקים אותה, בנו ונכדו . באחד הימים קיבלנו משלוח ממקסיקו שכלל המון תוכים מסוגים שונים שבחלקם הגדול אסורים בסחר היום. ארות מכל הסוגים אפילו את הSpix's זכיתי לראות שם. אמזונות כמעת מכל הזנים, קוניורים ממינים שונים וטוקנים. לאחר שפרקנו את כל המשלוח בחלק ששימש קרנטינה ושיכנו את כל התוכים, נישאר ארגז אחד קטן . הסתכלנו פנימה וראינו מספר רב של תוכים קטנטנים ביחס לאחרים, הם היו מפוחדים מאוד וצייצו ציוץ שהזכיר לי ציוץ דרורים. נאמר לי לקחת אותם, לשכנם בכלוב מרווח ולדאוג להם לאחר המסע המפרך. כאשר לקחתי אותם התבקשתי לספור אותם ולצורך כך נאמר לי להוציאם אחד, אחד מהקופסה. מאחר והם נראו לי קטנים ולא מאיימים, הכנסתי את ידי לתוך הארגז ותפסתי את אחת הציפורים בעדינות רבה. להפתעתי חטפתי נשיכה חזקה ביותר ופלטתי צעקת כאב, הסב התגלגל מצחוק. מאז למדתי לאהוב ולכבד את התוכי הקטן הזה. אמרתי לעצמי אם הממזר הקטן מסוגל להגן על עצמו כל כך טוב, חייב להיות בו משהו מיוחד.

באותם ימים הספרות בענף הייתה דלה ביותר ועל אינטרנט עוד לא שמעו. לאחר זמן התגלגל לידי ספר המדריך לתוכים של החוקר Joseph M. Forshaw שנחשב באותם ימים ל"תנ"ך" של חובבי התוכים. להפתעתי מצאתי שהמשפחה מונה תשעה תתי מינים השונים זה מזה אך מעט, הם נחשבים לתוכי הקטן ביותר חוץ מהמדגסקר (שייך למשפחת ציפורי האהבה ודי נדיר) . חלוקת הצבע הכחול וגווני הירוק שונים במקצת זה מזה. התברר שהם באים מאזורים שונים של דרום אמריקה ומקסיקו. לכול המשפחה קוראים Forpus בצירוף אזור התפוצה שממנו הוא בא. חיפשתי חומר על גידול ורבייה אבל ה"תנ"ך" של פורשאו אינו מכיל חומר כזה. לצערי מהר מאוד נמכרה כל החבורה ומאז אני פריק אמיתי של הזן הזה.

כאשר חזרתי לישראל לאחר מספר שנים ניסיתי להביא איתי כמה מהם לארץ. אבל באותם ימים לא הייתה אף ציפור בחווה ובאף מקום אחר. לפני כחמש שנים באחד מטיוליי, לנתי במלון בעיר ליסבון שבפורטוגל. בבוקר, כמו כל מגדל טוב שאלתי את פקיד הקבלה היכן יש חנות לציפורים. להפתעתי הסתבר לי שבית המלון ממוקם מעל חנות הציפורים המדהימה ביותר שראיתי מימי. כידוע העם הפורטוגזי חובב ציפורים מושבע והמבחר בחנות היה מדהים. כמעט כל דבר שרצית או חשבת עליו היה שם בכלובים.לפתע נחה עיני על כלוב ובו חבורה שמזמן חיפשתי, 6 פסיפיקים ירוקים שלושה זכרים ושלוש נקבות. שילמתי עבורם ואמרתי למוכר שאני מתגורר מעליו במלון ואבוא ממש לפני הטיסה חזרה לארץ לקחת אותם. הכנתי לי שלוש קופסאות קטנות שריפדתי היטב וממש חצי שעה לפני עזיבת המלון לקחתי אותם איתי לשדה התעופה. לשמחתי לא הייתה שום בעיה להעלות אותם למטוס בפורטוגל, שם זה מאוד מקובל שאנשים עולים לטיסות עם ציפורים. כולם הגיעו בשלום לישראל ועד היום יש לי שני זוגות מאותם ציפורים.

