למה?*פרק ביניים* ~~~~~~~~~~ למה זה הפתיע אותי שאחי ברח? למה כל כך נבהלתי מזה? אני אסביר. כשההורים שלנו נרצחו, רידה היה בן 7. אני והארו היינו בני 4, ודני היה רק בן שנה. כשעברנו לבית של מג'ו, אני זוכרת, רידה שתק. גם דני שתק. גם דודה מג'ו. רק אני והארו לא הבנו מה קורה. לפעמים היינו רואים את דודה מג'ו על עיניים בעיניים. היינו שואלים אותה 'מה קרה?', אבל לפני שהספיקה לענות רידה הרביץ לנו.לא הבנו למה. היינו מבולבלים מאוד. הוא סירב ללכת לבית הספר או לצאת מהבית. הוא לא הסכים להכיר חברים והייתי שומעת אותו בוכה כל לילה בכי תמרורים עד שנרדם סוףסוף. כשהחליט לבסוף לדבר, היה רידה בן 8 בערך. בהתחלה היססנו לשאול אותו שאלות. הוא ראה את זה וסיפר לנו סיפורים. הוא סיפר לנו כמה אהב את ההורים וכמה כיף היה איתם. הוא סיפר לנו אגדות שהם סיפרו לו והעביר אלינו את כל המידע שהיה בידו עליהם. אבל הוא הכי אהב להתפאר באיזה ילד טוב הוא היה. הילד המצטיין שכל ההורים רצו. הוא סיפר שכשהלך לבית הספר- כל המורים אהבו אותו וכל הילדים בבית הספר שיחקו איתו כל הזמן ושכולם אהבו אותו. היינו בני 4- אני והארו. בלענו את כל מה שנתנו לנו לאכול. האמנו לו כאילו היה אלוהים וכל מה שהוא אומר זה טהור. מאז אותם עשרות סיפורים שסיפר לנו- הערצתי אותו. עשיתי כל מה שאמר ולא התווכחתי איתו. כי רציתי להיות כמו שהוא היה. כזה מושלם. יום אחד הוא ביקש ממני לגנוב לילד קטן את הכסף שלו. הילד היה לבוש בסמרטוטים, והכסף שהיה בידו היה כל כך מעט. ראיתי פתק בידו. היה כתוב עליו 'לחם', ו-' ריבה'. זהו. פניו היו מוארות ושמחות. זה היה ערב חג וסף כל סוף הוא עומד לאכול לחם וריבה. מעדן. הבטתי באחי בהלם. הוא נעץ בי מבט זועף. הבטתי בהארו. הוא שידר לי 'אל תעשי את זה.' במבט לחוץ. "לא." אמרתי לרידה בשקט. "מה אמרת?" קולו היה קר וקשה. הוא התקרב אליי כך שהבל פיו הרע נטבע עמוק בתוך אפי. "אמרתי לא" הזדקפתי ואמרתי בביטחון. "אני לא אקח לו את הכסף." רידה עמד להרביץ לי. באותה תקופה לא הייתי רגילה שמרביצים לי, אז התחמקתי בזריזות. הוא כנראה ידע שאתחמק, ובידו השנייה העיף לי סטירה. הבטתי לתוך עיניו. הן שידרו קור וזעף. מצאתי את עצמי בוכה וברחתי. במוחי היו כל כך הרבה מחשבות. 'מה את עושה?! קחי לו כבר את הכסף! את לא מושלמת כמוהו! את לא מושלמת כמו רידה! למה הוא הרביץ לי? הוא אף פעם לא הרביץ לי ככה! למה הוא הסתכל עליי במבט כזה?! הוא שונא אותי?! אני לא מושלמת כמו רידה. הוא יבקש מהארו לקחת לילד הקטן את הכסף? מה הארו יעשה? אני לא מושלמת כמו רידה. אני לא מושלמת כמו רידה. אני לא מושלמת כמו רידה./ ברחתי כל כך רחוק שמצאתי את עצמי ליד נהר. הלילה היה קפוא ושלג ירד עליי בעדינות. מנסה להרגיע אותי. התיישבתי על שפת הנהר, חיבקתי את ברכיי ובכיתי. /את לא מושלמת כמו רידה./. רידה מאז ומתמיד היה אחראי עלינו. הוא הגן עלינו ולימד אותנו להתגונן בעצמנו. תמיד היינו ביחד והוא תמיד היה בעדנו. מעולם לא העזתי לחשוב שהוא משקר. זה... לא יכול היה להיות מציאותי. זה כמו שיגידו עכשיו למישהו שיש דבר כזה קסם. שטויות במיץ! עכשיו אתם מבינים? רידה היה מושלם. תמיד. תמיד-תמיד-תמיד. שרידה יברח?! מההורים?! מה?! לא יכול להיות. זה לא מציאותי. הריי רידה הוא מושלם. הוא הילד המושלם. הוא הבן המושלם. הוא רידה. מושלם. מושלם. .
