פרק 4חלק 2 ~~~~~~~ "א-אני מצטער" מלמל אחי, ולא עזב אותי. הוא חשש שאאבד את ההכרה אם ינתק את מגעו ממני. החזקתי את ראשי בין ידיי ונאבקתי להישאר ערה. "א-אני לא מאמינה. למה אף פעם לא סיפרת לי? למה לא שינית את ההתנהגות שלך כלפיו? הריי זה רידה. הוא מושלם. לא יכול להיות שהוא לא מושלם. הוא רידה!" קולי רעד. הייתי עייפה ורעבה. כמה זמן עבר? שש שעות? בדרך עלל אנחנו אוכלים כל שמונה שעות, אבל הייתי רעבה כאילו לא אכלתי כמה ימים. "לא רציתי להדאיג אותך. ידעתי שתמרדי נגדו אם תדעי על זה, או אפילו יותר גרוע-" אחי נשם עמוק לפני שהמשיך. "-תעזבי אותנו." אמר. הבטן שלי התהפכה. 'הוא כרגע רמז לזה שהוא לא יכול בלעדיי. אני כל כך חשובה לו?!'ניסיתי לחשוב מה הייתי עושה אם הארו היה בורח או עוזב אותי. טעם חמוץ ומר עלה במעלה גרוני ומילא את פי. 'לא הייתי שורדת. הייתי מתה.' רק המחשבה גרמה לי לאבד את ההכרה. וזה בדיוק מה שקרה. **
התעוררתי ואחי שכב על החול לצידי- ישן. התרוממתי לישיבה, והסתובבתי כך שפני אל הים. רציתי לגעת בו, אבל פחדתי. פחדתי מהתחושה. פחדתי שהוא מכושף. פעם שמעתם על זה? אני לא מפחדת מסכינים ומאקדחים, אבל מהים כן... השקפתי על האופק הלא נודע, והרהרתי מה יש מעברו השני. חלמתי שזה המעבר חזרה לכדור הארץ. התחלתי לחלום בהקיץ על כל האירועים הבלתי אפשריים שקרו ביממה האחרונה. כמה מדענים בכל התקופות טעו. הם אמרו שחור שחור מוביל אל הסוף, אל המוות. מי ידע שהוא מוביל אל כוכב אחר- כוכב אחר עם חיים! הם חשבו שלא קיים כוכב כזה כמו שלנו. מחשבותיי נדדו והגיעו לסם. שוב חשבתי על עד כמה הוא דומה לדני. משהו צבט אותי מבפנים. דני. כמה אני מתגעגעת לחיוך שלו. לשטויות שהוא אומר. הדרך שהוא משקיע בלימדת טכניקות לחימה חדשות. דמעות נתקעו בגרוני אבל בלעתי אותן. בכיתי רק פעם אחת ומסיבה מטופשת. אני לא אתן לזה לקרות שוב.