התברר לי שזאת אחת מהציפורים היותר קלות ונוחות לגידול. הן קטנות וזוג בהחלט מסתדר מצוין בכלוב שרוחבו חצי מטר, גובהו חצי מטר ואורכו מטר. הם ישנים בקופסה ולכן חיוני שתהיה להם קופסה במשך כל עונות השנה. הקופסה יכולה להיות קופסת הטלה של תוכונים אבל רצוי שתהיה מדיקט עבה יותר . יש להם מקור חזק והם בהחלט יכולים לכרסם דופן בעובי 4 מ"מ. את תחתית הקופסה כדאי לרפד בנסורת בעובי של כ שלושה ס"מ. הן ציפורים שקטות ונשמעות כמו להקת דרורים עירונית ואינן זקוקת למזון מיוחד. ניתן לגדלן במשך כל עונות השנה בחוץ בתנאי שיש להם מקום מוגן מגשם ורוחות קרות ויש קופסת הטלה בכלוב. חלק מהנקבות ישאיר את הנסורת ואילו חלקן יעיף הכל החוצה. במקרה של נקבה שאינה אוהבת ריפוד רצוי שבתחתית תהיה גומחה קטנה שהביצים לא תתפזרנה. התוכים מגיעים לבגרות מינית בערך בגיל שנה. ההבדלים בין זכר לנקבה ניכרים כבר מהשבוע השלישי לחייהם עם הופעת נוצות הכנף והגב . הצבע הכחול קובלט של הזכרים ניכר מיד ואילו אצל הנקבות הצבע על הגב והכנף הוא ירוק חום. הנקבות מטילות בשונה משאר התוכים. מידי יום מוטלת ביצה ולא במחזוריות של יומיים כמו אצל התוכים האחרים. מספר הביצים נע בין 4 ל 7 ביצים קטנות ביותר.

הדגירה מתחילה בערך מהביצה השלישית אבל האם שוהה בקופסא מהטלת הביצה הראשונה. בגלל גודל גופם הזעיר חייבים לספק להם כמויות סידן גדולות בזמן ההטלה. לפי דעתי הטוב ביותר הוא להכניס לכלוב מספר עצמות דיונון גדולות אשר נעלמות מהר מאוד. רצוי לא להשאיר את הזוג ללא סידן מכיוון שהאם עלולה ללקות בתסמונת איבוד סידן העלול להביא למותה. בזמן גידול הגוזלים צורכת הציפור כמויות גדולות של סידן. עונת ההטלה מתחילה מוקדם מאוד בסביבות דצמבר, ונמשכת בערך עד חודש יוני. בממוצע יטיל כל זוג שני סבבים. משך הדגירה הוא בערך כעשרים יום וזמן גידול הגוזלים כ-42 יום. האם דוגרת לבד ומאכילה לבד במשך עשרת הימים הראשונים כאשר הזכר מספק לה אוכל.

התוכים מכלים כמויות עצומות של מזון ביחס לגופם, זאת עקב היחס בין גודל גופם לשטח הפנים של עורם. יש להם מטבוליזם מהיר מאוד והן ציפורים אנרגטיות ביותר. הגוזלים גדלים לאט ומתנצים רק בסוף השבוע השלישי לחייהם. עד אז הם עירומים לגמרי, אין להם פלומה והם זקוקים להגנת ההורים. מזונם מבוסס על כמויות גדולות של דוחן בוראה וזרעי שמן כגון חמניות וחריע. חלק מהציפורים אוכלים פירות וירקות וחלקם אינו נוגע בהם כלל. בגיל חמישה וחצי שבועות יוצאים ראשוני הגוזלים מהקופסה אבל חוזרים ללון בה כל ערב. יש לי כרגע שמונה גוזלים בני חודשים וכולם ישנים קופסה אחת קטנה של תוכונים.

זוג של Celesiatial Parrotlets "פרוטלטים שמיימים". בטבע ניתן למצא זן זה בעיקר באזורים יבשים ומיוערים.

דוגמאות לשילובי צבעים דרך ריבוי סלקטיבי

american yellow	celestial lutino male	lutino male
green pastel female	celestial cinnamon	green pastel
yellow fronted female	spectacled female cinnamon	mexican
celestial pair	cinnamon male	gray green male
green female	blue winged male	spectacled male
green rumped	new blue	light blue
dark gray male	gray male	clestial btue hens
blue pastel	blue cinnamon female	blue hen