פרק 4חלק 1 ~~~~~~~ "א-אנחנו נהיה בסדר?" שאלתי כשראשי מורכן. בעטתי בחול, והוא התעופף לכיוון רגלי ואחורה ממני. הרוח הרכה ליטפה את שערותיי ורוממה את רוחי במידת מה. "ברור שנהיה בסדר." אמר הארו. קולו לא היה בטוח, ומבטו היה שקוע בחול. "אנחנו אחים." הוסיף. העברתי את מבטי אל המים. הגלים היו רכים ונעו עם הרוח. כשנשברו על החוף- אלפי נקודות זוהרות קישטו אותם עד שהגיע השפל- והן נעלמו. "אתה חושב שככה באמת נראה הים?" שאלתי. אף פעם לא יצא לי לבקר בים. אני חושבת שרידה ביקר, אבל אנחנו לא. "לא." אמר אחי. "אני לא חושב שלזה רידה התכוון כשאמר שהים זוהר." אמר. הזדקפתי בבת אחת ונעצרתי במקומי. אחי צעד עוד כמה צעדים ונעצר באיטיות, לא מרים את מבטו מהחול. "מתי הוא אמר את זה?" שאלתי, מבולבלת. אני תמיד זוכרת את הסיפורים של רידה. "כ-כשברחת. הוא...." אחי גימגם וקטע את עצמו. אחי אף פעם לא גימגם. "מ-מה הוא אמר?" שאלתי, והרגשתי את הדם עוזב את פניי ומותיר אותן לבנות. "הוא סיפר שכשהיה בים עם ההורים גם הוא ברח כי הוא כעס עליהם."אמר אחי ובעט בחול. החול עף לכיווני ושקע לרגלי. מצעתי את עצמי נופלת על הרצפה. אחי רץ לקראתי, והושיב אותי בעדינות. "מ-מה?!" שאלתי בלחש- בתדהמה. מבטו של אחי היה שקוע בחול. אני אסביר לכם...
